שום מחקר לא יטהר את הריטלין מהיותו סם מסוכן לילדים – מאמר מאת אילן סלומון, רוקח מוסמך
ריטלין איננו בטוח לילדים, כפי שאי אפשר לומר שבני משפחתו הכימית: הקוקאין, האקסטזי או המתאמפתאמין (קריסטל) בטוחים לילדים. גם רוב האנשים שנוטלים קוקאין לא מתים מוות פתאומי מפגיעה בלב, אבל זה לא אומר שהוא בטוח עבור ילדים. ריטלין וכל "חבריו", עדיין עלולים להגביר את קצב הלב ולהעלות את לחץ הדם, גם אם לא יגרמו מוות.
אבל חשוב מזה: הריטלין, גורם בעצמו להתנהגות פסיכוטית אצל ילדים כדבר שבשגרה, כיון שהוא בעצם כדור מרץ. השפעת הריטלין מתהפכת כאשר ריכוזו בדם משתנה: הוא אמנם מרסן את הילד בבוקר, אבל עלול להמריץ אותו כהוגן אחר הצהריים, בערב או בסופי שבוע (כשריכוז התרופה בדם נמוך יותר) ולהפוך אותו לבלתי נשלט, רגזן, אגרסיבי, מדוכא או כפייתי.
רבים מהילדים שמתחילים ליטול ריטלין עוברים לאחר חודשים או שנים לנטילה של תרופות אנטי פסיכוטיות כדוגמת ריספרדל/ ריספונד. זאת, מבלי שאיש יודה כי הריטלין הוא הגורם להתנהגות הבלתי נשלטת, לחרדות, למחשבות השווא או לטיקים שהתפתחו אצל הילד.
מסתבר, שכשליש מאלה, שמתחילים ליטול ריטלין, מפסיקים אותו בחודש הראשון עקב תופעות לוואי בלתי נסבלות. הם לא נכנסים לשום סטטיסטיקה ולשום מחקר.
בארה"ב כחמישה מליון ילדים מאובחנים ב"הפרעת קשב", אולם כמחצית מהם עדיין נמנעים מליטול אותו, או ניסו והפסיקו, למרות מסעות הפרסום הבלתי פוסקים בערוצי הטלוויזיה שם.
כיון שכמעט כל ילד כיום מתאים לרשימת הקריטריונים של "הפרעת קשב", ברור שלא מדובר במדע אלא במזימה, ושמאחורי הקלעים עובדים במרץ אנשי שיווק, שלא מתעניינים בבריאות ילדינו, שמנסים לשכנע אותנו שלהתנהג כמו ילד זו מחלה שחייבת תרופה, ושהפכו את בתי הספר שלנו למרפאות פסיכיאטריות.
הבעיה של קשב וריכוז הינה בעיה חינוכית ולא רפואית. חינוך טוב מתחיל מדוגמא אישית וכולל בין השאר סבלנות, כבוד הדדי, ובעיקר סובלנות כלפי התנהגות לא מושלמת של אנשים שטרם בשלו לגמרי=הילדים שלנו.
הפיתרון היחיד למגיפת הפרעות הקשב המידבקת, שהופכת את דור העתיד שלנו לדור מסומם הינה להשליך מבתי הספר את רשימת הקריטריונים והאבחנות שקבעו הפסיכיאטרים בשליחותן של חברות התרופות.
[youtube http://www.youtube.com/watch?v=xvekAlfp_2s]
