פקידי סעד לחוק הנוער על בתי משפט לנוער: "למרות שהשופט רוטן הוא משתף פעולה"
(תחילת ציטוט)
"בתי משפט – מהשאלונים האישיים עולה שיותר ממחצית מפקידי הסעד היו מרוצים מקשריהם עם גורמים בבית המשפט, וכחמישית לא היו שבעי רצון.
פקידי הסעד ציינו בראיונות כי שהם מרגישים שהשופטים מכירים אותם וסומכים על שיקול דעתם: 'מבחינת התהליך עם המשטרה ובית המשפט זה הלך בקלות. נתנו לנו נורא מהר לפרוץ לבית … ביקשנו ולא היינו בטוחים שבית המשפט יאשר …'.
או לדברי אחרים: 'למרות שהשופט רוטן הוא משתף פעולה. התפרצתי לבית משפט ללא מועד, לפני הפגרה … השופט כבר מכיר אותי וסומך על שיקול דעתי…'.
'השופט מאוד כעס עלינו שאנחנו כל הזמן משנים, אבל אנחנו קוראים את השטח ומשנים על פי הנסיבות … השופט כעס על הטרטור לגבי הילדים. לסירוגין הוצא צו משמורת על ילד אחד בהתאם למה שקרה בשטח, והשופט כעס רצה להוציא על כולם משמורת'. " (סוף ציטוט מדוח ברוקדייל)
בכללי אתיקה לשופטים סעיף 6, אי משוא פנים, נכתב: "שופט ינהג בבעלי הדין בשוויון, לא ישא פני דל ולא יהדר פני גדול, לא יסביר פניו לאחד וירע פניו לאחר, ישפוט בדעה נקייה ולא יגלה דעה קדומה או משוא פנים".
במידה וטענתם של פקידי הסעד שהשופטים בבתי המשפט סומכים עליהם, ו/או משתפים פעולה, נכונה, הרי זה מצב חמור מאוד. מדובר בקביעת גורלה של משפחה.
השופט אמור לנהוג "בבעלי הדין בשוויון, לא ישא פני דל ולא יהדר פני גדול, לא יסביר פניו לאחד וירע פניו לאחר, ישפוט בדעה נקייה ולא יגלה דעה קדומה או משוא פנים".
פקידי הסעד לא רואים נכונה את מערכת יחסם עם בית המשפט, ואת מערכת המשפט בכלל. אומללים אזרחי מדינה בה שופטיה "משתפים פעולה", או "סומכים" על רשות כלשהי. "בהכריעו בדין עושה השופט להגשמתו של שלטון החוק תוך שמירה על זכויות האדם. מחובתו של שופט לפעול ביושר ובהגינות, לשוויון הכל לפני החוק, ותוך הקפדה על התנהגות שיש בה כדי לקיים ואף להגביר את האמון בשיטת המשפט בכלל ובמעשה השפיטה בפרט" (כלל אתיקה 3, ב).במאמר אנשים שקופים מול אנשים אטומים News1, רונן פז, אפריל 2008 נכתב:
"השופטים מעבירים הלאה
השופטים אינם מעוניינים לקחת אחריות על החלטות כבדות משקל אלו ומעדיפים להוות חותמת גומי על המלצות פקידות הסעד.
השופטים בבתי המשפט למשפחה אינם מכריעים על סמך האמת בקובעם את גורלם של הילדים בהחלטות שהן לעתים בלתי הפיכות, אלא על סמך הפרשנות בתסקירים המוגשים להם על-ידי פקידות הסעד.
מעטים השופטים שיעזו לשאול שאלות ולהטיל ספק במהימנותם של עובדים לא מיומנים אלו. בחירה קלה עשה השופט גרניט בכדי להשקיט את מצפונו כאשר פירגן לפקידות הסעד על עבודתן, בכך הוא למעשה הסיר מעצמו את הצורך לחקור מהי האמת ולשאול שאלות, האם בתי המשפט אינם לעתים חותמת גומי על המלצות לא מקצועיות ולא רגישות? "
במאמר צרור עצות לאב המתגרש (ג) News1, כותב גיא רוה על פקידות הסעד לסדרי דין, וקביעתן בתסקיר:
"האם קביעתן חשובה? קריטית! שופטים, אם אין סיבה מהותית אחרת, מקבלים את המלצות פקידות הסעד כלשונן.
תמיד כלשונן? השופטים הם אלו שבסופו של דבר מחליטים, אך רובם כל כך הרבה שנים עושים את אותה עבודה, באותה דרך מחשבתית, ולדעתי האישית גם מקובעת, בלי להתייחס לשינויים החברתיים המתחוללים לנגד עיניהם.
.
במקרה האישי שלי המליצה ועדת התסקירים שבני יישן אצלי כל סוף שבוע שני, כולל במוצאי השבת. יחד עם זאת, פקידות הסעד המליצו שבחגים תמיד אחזיר את בני יקירי לישון בבית אימו במוצאי החג. למה? איך זה לטובתו של בני? כששאלתי את פקידת הסעד בנושא זה במהלך החקירה בבית המשפט, לא הייתה לה תשובה מקצועית או כל תשובה הגיונית אחרת לנושא זה, ותשובתה, כפי שנרשמה בפרוטוקול, הייתה "ככה". השופט בפסיקתו ציין את המלצת פקידות הסעד ושהוא מקבל אותה. האם נתן נימוק להחלטה מוזרה זו? בוודאי שלא, "ככה" לא מהווה נימוק אך לשופט אין את הכוח והרצון לתת הסברים מדוע הוא לא מקבל את המלצת פקידת הסעד, ומה יותר קל מאשר לקבלן כלשונן גם אם זה לא לטובת בני? "
