נוגדי חרדה, בנזודיאזפינים – יקירי המחלקה האורתופדית – ממכרים, מדכאים, שוברים את העצמות ועוד …
לא רק צעירים מתמכרים לסמים שבתרופות. את המונח "מכור" לא תקשרו לסבא או סבתא, אבל זה בדיוק מה שיקרה אם הם יקבלו המלצה להשתמש בתרופות לא מתאימות. גמילה מבנזודיאזיאפינים היא כיום תופעה מוכרת במחלקות הפסיכיאטריות בארץ. תרופות ההרגעה על בסיס בנזודיאזיאפינים (ביניהן ווליום, אסיוול, קסנקס, נומבון, ואבן ולוריוון) מאיטות את קצב פעילות המוח, ובמינון גבוה גם גורמות לישנוניות ולטשטוש.
"הבעיה היא שמדובר בתרופות ממכרות, שעובדות על אותו אתר במוח שעליו פועל גם האלכוהול", מסביר ד"ר שאול שרייבר, מנהל היחידה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי תל אביב. "למרבה הצער, חלק מרופאי המשפחה בישראל אחראים להתמכרותם של אלפים לתרופות אלה, בעיקר של קשישים. העובדה שהן נחשבות לבטוחות מאפשרת רישום ביד קלה לכל חולה, בעיקר חולה מבוגר שמספר שרע לו או קשה לו לישון. יש אשליה שאפשר לעזור מיד ולהפסיק את התרופה בקלות כעבור זמן מה".
– והן אכן פותרות את קשיי השינה?
"התרופות האלה יעילות לשבועיים-שלושה, אבל כעבור חודש הגוף מתרגל אליהן. בשלב הזה הן כבר ממכרות, והגמילה מהן קשה מאוד. לכן גם אסור בשום אופן להפסיק את השימוש בהן בבת אחת. בדומה לגמילה מסמים, המטופל עלול לסבול מתסמיני גמילה קשים, כמו פרכוסים".
לעובדה שהבנזודיאזיאפינים מטשטשים וגורמים לישנוניות יש תופעת לוואי קשה נוספת – הם מעלים את הסיכון לשבר בצוואר הירך אצל קשישים עקב נפילות. הסיכון עולה בשיעור של 60%-50% כבר כאשר הם ניטלים במינונים נמוכים. במילותיו של ד"ר שרייבר: "בנזודיאזיאפינים הם יקירי המחלקה האורתופדית".
ד"ר צופיה איש-שלום, מנהלת היחידה למטבוליזם של העצם בבית החולים רמב"ם: "רבע מהקשישים שששברו את צוואר הירך ימותו בשנה שלאחר מכן בעקבות החמרה של מחלות קיימות או הופעה של חדשות. רבע מהם יהפכו לסיעודיים. למעשה, רק רבע ישתקמו עד כדי תפקוד מלא כמו לפני השבר".
לדברי ד"ר איש-שלום, נוהגים לכנות את השבר "השבר של הנשמה", משום שיש לו גם השפעה נפשית קשה על הדימוי העצמי של הקשיש בשל הצורך בריתוק למיטה, אובדן העצמאות והשיקום הקשה.
"בשורה התחתונה", אומר ד"ר שרייבר, "התרופות הן לא פתרון פלא. כטיפול קצר טווח (עד עשרה ימים) בבעיה חריפה מאוד או במשבר קצר וחולף זאת תרופה נפלאה. אבל זאת טעות חמורה לתת דרך קבע תרופה שעושה תרדמת כימית".
50 עד 1,500 מיליגרם – ליום!
"לבית החולים שלוותה הגיעה יום אחד אשה בת 60 שאושפזה לראשונה בחייה בבית חולים פסיכיאטרי", מספר ד"ר בר. "היא סבלה מדיכאון עמוק, שהופיע לאחר שנטלה דרלין במשך שבועיים. לאחר שהטיפול בתרופה הופסק היא התאוששה וחזרה לביתה".
מי שסובל מבעיות לב ויתר לחץ דם צריך להשתמש בתרופות ברוב המקרים, ורוב התרופות יינתנו לו רק במרשם. אבל אפילו כאן יש תרופות מסוכנות יותר, שהחולה מגלה לא פעם בדיעבד את השלכותיהן, ושיש להן חלופות.
למשל הקשר בין הלב, הנפש והסקס שלכם לבין התרופות נורמיטן, דרלין ונורמלול. התרופות משתייכות לקבוצת התרופות "חוסמות בטא", המדכאות את השפעת האדרנלין על הלב (בעקבות זאת פעילותו מואטת, לחץ הדם יורד, ורמת הפרעות הקצב פוחתת). ראוי לציין שיש להן שתי תופעות לוואי חמורות: הן עלולות לגרום לדיכאון אצל שני המינים, ולאין אונות אצל הגברים. אחת השאלות הראשונות שישאל היום פסיכיאטר היא "האם את/ה נוטל/ת תרופה מקבוצה זאת?"
לטענת ד"ר רחל בר המבורגר, אף שמדובר בכדורים שרופאי משפחה רושמים באופן יומיומי, רק לעתים רחוקות הם יזהירו את המטופלים מפני דיכאון או אין אונות, "אולי", לדבריו, "כי אלה נחשבים 'לא בתחום שלהם' ".
נוגדי חרדה – בנזודיאזפינים – גיהנום ההתמכרות והגמילה
[youtube http://www.youtube.com/watch?v=ipRvApxOqms]
