שמואל בוקובסקי ענייני משפחה ראשון לציון בין חוסר תובנה מקצועית לרשלנות קיצונית בע”מ 5422/10

Spread the love

חוסר מסוגלות שופטי בתי משפט לענייני משפחה לקבל החלטות מביא אותם להשתמש ב”מומחים” תאבי בצע הכותבים חוות דעת משמיצות מכפישות ומאיימות נגד בעלי דין. השיטות הבזויות של שופטי המשפחה גורמות נזקים קשים לפרט למשפחה ולחברה.

אוגוסט 2010 – בע”מ 5422/10 השופט דנצינגר – מדובר בערעור לבית משפט עליון של אמא המבקשת לשמש אפוטרופא לבתה החסויה במקום עמותת שפר. הבת החסויה שהתה בהוסטל אולם עקב החמרה במצבה הועברה כפי הנראה למוסד פסיכיאטרי.

בבקשתה מציינת האמא את אהבתה הגדולה לבתה ואת הסבל הנפשי שנגרם לה כתוצאה מכך שלא מתאפשר לה לחיות בצוותא עם בתה היחידה ולספק לה את התמיכה לה היא נזקקת בשל האירועים הקשים אותם חוותה בעבר. האמא טוענת כי אישפוזה של הבת נעשה בניגוד לרצונה של האמא. האמא מלינה על כך שבמשך תקופה של שנתיים לא קיבלה בתה חופשה לבקר את אמה ולשהות במחיצתה וכל שהתאפשר לה הוא לבקר את הבת אחת לחודש בליווי מלווה. האמא דוחה את הטענות לפיהן ביקוריה אצל הבת אינם “עולים יפה”.

שמואל בוקובסקי משמש כשופט בית משפט לענייני משפחה דחה את בקשת האמא. בוקובסקי טען כי למרות שבא כוח היועץ המשפטי לממשלה הציעה להזמין תסקיר “ע’מ להפיס את דעתה של המבקשת”, אין צורך בתסקיר. כי לאמא אין תובנה באשר למצבה של בתה היחידה החסויה (כאשר במהלך הדיון היא חזרה וטענה שהחסויה אינה חולה). זאת ועוד, נקבע כי העניין נבחן מספר פעמים בעבר ולא חל כל שינוי נסיבות ואין זו מטובתה של החסויה כי המבקשת תתמנה כאפוטרופא.

בוקובסקי הוסיף: “כואב לי מאד להיווכח עד כמה המבקשת מתייסרת בכל הקשור למצבה של בתה ואני מאמין כי היא חושבת באמת ובתמים כי היא ראויה להיות לה לאפוטרופוס ולטפל בה. דא עקא, מצבה של החסויה הינו קשה ועלי לשקול קודם כל את טובתה של החסויה, עם כל הצער הנגרם למבקשת“.

ניתן להבחין במספר כשלים בתפקודו של שמואל בוקובסקי:

הליך שיפוטי חפוז ושטחי מסב נזקים לחסויים וקרוביהם

בוקובסקי ציין בהחלטתו כי לאמא אין תובנה באשר למצבה של בתה היחידה החסויה. לפיכך קיבל בוקובסקי החלטה ללא תסקיר. נשאלת מייד השאלה מהם הכלים אשר לפיהם קיבל בוקובסקי החלטתו.
האם יש לבוקובסקי מידע או מושג כלשהו על מצב החסויה הנוכחי, איפה עדיף לחסויה לשהות או מי עדיף להיות האפוטרופוס שלה, אמה בעלת קשר דם האוהבת אותה ודואגת לה ללא תמורה מכוח הטבע וההיגיון או “עמותת שפר” תאגיד עיסקי המתפרנס על גבם של חסויים, ויכול למנות אפוטרופוס אחד לעשרות חסויים?בוקובסקי בחר לתייג את האמא כ”חסרת תובנה” כעילה לדחיית בקשתה מבלי שיש בידיו בדל עובדה או מסקנה על הדרך שיש לפעול לטובת החסויה. בוקובסקי פגע בכבוד האמא ובאמון הציבור במערכת המשפט.

