חשש לטיפול בריטלין בכפייה בניגוד לחוק הנוער לילד במשפחת אומנה בכפייה – השופטת עדנה בן לוי
מדוע כשלה לכאורה שופטת הנוער עדנה בן לוי. המסגרת הנורמטיבית למתן טיפול נפשי לקטין, עליו הורה בית המשפט בענייננו, מצויה בסעיף 3ד לחוק הנוער, הקובע:
“(א) בית משפט הדן בענינו של קטין רשאי להורות על טיפול נפשי בקטין, במקום שעליו יורה ובתנאים שיקבע, ובלבד שנתקיים אחד מאלה:
(1) בית המשפט נוכח, על סמך חוות דעת של פסיכיאטר מחוזי הנסמכת על חוות דעת של פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער שבדק את הקטין, כי הקטין חולה במחלת נפש או אובחנה אצלו הפרעה נפשית, המצריכות טיפול פסיכיאטרי לשם מניעת סיכון פיסי לקטין או לזולתו או לשם מניעת נזק נפשי חמור להתפתחותו;
(2) בית המשפט נוכח, על סמך חוות דעת של פסיכולוג מומחה שבדק את הקטין, כי מצבו הנפשי של הקטין מצריך טיפול פסיכולוגי לשם מניעת נזק נפשי להתפתחותו. (ב) צו לפי סעיף קטן (א) יהיה לתקופה שקבע בית המשפט ושלא תעלה על שלושה חודשים; בית המשפט רשאי, על סמך חוות דעת של פסיכיאטר או של פסיכולוג כאמור בסעיף קטן (א), המטפל בקטין, להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על שלושה חודשים“.
המחוקק קבע, אם כן, כי מתן טיפול נפשי לקטין, כפי שהורה בית המשפט בענייננו, צריך להתבסס על חוות דעת של פסיכולוג מומחה שבחן את הקטין, בעקבותיה נוכח בית המשפט כי מצבו הנפשי של הקטין מצריך טיפול פסיכולוגי לשם מניעת נזק נפשי להתפתחותו. כן מוסיף וקובע הסעיף בסעיף קטן (ב), כי צו שכזה יינתן לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים, כאשר בית המשפט רשאי להאריך את תוקפו לתקופות נוספות, על סמך חוות דעת של פסיכולוג מומחה המטפל בקטין, כשכל אחת מהתקופות לא תעלה על שלושה חודשים.
במקרה זה עולה חשש, כי השופטת עדנה בן לוי לא התבססה על הוראות הסעיף בעת שהכריעה בבקשת פקידת הסעד חוה לוי. בסוגית שליחתו של קטין לטיפול פסיכולוגי בניגוד לרצון הוריו, קבע המחוקק מנגנון, שנועד להבטיח את תקינותה של ההחלטה. מנגנון זה דורש חוות דעת של אנשי מקצוע מסוימים אשר בדקו את הקטין, כתנאי להפעלת שיקול הדעת של בית המשפט, וכן הוא מחייב בדיקה חוזרת שכזו מעת לעת. מנגנון זה הוכנס לחוק בתיקון מס’ 11 לחוק הנוער.
חשש לכשל נוסף הוא התבססות בית המשפט על מומחים מטפלים מעולם הפסיכיאטריה אשר דיברו שלשתם בשפה אחת ובדברים אחדים ובכך נמנע כל דיון בנושא או אופציית טיפול אחרת. שהרי ידוע כי בבתי ספר לפסיכיאטריה מלמדים בימינו לתת תרופות, והיה צפוי מראש כי המומחים הפסיכיאטריים יהנהנו בראשיהן באות “כן לריטלין”
חשש לכשל נוסף הוא העדר הוראה ברורה של בית המשפט להתניית מתן ריטלין בקיום תרפיה מועילה לטווח הארוך כגון טיפול פסיכולוגי, הדרכה הורית וכיוצ’. השפעת הסם הנו למספר שעות בלבד וללא תרפיה מתאימה, ההשפעות לאורך זמן יהיו קשות וחמורות של תופעות הלוואי בלבד.
[youtube http://www.youtube.com/watch?v=k_Xy6fapn9Y]
איך אפשר לתת תרופה לילד ללא מרשם???,דברים כאלה לא אמורים ליקרות. אמא שלי גם לקחה תרופות ללא מרשם וגם שילמה על זה באופן בריאותי באתם.