השופטת דפנה ברק ארז אמרה לגבר לוותר על ילדיו שנחטפו ע”י הורי גרושתו שנפטרה: “ראוי להניח להתנצחות הדיונית לטובתם של הקטינים” רע”א 5536/22 פלוני נ’ מחלקת הרווחה קריות

לא ייאמן החוצפה של השופטת דפנה ברק ארז, במקום להכריע לגופו של עניין בבקשת רשות ערעור שהגיש גבר, היא ממליצה לו לוותר על ילדיו, לטובתם. מדובר בשופטת בזיונית שמוציאה החלטות בזיוניות תחת ידיה. במקרה שלפנינו, מדובר בגבר שגרושתו נפטרה בחודש אפריל 2022, ומאז הוריה קרי הסבא והסבתא, לקחו את הילדים אליהם, ללא צו בית משפט, והאבא צריך להתחנן לחסדיהם כדי לראות את ילדיו. האבא הגיש בקשת משמורת על ילדיו, כשהרווחה בקריות הגישו במקביל בקשת נזקקות, על מנת לנטרל את האבא מלשמש כאפוטרופוס הטבעי על ילדיו, וכדי להוציא את הילדים למוסדות המדינה. הסבים הגישו בקשה לקבלת אפוטרופוסות על נכדיהם.

השופטת דפנה ברק ארז, דחתה את בקשת רשות הערעור שהגיש האבא, בה טען כי קיום שלושת התובענות ביום 6/9/22 נוגד את הוראות החוק, וכי יש לבצע הפרדה בין כל דיון ודיון.

האבא צודק. משרד הרווחה היה צריך להגיש בקשת נזקקות בבית משפט לנוער ולא בבית משפט לענייני משפחה, לו נתונה הסמכות לקביעת משמורת הילדים. למעשה, גם לסבים אין כל מעמד, שכן ברגע שגרושתו נפטרה, המשמורת הייתה אמורה לעבור לאבא באופן אוטומטי, והסבים הם בגדר חוטפי ילדים.

האבא ביקש סעד מבית משפט העליון, מקום האחרון שאליו יכול האבא לערור על הנזקים שנגרמים לו והצער שאיננו מגדל את ילדיו הביולוגיים, ונתקל בשופטת דפנה ברק ארז, פמינסטית רדיקלית, שמעולם לא פסקה לטובתו של גבר כלשהו בהליך משמורת, כשגם בתיק זה לא שינתה מעמדתה הנוקשה, למרות שהאבא הוא הדמות העיקרית בחייהם של ילדיו לאחר פטירת האם. ברק ארז קבעה:

“לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. חרף ניסיונו של המבקש לשוות כסות עקרונית לבקשתו, מצאתי כי המקרה דנן נטוע היטב בנסיבותיהם הפרטניות של הצדדים”.

באמת? במקרה דנן, מדובר באמא שהלכה לעולמה טרם עת, והוריה חטפו את ילדיו של האבא. מדובר במקרה טרגי וחריג לכל הדעות, בו היה על השופטת לגלות מעט חמלה כלפי הילדים אם לא כלפי האבא. כמה לא מפתיע ששופטת פוגענית ודורסנית בזכויות הגבר דחתה את הערר שהגיש האבא כשהיא ממליצה לאבא לוותר על ילדיו ולא לערער על החלטות הרשויות והסבים:

“בשלב זה, ראוי אפוא להניח להתנצחות הדיונית ולהתמקד בהליך עצמו, לטובתם של הקטינים הניצבים בעין הסערה”.

למה לא לתת לאבא את המשמורת על ילדיו, כפי שהחוק קובע, כדי למנוע ממנו להיאבק על מה שמגיע לו בזכות?!

1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בחיפה מיום 9.8.2022 (ענ”א 14870-08-22, השופט נ’ סילמן). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות מיום 18.7.2022 (תמ”ש 3739-06-22, השופטת ל’ דהן חיון).

2. מקורו של ההליך דנן בהתדיינות מסועפת הנוגעת לילדיו של המבקש, שני תאומים, קטינים ילידי שנת 2005 (להלן: הקטינים). הקטינים היו במשמורת אמם, גרושתו של המבקש, אלא שהיא נפטרה בחודש אפריל 2022 (להלן: האם), ומאז הם חיים אצל הוריה. המשיבה 2 היא סבתם של הקטינים (להלן: הסבתא), שבביתה הם מתגוררים כאמור, ואילו המשיבה 1 היא מחלקת הרווחה בעיר מגוריהם (להלן: מחלקת הרווחה). להשלמת התמונה יצוין כי המשפחה מוכרת לשירותי הרווחה עוד משנת 2007.

3. בתמצית ייאמר כי בבית המשפט לענייני משפחה תלויים ועומדים שלושה הליכים בעניינם של הקטינים. תביעה אחת, שהוגשה על-ידי הסבתא, מכוונת לכך שתקבל אפוטרופסות בלעדית על הקטינים (א”פ 6917-05-22). תביעה שנייה, שהוגשה על-ידי המבקש, נסבה על עתירתו לקבל משמורת על הקטינים (תמ”ש 3739-06-22). הליך שלישי שהוגש על-ידי מחלקת הרווחה, מכוון להכרזה על הקטינים כנזקקים (תנ”ז 5898-07-22) (להלן: בקשת הנזקקות).

4. מבלי להיכנס לפירוט שאינו נדרש בענייננו, די לציין כי בית המשפט לענייני משפחה הורה על קיום דיון משותף בכל שלושת התיקים, ביום 19.7.2022. בשלב זה המבקש הגיש בקשה להפרדת הדיון בבקשת הנזקקות משני ההליכים האחרים. ביום 12.7.2022 בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה, בקבעו כי בהתאם לסעיף 6(ז) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ”ה-1995 (להלן: חוק בית המשפט לעניני משפחה), כאשר מונחת לפני בית המשפט לענייני משפחה תובענה בעניינם של קטינים, הליך הנזקקות יתברר אף הוא לפניו.