חזרתיות על הליך שיפוטי פזיז ולא מקצועי מסב נזקים לחסויים וקרוביהם – הליך שיפוטי דומה בפזיזותו ומסב נזקים קשים בלתי הפיכים ניתן לראות במינוי אפוטרופוס לאישה כבת 60 מאובחנת דמנטיה, ללא תסקיר ומבלי שראה אותה או בדק אם היא מבינה דבר. הפרת פתאומית של זכויות אדם – בוקבסקי החריב חיי אשה בשרירות לב. בהליך שיפוטי רווי דברי בלע ורמיה ועלילות נגד האישה. בוקובסקי וחבורתו פקידת סעד ועובדת סוציאלית ופסיכיאטר העלילו דברי רמיה ושקרים נגד אשה מאובחנת דמנטיה והחריבו את חייה. הפכו אותה שבר כלי, סיעודית, איבדה יכולת דיבור.

בבית המשפט העליון

בע”מ 5422/10

בפני:

כבוד השופט י’ דנציגר

המבקשת:

פלונית

נ ג ד

המשיבים:	1. עמותת ש.פ.ר
	2. משרד העבודה והרווחה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז ברמ”ש 23535-11-09 מיום 11.4.2010 שניתנה על ידי כבוד השופטת ו’ פלאוט

בשם המבקשת: בעצמה

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז ברמ”ש 23535-11-09 מיום 11.4.2010 שניתנה על ידי כבוד השופטת ו’ פלאוט ובמסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 31.3.2009 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא, השופט ש’ בוקובסקי ובה נקבע כי אין מקום למנות את המבקשת, אמה של חסויה להתמנות כאפוטרופא לבתה החסויה וכן נדחתה בקשת האם להורות על החזרתה של החסויה להוסטל בו היא שהתה.

בפתח הדברים אבקש לציין כי המבקשת, אשר אינה מיוצגת, לא צירפה לבקשתה את החלטת בית המשפט לענייני משפחה, והחלטה זו אותרה על ידי באמצעות המערכת הממוחשבת. בית המשפט לענייני משפחה קבע בהחלטתו כי בעבר, ביום 26.12.2007, דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו את הערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה ונקבע כי לא חל שינוי נסיבות ואין למנות את המבקשת כאפוטרופא לחסויה.

עוד נקבע, כי יש למחוק את בקשתה של המבקשת לגבי אשפוז החסויה. בעניין זה נקבע כי אין בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה להורות על אשפוז או על שחרור מאשפוז ואם מדובר באשפוז כפוי הרי שבהתאם לדין הנושא מצוי בסמכות הפסיכיאטר המחוזי. עוד נקבע בעניין זה, כי המשיבה 1 מכהנת כאפוטרופא לחסויה ובמידה והיא תגיע למסקנה כי יש מקום לנקוט בהליכים לשחרורה של החסויה מבית החולים, היא תואיל לעשות זאת.

בהמשך דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה למינויה של המבקשת כאפוטרופא. בית המשפט לענייני משפחה ציין בהחלטתו כי הוא ער לכך שבא כוח היועץ המשפטי לממשלה הציעה להזמין תסקיר “ע”מ להפיס את דעתה של המבקשת”, אולם נקבע כי לאור נסיבות המקרה אין צורך בתסקיר. נקבע, כי למבקשת אין תובנה באשר למצבה של החסויה (כאשר במהלך הדיון היא חזרה וטענה שהחסויה אינה חולה). זאת ועוד, נקבע כי העניין נבחן מספר פעמים בעבר ולא חל כל שינוי נסיבות ואין זו מטובתה של החסויה כי המבקשת תתמנה כאפוטרופא.

לבסוף, ציין כבוד סגן הנשיא ש’ בוקובסקי – “כואב לי מאד להיווכח עד כמה המבקשת מתייסרת בכל הקשור למצבה של בתה ואני מאמין כי היא חושבת באמת ובתמים כי היא ראויה להיות לה לאפוטרופוס ולטפל בה. דא עקא, מצבה של החסויה הינו קשה ועלי לשקול קודם כל את טובתה של החסויה, עם כל הצער הנגרם למבקשת”.

