מה ההבדל בין ויטני יוסטון ודודו טופז? – מאת יהודה קורן

מה ההבדל בין ויטני יוסטון ודודו טופז?

מאת יהודה קורן מבוסס על מחקרים של CCHR

"הסיפור האמיתי אודות הכאב, הבלבול והחלומות האמנותיים המנופצים שהפסיכיאטריה (וקרוביה הפסיכולוגיה והפסיכואנליזה) המיטו על קהילת האמנים, הוא סיפור שיש לספר אותו כדי שהעולם יידע" – צ'יק קוריאה, מוזיקאי, זוכה 11 פעמים בפרס הגראמי.

מסר לאמנים: התרחקו מהפסיכיאטריה

לכל חברה גדולה יש אנשים יצירתיים משלה – האמנים האמיתיים. מיוון העתיקה ורומא, דרך הרנסאנס ועד לעולם של ימינו, האנושות רכשה כבוד לנשים וגברים בעלי יכולת אמנותית יוצאת דופן.

הנרי ג'יימס, הסופר האמריקני המפורסם, אמר, "האמנות היא זו העושה את החיים…". מילותיו תקפות גם בימינו, ואכן, אמנים הם בדיוק האנשים החולמים את עתידנו ויוצרים את המציאות של המחר. נכון, כך עושים גם מהנדסים, אנשי עסקים ואנשי חזון בתחומים נוספים, אבל, בגדול, העתיד שהם יוצרים סובב סביב הרווחה החומרית שלנו. האמן הוא זה המרומם את רוחנו, גורם לנו לצחוק ולבכות ויכול אפילו לעצב את העתיד הרוחני של התרבות שלנו. האמנים הם אלו העושים את החיים.

בעשורים האחרונים התאבלנו כולנו על מותם בטרם עת של אמנים גדולים שהעשירו את חיינו, שמתו בטרם סיימו את עבודתם. אישים חשובים בספרות, בקולנוע, בתיאטרון ובמוסיקה כגון ארנסט המינגוויי, מגדולי סופרי צרפת, אטונין ארטו, זמרת הג'ז בילי הולידיי, ג'ודי גרלנד, מרילין מונרו, ויויאן לי, קורט קוביין, מייקל הצ'נס, מייק בראנט, פיל הרטמן ועוד רבים אחרים. מול רשימה חלקית זו, קל ליצור את הרושם שחייהם של אמנים הם סוערים באופן בלתי נמנע, שהמתחים שההצלחה מביאה עימה גוררת גם דרישות שקשה לעמוד בהם. קל גם להאמין שכדי להיות אמן מצליח, עליך להיות נוירוטי או גרוע מכך.

אף לא אחד מהדברים הללו הוא נכון.

בכל המקרים לעיל, השפעות נסתרות הובילו לתוצאות הטרגיות. למען האמת, לכל אחד מהאמנים הגדולים הללו ולרבים אחרים שעזבו אותנו, הוצעה "עזרה". ובמקום עזרה, בגדו בהם והציבו אותם על מסלול בטוח שהוביל להתמוטטותם.

מקורה של בגידה זו בהשפעתם הישירה או הבלתי ישירה של פסיכיאטרים או פסיכולוגים, אשר טענו שיושיטו עזרה. ואולם, כתוצאה מהשפעתם ההרסנית נותרו אמנים אלה שבורים וממוטטים באופן נורא, במצב שבו בסיס הכוח שלהם וחוסנם האישי נעקר מהם – או הרג אותם.

כיום, קיימת דחיפות רבה שמסר זה יישמע ויובן מפני שהמתקפה על אמנים מכל התחומים רק התגברה בעוצמתה וביעילותה. כלי הנשק בימינו הם שלל סמים קטלניים המופיעים במסווה של תרופות רפואיות, כפי שניתוח אונת המוח הקידמית היה בעבר. בהוליווד, המכה של עולם הבידור תרופות פסיכוטרופיות משנות חשיבה וממכרות גבו מחיר עצום – את חייהם של אמנים יצירתיים.

בנוסף להרס הנגרם לאמנים עצמם, אל לנו לשכוח: אמנים יוצרים את העתיד של תרבותנו.

אם דברים אלה זורעים בהלה, הביטו בנתונים הבאים – הם מראים מה צפוי לנו בעתיד אלא אם כן ייעשו שינויים דרסטיים כבר היום: כיום, 17 מיליון ילדים בעולם נוטלים תרופות משנות מחשבה, כולל תרופות נגד דיכאון שרשויות למלחמה בסמים בארה"ב ובבריטניה הזהירו שהם עלולים לגרום להתאבדויות ולהתנהגות אלימה. ואכן, ניתן לעקוב אחרי תקריות גוברות של ירי בבתי ספר ושל פשעים אלימים בקרב בני נוער מהרגע שבו גבר השימוש אצלם בתרופות ממכרות. למיליונים אחרים נרשמים גם ממריצים חזקים יותר מקוקאין.

מבין כל המיליונים האלה, כמה אמנים עתידיים גדולים לא יזכו לעולם להגשים את ייעודם? וכיצד תסבול התרבות שלנו מהיעדרם?

התאבלנו על האמנים הגדולים שאיבדנו בטרם עת. בואו לא נתאבל יותר.

יהודה קורן

www.cchr.org.il אתר אמריקני בעברית www.cchr.org