5. בהחלטה נוספת מיום 18.7.2022, שכנגדה מכוון ההליך דנן, הורה בית המשפט לענייני משפחה על דחיית המועד שבו יתקיים הדיון בפניו ליום 6.9.2022. בהחלטה זו הובהר פעם נוספת כי כלל הסעדים המבוקשים בשלושת ההליכים יידונו יחדיו, מאחר שהם קשורים זה בזה ואין מקום להפריד את ההתדיינות ביחס אליהם. להשלמת התמונה יצוין כי בו ביום המבקש הגיש בקשה לביטול ההחלטה האמורה, וזו נדחתה למחרת.

6. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 18.7.2022, ובה טען כי קיומו של דיון מאוחד בשלושת התיקים נוגד את הדין, ואף פוגע בזכויותיו, כמו גם בזכויותיהם של הקטינים. בעיקרו של דבר נטען כי יש להפריד את הדיון בבקשת הנזקקות, שמצויה בסמכותו של בית משפט לנוער, מהדיון בשני התיקים האחרים, שהסמכות לדון בהם מסורה לבית המשפט לענייני משפחה.

8. בית המשפט המחוזי דחה כאמור את הבקשה, בקבעו כי בנסיבות העניין חל סעיף 6(ז) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, ועל כן הסמכות לדון בבקשת הנזקקות מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה. בעשותו כן, עמד בית המשפט המחוזי על כך ש”שאלת הנזקקות קשורה בעבותות בשאלת האפוטרופסות והמשמורת”. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי מדובר בהחלטה דיונית שנמנית עם ההחלטות שערכאת הערעור תתערב בהן במקרים חריגים בלבד, אשר המקרה דנן אינו נמנה עמם.

9. בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובה חוזר המבקש על טענתו לפיה לא היה מקום להורות על קיומו של דיון מאוחד בשלושת ההליכים, אלא לקיים את הדיון בבקשת הנזקקות בהליך נפרד. בבקשה נטען, בין היתר, כי שאלת הסמכות לדון בעניינם של קטינים כאשר מתבררת תובענה בעניינם בבית המשפט לענייני משפחה, ובמקביל מתנהל הליך נזקקות בבית המשפט לנוער, היא בעלת השלכה רוחבית מעבר למקרה הקונקרטי. לשיטתו של המבקש, רק הפרדת ההליכים תאפשר לשמור על הזכויות המהותיות והדיוניות של הצדדים כולם.

10. ביום 23.8.2022 הגישה מחלקת הרווחה את תשובתה, בהתאם להחלטתי מיום 18.8.2022. בתשובה נטען כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות – הן על הסף והן לגופה. בין היתר, צוין כי הבקשה אינה עומדת בתנאים למתן רשות ערעור ב”גלגול שלישי”, אף לא לפי הגישה הגמישה הנוהגת ביחס להליכים בעניינם של קטינים, וכי היא אינה מעוררת כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. לגופם של דברים, נטען כי סעיף 6(ז) לחוק בית המשפט לעניני משפחה חל בדיוק במצבים כמו המקרה דנן, והוא קובע באופן מפורש כי באותם מצבים תידון בבית המשפט לענייני משפחה גם בקשת הנזקקות. מחלקת הרווחה מוסיפה ומציינת כי “חזקה על בית המשפט שיפעל בהתאם להוראות הדין בכל הנוגע לחיסיון ולצדדים הרלוונטיים ביחס לכל הליך והליך”.

11. באותו יום הוגשה אף עמדתה של האפוטרופא לדין ביחס לבקשת רשות הערעור, ובה נטען, בעיקרו של דבר, כי שלושת ההליכים המתנהלים בעניינם של הקטינים כרוכים וקשורים זה בזה. היא הטעימה כי פיצול של ההליכים עלול לגרום לפגיעה בטובתם של הקטינים, בשים לב למכלול זכויותיהם, צרכיהם והאינטרסים שלהם.

12. ביום 24.8.2022 המבקש הגיש בקשה למתן רשות להגיב לתשובתה של מחלקת הרווחה ולעמדתה של האפוטרופא לדין, ובגדרה חזר על עיקרי טענותיו.

13. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, כמו גם בתשובה לה ובעמדת האפוטרופא לדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018. חרף ניסיונו של המבקש לשוות כסות עקרונית לבקשתו, מצאתי כי המקרה דנן נטוע היטב בנסיבותיהם הפרטניות של הצדדים. אף לא התרשמתי כי דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין. על כן, הבקשה אינה עומדת באמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור ב”גלגול שלישי”, וביתר שאת בהתחשב בכך שמדובר בהחלטה דיונית, שמידת ההתערבות בה מצומצמת אף יותר (ראו: רע”א 1431/19 עמירה נ’ בנק לאומי, פסקה 5 (24.7.2019); רע”א 8212/19 סרויה נ’ הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע”מ, פסקה 4 (24.12.2019)). הסוגיה שעומדת במוקד הבקשה מוסדרת על-ידי הוראת חוק ברורה ומפורשת, והערכאות הקודמות החילו אותה כלשונה וכרוחה.

14. בשלב זה, ראוי אפוא להניח להתנצחות הדיונית ולהתמקד בהליך עצמו, לטובתם של הקטינים הניצבים “בעין הסערה”.

15. סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה למתן רשות להגיב. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ב’ באלול התשפ”ב (‏29.8.2022).

_________________________

22055360_A02.docx   תא

מרכז מידע, טל’ 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il