כשמורה קוראת קרצייה לתלמיד אף אחד לא מוציא אותה החוצה – על אלימות מורי ישראל נגד תלמידים חסרי ישע
כשהמורה קוראת לתלמיד קרצייה, אף אחד לא מוציא אותה החוצה
אור קשתי / 06.3.10
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1154118.html
ממורה שקראה לתלמיד בבון, ועד מורה שהפיל תלמיד על הרצפה והכריח אותו לזחול אליו – האלימות הגוברת במערכת החינוך מופנית גם מצד המורים לתלמידיהם. במשרד החינוך אין כמעט מי שיטפל בתופעה ויעניש את המורים האלימים
בתחילת דצמבר שעבר קיבלה אורי קרפל, תלמידת כיתה ד’ בבית הספר “צופה שרון” באלפי מנשה, מכתב הצטיינות מטעם בית הספר. כשהגיע תורה לקבל את התעודה, אמרה המורה בנוכחות כל שאר התלמידים בכיתה, “חברתה הקרצייה של ל’ (תלמידה אחרת, א”ק) סוף סוף מקבלת ללא רבב”. קרפל סיפרה מאוחר יותר שגל צחוק שטף את הכיתה, והתלמידים האחרים מיהרו לאמץ את הכינוי שהדביקה לה המורה.
מיד לאחר האירוע התלונן האב, צביקה קרפל, על העלבת בתו בפני מנהלת בית הספר והרשות המקומית. כל הגורמים המעורבים הסכימו כי יש לנקוט צעדים כלשהם נגד המורה. הורים אחרים מספרים כי אותה מחנכת מענישה את ילדיהם באמצעות העמדתם עם הפנים לקיר, ובמקרה אחר אף קראה לאחד התלמידים “בבון”.
לדברי קרפל, כשבועיים לאחר המקרה כינסה המנהלת אסיפה של הורי הכיתה, והצהירה כי המורה תועבר מתפקידה, בעקבות כלל התלונות. בפועל, ממשיכה המורה ללמד את הכיתה גם כיום.
“אני מבין עכשיו שנאבקתי במערכת, שהדבר שמעניין אותה הוא סידור העבודה של המורים ולא החינוך עצמו”, אמר אתמול קרפל, “אנשי משרד החינוך עשו ככל יכולתם כדי למסמס את הטיפול במורה. אחרי שלושה חודשים התייאשתי מהאפשרות שמשרד החינוך יתמודד באמת עם הבעיה, וויתרתי על המשך המאבק”.
קשר של שתיקה
בחודשים האחרונים מקדם שר החינוך, גדעון סער, מדיניות “אפס סובלנות” כלפי מעשי אלימות והפרעות של תלמידים. חוקרים בתחום החינוך חלוקים ביניהם אם בשנים האחרונות אכן נרשמו שינויים בהיקף בעיות משמעת בבתי הספר, אבל ההתמקדות בתלמידים דחקה לשוליים את השאלה עד כמה מפעילים מורים אלימות – בעיקר מילולית אך גם פיזית – כלפי ילדים ובני נוער, וכיצד מתמודד משרד החינוך עם הנושא.
“יש קשר של שתיקה סביב אלימות של מורים כלפי תלמידים”, מודה גורם במשרד החינוך, “הרבה יותר נוח להטיל את כל האשמה על הילדים: הם אלה שמפריעים, מקללים ונוקטים אלימות. לעומת אין-ספור הדיונים שהוקדשו לאלימות תלמידים ולדרכים להעניש אותם, ההתייחסות לאלימות של מורים פחותה הרבה יותר, אבל כל מקרה כזה של השפלה חורץ אצל התלמיד צלקות שמלוות אותו הרבה שנים”.
המגמה הזו, צריך לומר, לא החלה עם כניסתו של סער למשרד החינוך. לדברי מנהלת אחד המחוזות במשרד, אשר פרשה מתפקידה לפני כשנתיים, “יש הרבה מקרים של מורים שמעליבים ופוגעים באופן שיטתי ומתמשך בתלמידים שלהם, אשר נסגרים בתוך המערכת, בדרך כלל בין המפקח למנהלת. אף אחד לא אוהב לעורר מהומות, ולפעמים הדרגים הנמוכים מעדיפים להגן אחד על השני”. לדבריה, “הניסיון להשתיק מקרים של מורים מעליבים משדר מסר בעייתי מאוד: לא חייבים לכבד את הוראות החוק וחוזר המנכ”ל, אלא מדובר בהמלצות בלבד. חלק נכבד מהמקרים שבכל זאת מטופלים נובעים מהתעקשות של הורים או מהתערבות של התקשורת”.
בשונה משנים קודמות, מבחן המיצ”ב האחרון (המועבר לתלמידים בכיתות ה’-ט’ ובודק הישגים ואקלים בית ספרי) לא כלל שאלה מפורשת המתייחסת לאלימות מורים כלפי תלמידים. עם זאת, על פי נתוני המבחן שנערך ב-2008, 21% מהתלמידים דיווחו על מורה שלעג, העליב או השפיל אותם, ו-8% ציינו ש”מישהו מהמורים תפס אותי, דחף אותי או הכה אותי בכוונה”. במחקר רחב היקף מ-2005, סיפרו כ-45% ממנהלי בתי הספר כי מורים מקללים או משפילים מילולית את תלמידיהם.
