שופטת חנה ינון (שלום ת"א) מבצעת שקרים ומניפולציות בבית המשפט העלימה קטע מפרוטוקול דיון

השופטת חנה ינון "העלימה" קטע מפרוטוקול דיון , יובל עוז , יוני 2012

"גלובס" חושף מקרה נוסף שבו שופטת עושה בפרוטוקול דיון כבשלה: חנה ינון מחקה קטע שלם מפרוטוקול, ללא הסכמת הצדדים; היא גם הורתה על השמדת התיעוד הקולי של הדיון ■ הנציב קבע כי ינון לא פעלה כראוי, אך גרוניס נתן לה גיבוי

"במקום שבו אין דיין, אין דין". את המשפט הזה אמר נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, לפני שנים אחדות, בניסיון להיאבק ביוזמתו של שר המשפטים דאז, פרופ' דניאל פרידמן, לצמצם את מתחם השפיטות של עתירות הנדונות בבית המשפט העליון. ההיגיון הזה כובש, והוא נכון ביחס לאכיפה בכל תחומי הנורמות המשפטיות, מעבירות תעבורה ועד החלת הדין על רשויות השלטון.

יש תחום אחד שבו המערכת המשפטית מתנערת מההיגיון הזה: החלת הדין על שופטים. פתאום יכול להיות דין גם במקום שבו אין דיין. בכל הנוגע לפסלות שופטים מלשבת בתיקים שבהם ננעלה דעתם עוד לפני תום ההליך, או שהם נמצאים בניגוד עניינים – המערכת המשפטית איננה אוכפת את הדין.

כבר נכתב כאן בעבר כי בתקופתה של נשיאת בית המשפט העליון הקודמת, דורית ביניש, הגשת ערעורים על החלטות שופטים שלא לפסול את עצמם הם בבחינת ברכה לבטלה, שכן סיכוייהם של ערעורים כאלה להתקבל הם אפסיים. נדמה כי בהקשר זה, הנשיא המכהן אשר גרוניס צועד בעקבות ביניש.

הקטע נעלם מהפרוטוקול

פרשת השופטת ורדה אלשיך היא מקרה מבחן עבור גרוניס. לא רק כדי לתת תוקף לגישה שלפיה המערכת איננה יכולה להיות סובלנית כלפי התנהלות שופטים החורגת בהרבה מהתקין, אלא גם כדי לתת תוקף של ממש להחלטות של נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר גולדברג.

בפרשת אלשיך התברר כי שופטים עושים בפרוטוקולים כרצונם, כאילו מדובר בפלסטלינה שניתן ללוש, חומר ביד היוצר. כעת חושף "גלובס" מקרה נוסף, הנוגע לשופטת בית משפט השלום בתל-אביב חנה ינון, שבו הרחיקה לכאורה השופטת צעד אחד מעבר: במקום לשנות את פרוטוקול הדיון – היא העלימה אותו לחלוטין.

השופטת ינון דנה בתביעת לשון הרע שהגיש רופא השיניים ד"ר אפרים צור נגד רשת ידיעות תקשורת, בעקבות כתבה שפורסמה עליו. בשלב מסוים במהלך, בדיון שהתקיים באולמה של ינון בינואר 2011, לאחר שנשמעו הוכחות ובטרם סיכומים, ביקשה השופטת מהצדדים לצאת מהאולם, וקיימה שיחה לא פורמלית עם עורכי הדין בלבד.

בקטע הזה של הדיון היא הביעה את עמדתה שבכתבה שפורסמה יש אכן לשון הרע, וציינה בין היתר כי "מדובר בכתבה צהובונית", וכי "אפשר להציע לצדדים לחסוך בסיכומים". היא אף נקבה בסכום שראוי לדעתה להגיע אליו כפשרה בין הצדדים.

הדיון כולו, יש לציין, הוקלט, והפרוטוקול היה אמור לשקף במדויק את הדברים שנאמרו במהלכו. ואולם שבועות אחדים לאחר מכן גילו באי-כוחה של ידיעות תקשורת כי הקטע בדיון שבו הוצאו הצדדים מהאולם, נעלם מהפרוטוקול.

בירור עם חברת ההקלטות העלה כי בהוראת השופטת – נמחק גם הקטע מהקלטת שתיעד את אותו חלק בדיון. הם הגישו בקשה לתיקון הפרוטוקול ולפסילתה של השופטת מהמשך הדיון בתיק, ואולם ינון נמנעה במשך 5 חודשים מלהחליט בבקשה, ודחתה אותה רק לאחר שהם פנו לנשיאת העליון דאז, ביניש, בבקשה שזו תפסול את ינון.

עמדתה של ינון היתה כי אותו חלק בדיון היה "מחוץ לפרוטוקול", והתקיים "אוף דה רקורד".

