השופט עדי הדר חותמת גומי של עמידר: חייב אמא חד הורית דיירת ממשיכה בתשלום “דמי שימוש ראויים” לעמידר 58,117 ש”ח חרף העובדה כי עמידר נתפסו בשקר בכתב בי-דין. ת”א 50976-08-20 עמידר נ’ רחל סיסו
הגב’ רחל סיסו, היא אמא חד הורית המתגוררת בדירת עמידר בחולון החל משנת 1980, בה התגוררו הוריה עד שנת 2004, עת הלכו לעולמם. הוריה חתמו עם עמידר על חוזה שכירות לפני 24 שנים ביום 17/1/1998, ומאחר ורחל התגוררה בדירה בחולון, בטרם נפטרו ההורים משך חצי שנה לפחות, היא הוכרה כדיירת ממשיכה לאחר מות הוריה יחד עם אחיה.
לטענת עמידר הגב’ רחל סיסו חתמה על מכתב עזיבה בשנת 2005 של הדירה, לכן היא אינה עומדת בקריטריונים של דיירת ממשיכה. יודגש, כי לא קיים מסמך כזה.
ואילו הגב’ סיסו טוענת, כי מעולם לא עזבה את הדירה וכל חייה גרה בדירה מאז שנת 1980, מה גם שבמהלך כל השנים שחלפו, נשלחו אליה שוברי תשלום של שכירות המתאימים בסכומם לדיירים ממשיכים, והיא שילמה את הסכומים הללו כדין.
למרות שחברת עמידר שיקרה בבית המשפט כשתבעה סך 82,495 ש”ח, וטענה כי נספח ב’ מבסס את סכום התביעה, התברר כי בנספח ב’ נכתב כי הסכום לחיוב הוא 58,117 ש”ח, השופט עדי הדר לא זקף לחובתם את השקר, והמשיך לנהל את המשפט כשהוא משמש עלה תאנה לפשעים של חברת עמידר כלפי דיירת ממשיכה, ששילמה במשך כל השנים את שדרשו ממנה. כבר ידוע, כשמתגלה שקר אחד ישנם שקרים נוספים, בדיוק כמו השקר של חברת עמידר, שטענו כי הגב’ סיסו חתמה על מכתב עזיבה של הדירה בשנת 2005, מה שלא היה ולא נברא, מאחר והגב’ סיסו לא עזבה מעולם את הדירה החל משנת 1980.
השופט עדי הדר הקטין ראש ולא עשה צדק בתיק.