על החלטת בית המשפט לענייני משפחה הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בקשתה נדחתה כאמור ביום 11.4.2010. נקבע, כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר ומטעם זה דינה להידחות. גם לגופו של עניין, קבע בית המשפט המחוזי כי דינה של הבקשה להידחות. נקבע, כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה וניכר כי בית המשפט לענייני משפחה גילה אמפטיה והבנה לתחושותיה של המבקשת, אולם הבקשה נדחתה לנוכח ראיית טובתה של החסויה, מצבה של החסויה מחד ומצבה של האם מאידך, כאשר בעמדת האם ניכרת חוסר תובנה למצבה של החסויה.
עוד נקבע, כי נבדק גם המצב הנוכחי וכי ממכתב מנהלת המוסד בו מצויה החסויה כיום, עולה כי לא חל שינוי בהתנהגות האם וחוסר התובנה שלה לגבי המצב נותר בעינו. נמצא כי ביקוריה של האם את החסויה לא רק שאינם מתנהלים כיאות, אלא גם אינם תורמים לטובתה של החסויה. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי הוצע למבקשת לשנות את המצב הקיים בהסכמה, באופן שהביקורים יהיו נינוחים יותר ובהמשך תוכל המבקשת לחדש את בקשותיה, אולם המבקשת דחתה הצעה זו.

לפיכך, נדחתה הבקשה. על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפניי (לאחר שבקשת להארכת מועד להגשת הבקשה התקבלה בהחלטת כבוד הרשם ג’ שני מיום 13.7.2010). ביום 22.8.2010 הוחלט על פטור מערבון והתיק הועבר לטיפולי יום למחרת.

בבקשתה מציינת המבקשת את אהבתה הגדולה לביתה ואת הסבל הנפשי שנגרם לה כתוצאה מכך שלא מתאפשר לה לחיות בצוותא עם ביתה היחידה ולספק לה את התמיכה לה היא נזקקת בשל האירועים הקשים אותם חוותה בעבר. המבקשת טוענת כי אישפוזה של הבת נעשה בניגוד לרצונה של המבקשת. המבקשת אף מלינה על כך שבמשך תקופה של שנתיים לא קיבלה ביתה חופשה לבקר את אמה ולשהות במחיצתה וכל שהתאפשר לה הוא לבקר את הבת אחת לחודש בליווי מלווה. המבקשת טוענת כי המבקשת דוחה את הטענות לפיהן ביקוריה אצל הבת אינם “עולים יפה”.

לפיכך, עותרת המבקשת כי יתאפשר לה להתמנות כאפוטרופא של ביתה או לכל הפחות שתתאפשר בחינה של העניין במשך שנה.

דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים. בקשת רשות ערעור ב”גלגול שלישי” תינתן רק באותם מקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית חשובה החורגת מעניינם של הצדדים הישירים לסכסוך או כאשר קימות הכרעות סותרות של ערכאות נמוכות יותר וטרם נפסקה בהם הלכה (ראו למשל: בע”מ 2501/10 פלוני נ’ פלונית (לא פורסם, 22.6.2010) בפסקה 15 והאסמכתאות הנזכרות שם). המקרה דנן אינו נמנה על אותם מקרים חריגים ומדובר בטענות הנוגעות לצדדים הישירים לסכסוך, אשר אינו מעורר סוגיה משפטית בעלת חשיבות המצדיקה מתן רשות ערעור.

גם לגופו של עניין לא מצאתי מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה של המבקשת מטעמים פרוצדוראליים אך גם לגופו של עניין ולא מצאתי מקום להתערבות במסקנותיו. כפי שציין בית המשפט המחוזי, הבקשה נדחתה לאחר בחינת טובתה של החסויה ועל אף ההבנה שגילה בית המשפט לענייני משפחה למבקשת ולכאבה. מעבר לכך, בית המשפט לענייני משפחה ציין כי זוהי אינה הפעם הראשונה שבה מגישה המבקשת בקשות בעניינה של החסויה, כי העניין נבדק מספר פעמים, ולא נמצא כי כיום חל שינוי נסיבות המצדיק את שינויה של ההחלטה בעניינה של החסויה. לא מצאתי בבקשה שלפניי עילה להתערבות במסקנות הערכאות הקודמות.