החלטת השופטת שושנה אלמגור מחוזי ת"א מדיפה ריח שחיתות: חייבה מורה בפנסיה תובעת בייצוגית לשלם 600,000 שקל
|
|||||||||||
החיוב כולל את הוצאות ההגנה, שכר טירחת עורך הדין והעלייה בפרמיה של הנתבעתשופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, שושנה אלמגור, חייבה (28.5.13) מורה בפנסיה לשלם הוצאות של 600,000 שקל לאחר שדחתה את בקשתה לאשר תביעה ייצוגית נגד קרן ההשתלמות של המורים. סכום חריג זה נקבע למרות שבהחלטתה של אלמגור לא יוחסו למורה מעשים יוצאי דופן בניהול בקשתה.
מיכל גיל טענה, כי קרן ההשתלמות לא הודיעה לעמיתיה על כך שמ-1.1.2011 לא יקבלו תשואה מובטחת של 4% לשנה, אלא תשואה שתיגזר מתוצאות השקעותיה. אלמגור קבעה, כי הודעה זו נמסרה חודש וחצי לפני ביצוע השינוי, ונאמר בה: "על-פי הנחיות אגף שוק ההון במשרד האוצר, חשבונות העמיתים ישוערכו בהתאם לתשואת תיק ההשקעות של הקרן ובניכוי דמי ניהול החל מיום 1.1.2011".
גיל אישרה שקיבלה הודעה זו, אך טענה שניסוחה הטעה אותה: "מה שחשוב היה לי: שזכויות העמיתים לא תשתנינה. אני קראתי את זה כמשפט. אני לא אדם מקצועי. זה כל-כך לא היה מבהיל, זה כל-כך לא שידר איזשהו שינוי בתנאים האמִתּיים. זה לא שידר שינוי בתשואה הקבועה. זה לא שידר. היה פה מסר מרגיע". ואולם, אלמגור קבעה שהניסוח שיקף נאמנה את המציאות. "הקורא הסביר אשר היה מעיין היטב בכל המסמכים וקורא את המשפט שציטטתי היה עומד על המתרחש. אם לא, חזקה עליו שלפחות היה מבין כי עליו לערוך בדיקה כלשהי בדבר טיב השינוי בשיטת החישוב", היא אומרת.
בהתייחסה להוצאות שהטילה על גיל, אומרת אלמגור: "אישור רואי-חשבון שצירפו המשיבות לסיכומיהן מלמד כי נכון לסוף החודש הראשון של שנה זו גרם להן ההליך להוציא סך של 394,854 שקל. כמו-כן, על-פי מכתבו של היועץ בנושאי ביטוח אחריות מקצועית, התובענה הוסיפה 100,000 שקל לערך על הפרמיה ששילמו למבטחתן. בנסיבות אלו אני מחייבת את המבקשת לשלם למשיבות את הוצאות הבקשה, וכן לשלם להן שכר טירחת עורך דין בסך 100,000 שקל (כולל מע"מ)".
החיוב בהוצאות ריאליות כנגד קבלות הוא נדיר, וכך גם חיובו של תובע לשאת בהוצאות הביטוח של הנתבע. חיובים אלו נדירים עוד יותר כאשר מדובר בבקשה לתביעה ייצוגית, במיוחד כאשר כאמור מהחלטתה של אלמגור לא עולה התנהגות פסולה כלשהי של גיל או של באי-כוחה. גיל יוצגה בידי עוה"ד אריה חגאג ואולגה סיגל, וקרן ההשתלמות – בידי עוה"ד ליאור כץ, עדו בלום ושני פלד.
גם מי שתומך בפסיקת הוצאות ריאליות ובמאבק בתביעות ייצוגיות סחטניות, לא יכול להשלים עם החלטתה של השופטת שושנה אלמגור. יש לשקול היטב האם היא ראויה להמשיך לשבת על כס השיפוט
אלמגור רוצה שהמורה תחיה ברחוב? איתמר לוין , news1 , יוני 2013
האם השופטת שושנה אלמגור איבדה קשר עם המציאות? כותב שורות אלו בהחלט תומך בפסיקת הוצאות ריאליות במקרים המתאימים, ובהחלט מתנגד לתביעות ייצוגיות סחטניות. אבל למקרא החלטתה של אלמגור, אי-אפשר אפילו לנסות להתחיל להבין מדוע פסקה הוצאות מטורפות שכאלו במקרה הזה.
אלמגור אינה אומרת שהמורה שיקרה, היא אינה אומרת שהתנהגותה בבית המשפט הייתה פסולה, היא אינה אומרת שהוצע לה למשוך את תביעתה והיא סירבה. אלמגור מקבלת כתורה מסיני את האישורים שהוצגו לה, ואשר מעוררים פליאה: איך הוציאה קרן ההשתלמות 400,000 שקל על ניהול הגנה שכל-כולה מתבססת על מסמכים? ללב מתגנב החשש, שמא מישהו שם תפס טרמפ על מיכל גיל.
ועוד נקודה: מדובר במורה בפנסיה, לא במיליונר. כאשר בתי משפט מטילים קנסות בפלילים, הם מתחשבים במצבו הכספי של הנאשם. קל וחומר שעליהם לעשות זאת בפסיקת הוצאות בהליך אזרחי. 600,000 שקל מכיסה של מורה בפנסיה? אלמגור רוצה שגיל תחיה ברחוב ותאכל מפחי אשפה?
ערכאת ערעור בדרך כלל אינה מתערבת בנושא פסיקת הוצאות, אבל כאן חוסר הצדק וחוסר ההיגיון כל כך זועקים – עד שבית המשפט העליון חייב להתערב. וכדאי גם לבחון היטב האם אלמגור ראויה להמשיך לשבת על כס השיפוט, כי דומה שהיא איבדה קשר עם חובתה לשפוט בצורה צודקת והגיונית.
