משרד החינוך פועל מאחורי גבם של ההורים: תלמיד כתה ב' הועבר ללא ידיעת ההורים לכתה מקדמת

שמואל, תלמיד כיתה ב' ממוצא אתיופי מירושלים, אוהב להגיע לבית הספר מדי בוקר. יש לו כבר כמה חברים, בית הספר נמצא ליד הבית, ולאחר כשנה וחצי הוא מכיר היטב את המורים ואת הצוות החינוכי. אבל לאחרונה הופתעו הוריו לגלות שהוא צפוי לעבור לכיתת חינוך מיוחד בבית ספר מרוחק יותר, וזאת אפילו מבלי ליידע אותם.

לטענת בית הספר, הסיבה למעבר היא קשייו הלימודיים. למרות מחאת ההורים וערעור שהגישו לעירייה, יתבקש שמואל לעזוב את בית הספר המוכר לטובת כיתה המוגדרת כיתה מקדמת של תלמידי החינוך המיוחד.

לדברי ההורים, שמואל אכן מתקשה בלימודים בגלל הקושי שלהם לעזור לו, אבל הוא תלמיד אינטליגנטי ובעל קליטה מהירה וודאי לא שייך לחינוך מיוחד. "לאורך השנה שאלתי את המורה איך הוא, והיא אמרה לי שהוא בסך הכל מתקדם", מספר אביו, "בוקר אחד היא הזמינה את הילד לפגישה בעירייה. הילד מגיע אלי ושואל אותי 'אבא, למה אתם מעבירים אותי בית ספר?', כל זה בלי בכלל להגיד לנו. באתי למנהלת והיא אמרה לי שלשנה הבאה סידרו לו בית ספר אחר. אנחנו מאוד כועסים".

בשיחה עם רות, מורה פרטית שאביו של שמואל שכר לו כדי שיוכל לצמצם פערים, היא מחזקת את הדברים וטוענת שאין סיבה להעביר אותו לחינוך המיוחד. "שמואל לקראת אמצע כיתה ב' וכן, הוא עדיין מתקשה בקריאה. לדעתי זה פשוט משום שההורים שלו לא יכולים לעזור לו כי הם לא קוראים בעצמם טוב ולא יכולים לעשות איתו שיעורי בית. מדובר בתלמיד עם זיכרון טוב, הוא זוכר כל מה שאני עובדת איתו עליו. אם יהיה מישהו שיעבוד איתו מדי יום הוא יוכל בקלות להדביק את הקצב של הכיתה".

העברת תלמידים שהוריהם הם עולים מאתיופיה לכיתות של חינוך מיוחד אינה דבר מפתיע. לפי הנתונים הרשמיים של הלמ"ס לשנת 2009, שיעור התלמידים בחינוך המיוחד בקרב ילידי ישראל שאביהם יליד אתיופיה, היה כמעט כפול מחלקם בקרב כלל התלמידים היהודים והאחרים ועמד על 13.8 אחוזים. עם זאת, המחקרים מראים שתלמידים יוצאי אתיופיה הם בעלי פוטנציאל זהה לתלמידים ישראלים ולכן לא ברור מדוע ממהרים להעביר אותם לחינוך המיוחד.

לדברי סמנכ"ל האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, אבי מספין, "האוריינטציה של תלמיד יוצא אתיופיה ושל הוריו אינה מערבית ויש פערים של ידע נרכש המצריכים גישור. זאת, לבד מהעובדה שרבים מהם באים מבתים מעוטי יכולת ולרבים מההורים התמצאות דלה בדפוסי ההתנהלות של מערכת החינוך. מכאן שנדרשת השקעה מוגברת מצד מערכת החינוך שתכליתה סגירת הפערים החינוכיים".

ניתן לגשר על הפער התרבותי /  ד"ר מיכל שני

"הקושי של תלמידים יוצאי אתיופיה נובע מהבדלים תרבותיים מובהקים", כך טוענת ד"ר מיכל שני מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה. לטענתה, החינוך המיוחד אמור לטפל בילדים עם לקויות מורכבות מאוד והפרעות קשות שאינן קשורות לבעיות כגון קושי ללמוד לכתוב או להבין חשבון פשוט, המהוות חלק ניכר מהקשיים של תלמידים יוצאי אתיופיה.

"סף הכניסה לתוך החינוך המיוחד צריך להיות אחד, ונשאלת השאלה למה השכיחות בקרב אתיופים גבוהה יותר. קודם כל זה תלוי באזורים. יש ערים כגון ראשל"צ, יקנעם ויבנה שעושים בהן עבודה נפלאה והפערים בין הילדים האתיופים לאחרים מצטמצמים. דוגמה הפוכה לכך יש בפתח תקווה, שם יש הרבה בתי ספר שלא מעוניינים לשלב את הילדים", היא אומרת.

מעבר לכך טוענת שני כי מדובר במעבר מחברה עם תרבות אוראלית לחברה עם תרבות כתובה. "הדור של הסבים מגיע מתרבות אוראלית. צריך להבין שבתרבות הכתובה, כשהורים מספרים לילד סיפור הם חוזרים עליו ועל המילים, וכל ההתנסויות האלה מגיל קטן מפתחות את השפה ומעניקות לילדים יתרון. לעומת זאת, ילדים שמגיעים מתרבות של שפה לא כתובה לא מכירים את האותיות, ההורים לא קוראים להם ספרים וסגירת הפער התרבותי מתחילה רק בגן חובה. לכך יש השפעה רבה".

לטענת שני, כשבוחנים את התלמידים יוצאי אתיופיה מבחינים כי הם לומדים לפענח מילים בדיוק כמו התלמידים האחרים: "הגשתי ללשכת המדען הראשי מחקר שהמסקנות שלו הן שהתלמידים האלה צריכים עוד שלוש שעות של העשרה לשונית, אבל זה לא נעשה. אלה לא ילדים עם בעיות ביכולת ללמוד. הם פשוט מסתמכים יותר על זיכרון, וילדים שהורגלו לתרבות כתובה משתמשים יותר בידע לשוני. כל המחקרים מראים שאין כאן שאלה של יכולת ללמוד אלא שימוש במבחנים מוטי תרבות וחוסר מענה לכך".