פריד שחאדה פסיכולוג בתי ספר שנידון לשנת מאסר על אונס תלמיד כתה ג’ זוכה בעליון מחמת הספק
פריד שחאדה פסיכולוג שהורשע באונס ילד קטין בכתה ג’ בבית ספר בו עבד, ונידון לשנת מאסר, ערער על עונשו לבית משפט עליון, הביא חוות דעת חיובית של חבריו העובדים הסוציאליים וארגון הפסיכולוגים. בבית משפט עליון זוכה, מחמת הספק.
זוכה פסיכולוג שהורשע במעשים מגונים בילד
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3867504,00.html
פריד שחאדה נידון לשנת מאסר לאחר שהורשע בתקיפה מינית של ילד תלמיד כתה ג’, בבית הספר בו עבד.
בית המשפט העליון קיבל את ערעורו מחמת הספק, אך מתח ביקורת על התנהלותו.
שופטי בית המשפט העליון קיבלו היום (ד’) בדעת רוב את ערעורו של פריד שחאדה, פסיכולוג שהורשע בביצוע מעשים מגונים בקטין בו טיפל. השופטים חנן מלצר ויוסף אלון קבעו בהחלטתם כי ישנו ספק סביר אם שחאדה ביצע את המעשים המיוחסים לו.
באוקטובר 2007 גזר בית המשפט המחוזי בחיפה שנת מאסר בפועל של שחאדה, לאחר שהורשע בביצוע מעשים מגונים בתלמיד כתה ג’ בבית הספר בו שימש כפסיכולוג בין 2003 ל-2004.
על פי הכרעת הדין, שחאדה זימן את הילד למשרדו כדי לערוך לו אבחון, ולאחר שהגיע למקום, הושיב את הילד על ברכיו וביצע בו מעשים מגונים.
במקרה נוסף, כך קבע בית המשפט המחוזי, שחאדה הזמין את הילד לספריית בית הספר, שם שוב הושיב אותו על ברכיו וביצע בו מעשים מגונים.
השופט יצחק עמית, המכהן כיום בבית המשפט העליון, קבע אז בדעת מיעוט כי יש לזכות את שחאדה מחמת הספק. ריצוי עונש המאסר של שחאדה נדחה עד למתן הכרעה בערעור.
השופט מלצר הבהיר בהחלטתו כי גם אם שחאדה לא ביצע את המעשים, הרי שדרכי הטיפול “הבלתי אורתודוכסיות” שלו בילדים מעוררות תהיות – ולפיכך ראוי שהתנהלות זו תועבר לבדיקה אתית ואף תישקל המשך העסקתו בשירות הציבורי על-ידי המופקדים על כך.
השופטת איילה פרוקצ’יה סברה בדעת מיעוט כי אין לקבל את ערעורו של הפסיכולוג.
היא כתבה כי התמיהות והשאלות העולות – הן בדעת המיעוט של השופט עמית והן מדבריו של השופט מלצר – ראויות למלוא משקל ההתייחסות, אך לדבריה, מדובר כפסע בין הממצא של אחריות פלילית לממצא של זיכוי מן הספק וחומר הראיות בתיק מבסס את קיומה של אחריות פלילית ברמה שחוצה את הגבול הנדרש להרשעה. שלושת השופטים היו בדעה אחת כי יש לדחות את ערעור המדינה על העונש אותו קיבל שחאדה.
הכתבה הזו דמגוגית ומקוממת. איך את יודעת שהוא אשם? יש לך יותר מידע ויותר שיקול דעת מאשר לשופטי בית המשפט העליון? את קראת את הפרוטוקולים, העדויות, הראיות וההכוחות, שהחלטת לפיהם שהוא אשם? או שלשיטתך כל מי שהוגש נגדו כתב אישום הוא כבר אשם, גם אם ההוכחות נגדו הופרכו?
לצורך ההרשעה, אין שום מקום ל’חות דעת של חבריו הפסיכולוגים והעובדים הסוציאלים’. חוות דעת כאלה ניתנות בשלב של הטיעונים לעונש. הניסוח הדמגוגי הוא כזה כאילו למרות שהוא אשם, המאפיה של הפסיכולוגים והעו”סים הביאה לזכיויו. זו שטות מוחלטת. השופטים השתכנעו שהוא אינו אשם. בין השאר, משום שלאורך כל שנות עבודתו לא הועלתה כלפיו שום טענה לגבי התנהגות מגונה, וכל העדים העידו על פסיכולוג מקצועי, הגון ומוסרי. זה אינו פרופיל של פדופיל.
בכלל הניסוחים שלך היסטריים. סטנלי שניידר ביצע את זממו “ברבבות ילדים”? כל חייו הוא לא פגש ברבבות ילדים. ולמיטב ידיעתי לא הואשם כלל בפדופיליה. מעשים מגונים במטופל זו עבירה חמורה דיה, לא צריך להדביק לו כותרת של פדופיליה רק משום שכותרת כזו מרגשת אותך.
אמנון אחי נעמי היה איש תקשורת, ואין לו כל קשר לנושא. את מתכוונת מן הסתם לאחי יותם. הטענות כלפיו על ניצול מיני הועלו שנים לאחר מותו. איך את יכולה לכתוב שהוא הואשם, כאשר מעולם לא הוגש נגדו כתב אישום?
צבי
קשה להאמין אך אם במקרה זה האנשים במערכת הציבורית אכן מועלים בתפקידם להגן על אזרחי המדינה ואף משתמשים בכוח מעצם תפקידם – זכותו ואף חובתו של כל אזרח להלחם בתופעה בכל דרך חוקית. העלמת עין תקבע ותרחיב תופעות מזעזעות מסוג זה.
גברת לורי שם טוב,
למרות שאני לא מסכים איתך (כי קראתי את פסק הדין של הפסיכולוג ועקבתי אחרי הפרשה מתחילתה), אני מעריך את המאמץ שאת עושה על מנת להגן על ילדים חסרי ישע.
אבל שאלה, לא אכפת לך אם באמת הפסיכולוג הוא אנס (או פדופיל)? האמת לא מענינת אותך? ישר את מסיקה שהפסיכולוג כן אשם וכי הוא זוכה כי “חבריו העובדים הסוציאליים וארגון הפסיכולוגים” הם אלה שסידרו לו את הזיכוי?!!!
קראתי קצת על המאבק שלך מול הרשויות בעניין ילדייך, ואני אומר לך שבחרת מקרה לא ראוי על מנת לתקוף אותם (הרשויות). דווקא בענין זה, העוול שנגרם לפסיכולוג, יכול לשמש סיבה לביקרות חריפה על התנהלות הפרקליטות ובית המשפט.