תסביכי ה"טיפולים" והאלימות של שופט לענייני משפחה נפתלי שילה, ופקידות סעד ניבה מילנר, וסימונה שטיינמנץ נגד אמא וילדיה

דצמבר 2012 – מדובר באמא לורי שם טוב אשר אינה רואה את בנה בן ה- 10 (או) מזה 4 שנים, ועם בנה בן ה- 8 (אר) נפגשת פעם בשבוע כשעה במרכז קשר לאחר שלא ראתה אותו כ- 3 שנים. רשויות הרווחה מונעות מהאמא לראות את ילדיה בהסדרי ראיה קבועים ומסודרים עקב "טיפולים" שלדעתם הם צריכים לעבור.

האמא אישה עובדת במשרה מלאה מאז ומתמיד ללא עבר פלילי או נפשי, אישה טובה ונורמטיבית, והבנים בחזקת גרושה לומדים בבית ספר יסודי ממלכתי.

הסיבה שהשופט נפתלי שילה ופקידות סעד ניבה מילנר, וסימונה שטיינמץ אינן מאפשרות לאמא לראות ילדיה בהסדרי ראיה קבועים ומסודרים הנה: "אין שינוי בהתנהלות האם, נוכח הצורך בשמירה על יציבות"

תשובתם הלקונית והכוללנית שמציגות פקידות הסעד מילנר ושטיימנץ מתאפשרת עקב תרבות ה"חותמת גומי" של בתי משפט לענייני משפחה (השופט נפתלי שילה) משמשת קרקע פוריה לשחיתות, וגזל משפחות מוחלשות בידי מכוני בדיקה, מטפלים, פסיכיאטרים, ועוד שרלטנים מקורבים למערכת הרווחה והמשפט.

מאפייני תרבות השרלטנות דוגמת השופט לענייני משפחה נפתלי שילה, ופקידות סעד ניבה מילנר, וסימונה שטיינמץ:

מניעת מפגשים בין בני המשפחה – רשויות הרווחה יודעות כי ניתוק הקשר בין ילדים להורים גורם למשבר ולכן הם פותחות בניתוק הקשר מסיבות עמומות ומטופשות:"אין שינוי בהתנהלות האם, נוכח הצורך בשמירה על יציבות"

טיפולים ותיוגים פסיכיאטריים – רשויות הרווחה כופות שלל טיפולים ותיוגים על בני המשפחה. לבן הקטן או בן ה- 8 כותבות העו"סיות: סעיף ג: "בכל שילובו של הבן אר בטיפול, במיוחד בשים לב להחמרה במצבו, שירותי הרווחה ימשיכו לעקוב ולנסות למצוא מענה טיפולי מתאים למצבו". לבן או בן ה- 10 ס' ד: " באשר לשילובו של הבן או בטיפול… אנו ממתינות להתייחסותו הכתובה של מר אילן דר, מנהל התחנה (בריאות הנפש). ולאמא ל': סעיף ח': "לגבי האם – עליה לפנות לאבחון פסיכיאטרי במרפאה ציבורית…". השופט נפתלי שילה, ופקידות סעד ניבה מילנר, וסימונה שטיינמנץ מונעים מהאמא וילדיה להיפגש וכופים טיפולים פסיכיאטריים חרף העובדה שמדובר באמא נורמטיבית ועובדת וילדים לומדים בבתי ספר רגילים. מדיניותם התוקפנית והאלימה של נפתלי, ניבה וסימונה מביאה נזקים כלכליים פיסיים ונפשיים קשים לאמא וילדיה.

סוף דבר

השופט נפתלי שילה, ופקידות סעד ניבה מילנר, וסימונה שטיינמץ משתמשים בניסוחים לקוניים וכוללניים כעילה למניעת מפגשים בין האמא לילדיה, וכופים טיפולים בלתי אפשריים, לא ברורים תוך שימוש בתיוגים פסיכיאטריים. הסיבה לעמימות והאלימות של הרווחה ובית המשפט היא השחיתות ותאוות הבצע האופייניים להליכים מסוג זה המתנהלים בדלתיים סגורות ללא ראיות. תעשייה תאוות בצע ואכזרית זאת כוללת עובדות סוציאליות, שופטים, מכוני מסוגלות הורית, פסיכיאטרים ועוד מאבחנים אשר יוצרים מצבים משבריים בתוך המשפחה כדי "לטפל" בה.