רק חלק קטן ממקרי האלימות של מורים מגיע בסופו של דבר לטיפול משמעתי בנציבות שירות המדינה, האחראית על כ-80 אלף מורים עובדי המדינה. “זהו רק קצה הקרחון של תופעה רחבה הרבה יותר”, אומר גורם במשרד החינוך. על פי נתוני הנציבות, ב-2009 טיפל אגף המשמעת ב-204 מקרים של עובדי הוראה, שהואשמו בקשת רחבה של עבירות – החל מהתנהגות בלתי הולמת ועד מרמה. בסיווג המקרים לפי עבירות, 65 מורים הואשמו בתקיפת פיזית של תלמידים – לעומת 28 מקרים לפני חמש שנים. במקביל להליכים המשמעתיים, נרשמה בשנים האחרונות עלייה במספר התלונות שהוגשו למשטרה נגד מורים: מ-31 תיקי חקירה ב-2008 ל-75 בשנה שעברה.
“יש לנו שיתוף פעולה פורה עם שר החינוך ומנכ”ל משרדו, אבל לא כל עבירה ?מוצפת’ כלפי מעלה. מערכת החינוך היא ענקית, וההוראות לא תמיד מגיעות למורה בשטח”, אומר מנהל אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה, עו”ד אסף רוזנברג, “בנוגע לאלימות ומעשים מגונים כלפי קטינים, החוק מחייב דיווח לפקיד הסעד או למשטרה. היו מקרים, כמו למשל מורה שהטריד מינית תלמידות, אשר נחרדנו לגלות שאף אחד לא דיווח עליהם למשטרה”.
באשר לאלימות מילולית והשפלות של מורים, מוסיף רוזנברג כי לפני שנתיים קיבלו מנהלי מחוזות משרד החינוך סמכות לערוך שימוע ולנזוף במקרה הצורך במורים. על פי נתונים שמסר משרד החינוך, מדי שנה מתקיימים כ-300 שימועים כאלה. לדברי רוזנברג, תהליך זה מסתכם בכ-100 נזיפות. “לא הגיוני שביחידה אשר מרכזת במשרד החינוך את הטיפול בתלונות על הפרת משמעת של מורים עבד עד עתה רק אדם אחד. בעקבות הביקורת, צורף לאחרונה עובד נוסף”, אומר רוזנברג.
מטפלים בחומרה
לפני כחודש פרסמה נציבות שירות המדינה את הדו”ח השנתי המתייחס לפסקי דין שניתנו בעבירות משמעת של עובדי הוראה, ביניהם כאלה העוסקים באלימות פיזית של מורים. “הנאשמת הורשעה בכך שבהיותה גננת בגן טרום-טרום חובה, כאשר ביקש ילד בן שלוש לקום מכסאו, ביקשה לאכוף משמעת נגד אותו ילד על ידי הגבלת תנועתו באמצעות קשירת סלוטייפ על שתי רגליו”, נכתב בתיק אחד, ובמקרה אחר, כאשר נכנס תלמיד בן 14 לכיתה והפריע למהלך השיעור – “אחז הנאשם בכתפו של התלמיד, סטר לו מספר פעמים על לחיו, הפילו ארצה, וביקשו לזחול אליו ולבקש סליחה, נוכח כל הכיתה”.
“אין דבר יותר חמור מאלימות של מי שאמור לשמש מודל חינוכי ומופעלת כלפי ילדים שנתונים תחת מרותו”, אומר מנכ”ל המועצה לשלום הילד, יצחק קדמן, “יש אצלנו קלסרים גדולים ובהם תלונות על אלימות, מילולית ופיזית, של מורים. אני לא יודע מה יותר חמור: עצם קיומה של התופעה או הניסיונות של משרד החינוך להסתיר אותה. רוב המורים אינם אלימים, אבל יש מיעוט לא מבוטל שמעשיו מכתימים את דמותם של כל עובדי ההוראה”. עוד אומר קדמן כי “במקום להתמודד באומץ עם הבעיה, הפתרון השכיח של משרד החינוך הוא להעביר מורה אלים או משפיל מבית ספר אחד לשני, כדי ?לקנות’ קצת שקט. עם כל הכבוד למדיניות ?אפס הסובלנות’ של משרד החינוך, הרי שהיא ריקה מכל תוכן אם היא שמורה רק לתלמידים”.
ממשרד החינוך נמסר בתגובה כי “אנו רואים בחומרה כל גילוי אלימות כלפי תלמידים, וכל מקרה מטופל בהתאם לחומרתו, החל מטיפול של המפקח ועד העברת העניין לנציבות שירות המדינה ולמשטרה”. בהתייחס לטענות בדבר היקפה המצומצם של היחידה למשמעת, נמסר כי בנוסף למנהלה היא כוללת “עובד נוסף, בעל רקע וניסיון רב בטיפול בבעיות משמעת, מזכירה במשרה מלאה ומזכירה בחצי משרה”.
באשר למקרה של אורי וצביקה קרפל מאלפי מנשה, מסר משרד החינוך כי הוא “פעל למציאת פתרון הולם. בישיבה בהשתתפות כל הגורמים המקצועיים, העירה מנהלת בית הספר למורה והזהירה אותה מפני הישנות מקרים דומים. המורה התנצלה בפני התלמידה והאב”. לדברי צביקה קרפל, דבר זה מעולם לא קרה. “במקום להתמודד עם מורה שמעליבה ילדים, מנסים במשרד החינוך להפוך את העניין לבעיה אישית שלנו”, הוא אמר.