ביולי 2011 דחתה ביניש את ערעור הפסלות, וקבעה כי "לא מצאתי בהתנהלותה של השופטת עילה לפסילתה מלהמשיך ולדון בעניין. אין בטענות המבוססות על אמירות השופטת כדי להקים עילת פסלות. לבית המשפט יש סמכות טבועה לנהל את הדיון ולהציע הצעות, לרבות הצעות פשרה לסיום הסכסוך שלפניו".

עם זאת, ביניש הסכימה כי "אמירות בית המשפט, ככל שנאמרו, מוטב היה להן שלא ייאמרו, או עדיף היה שינוסחו בדרך אחרת, ואולם התבטאות שופט בעל-פה או בהחלטה, אפילו אינה מוצלחת, איננה מהווה כשלעצמה עילה לפסילת שופט".

על התנהלותה של השופטת ינון, שלא זו בלבד שמחקה מהפרוטוקול את חלק הדיון, וזאת בלא שקיבלה לכך את הסכמת באי-הכוח של שני הצדדים, אלא גם דאגה למחיקת ההקלטה שתיעדה את הדיון, הוגשה גם תלונה לנציב התלונות על שופטים.

הנציב גולדברג קבע כי השופטת לא פעלה כראוי, כשמחקה מהפרוטוקול את הדברים מבלי לקבל את הסכמת שני הצדדים. "אם מבקש בעל דין כי הדברים יירשמו", הוא קבע, "ראוי לתעד בפרוטוקול את הבקשה ואת החלטת בית המשפט בה".

מסר חד-משמעי מגרוניס

ועוד קבע הנציב כי "משנכללו הדברים בפרוטוקול, המוקלד או המוקלט, אין הרשות נתונה לבית המשפט להורות על מחיקתם במקרה של התנגדות לכך, בלי שהתנגדות כזאת תבוא לידי ביטוי בפרוטוקול, ולאחריה החלטת בית המשפט בעניין זה".

השופטת, קבע גולדברג, "מחקה את האמירות בלי להודיע לבאי-הכוח כי האמירות יימחקו, ומכאן שכבוד השופטת לא נהגה כמתחייב". התוצאה היא שהתלונה נגד ינון נמצאה מוצדקת.

לאחר החלטת הנציב כי התלונה נגד השופטת נמצאה מוצדקת, פנו עורכי הדין פעם נוספת לשופטת ינון, בבקשה שתעביר את התיק למותב אחר. ינון דחתה גם בקשה זו, ופעם נוספת התגלגל הערעור לנשיא בית המשפט העליון – הפעם זהו כבר השופט גרוניס.

הדין אכן קובע כי אין בהגשת תלונה נגד שופט לנציב תלונות הציבור על שופטים, כדי לבסס עילה לפסול את השופט מלהמשיך לשבת בדין. ועוד קובע הדין כי החלטות הנציב אינן יכולות לשמש ראיה בהליך משפטי. ואולם עצם העובדה שתלונה נגד שופט נמצאה מוצדקת, פירושה שאותו שופט אכן פעל שלא כראוי וקיפח את אחד מבעלי הדין.

אפשר היה להניח כי גם בעיני גרוניס אין דין הגשת תלונה על שופט, כדין החלטה שאותה תלונה נמצאה מוצדקת. אלא שגרוניס לא הסתפק בדחייה נוספת של בקשת הפסלות, אלא הוסיף מסר חד-משמעי משלו, והטיל תשלום הוצאות בסך 10,000 שקל.

"העובדה שהמערערים הגישו תלונה לנציב נגד השופטת, שנמצאה מוצדקת בשני עניינים, איננה מקימה כשלעצמה עילה לפסילתה, ויש לבסס חשש ממשי למשוא-פנים, פרט לעצם הגשת התלונה", כתב הנשיא. "אציין כי החלטת הנציב אינה יכולה לשמש ראיה בהליך משפטי, ומשכך, לא היה מקום לצרפה לערעור".

איפה הדברים משאירים אותנו? שופטת מחקה מפרוטוקול, שלא כדין, קטע שלם של הדיון, והורתה גם על השמדת התיעוד הקולי של הדיון. היא גם גילתה דעתה על מצב התיק, עוד בטרם סיכומים, וסירבה לפסול עצמה מהמשך הטיפול בו, למרות הערותיהם של הנשיאה ביניש והנציב גולדברג.

האם פסיקתה הצפויה בתיק הזה תשרת את מראית פני הצדק? אם תפסוק לרעת ידיעות תקשורת, יהיה הדבר אישור לחששות שהתעוררו במהלך הטיפול בתיק. אם תפתיע ותפסוק לרעת הרופא התובע, היא תיחשד כמבקשת לרצות את מי שביקשו לפסול אותה. בכל מקרה, מערכת המשפט, אמון הציבור בבית המשפט ותחושת הצדק יספגו פגיעה חמורה. מהנהלת בתי המשפט נמסר, בשם הנשיא גרוניס והשופטת ינון: "החלטות בית המשפט מדברות בעד עצמן".