כפר הנוער עתיד ע"ש דוד רזיאל בהרצליה הזנחה פושעת של ילדים בסיכון מוסד משרד הרווחה
אנחנו הילדים של ההפרטה, אור קשתי , הארץ , פברואר 2013
מקלחת חמה? סוג של מותרות. האוכל? "צריך לשים לב שאין חתיכות פלסטיק". כך מתארים תלמידים את כפר הנוער רזיאל. ומה אומרים במשרד החינוך? "האחריות מוטלת על המפעיל הפרטי".
מבחוץ, ואפילו בין השבילים הירוקים, כפר הנוער על שם דוד רזיאל בהרצליה נראה מצוין. רק כאשר נכנסים פנימה מתגלים בהדרגה סימני ההזנחה: עובש וטחב בכמה מקלחות; צבע שמתקלף מקירות ותקרות; ערימת אשפה ענקית בין שני קרוואנים המשמשים כיתות לימוד, שלא מפונה כבר חודשים; ונזילה שלא טופלה בהצלחה באודיטוריום הגדול, היישר מעל נקודת חשמל מרכזית. שיחות עם מדריכים ועם תלמידים מגלות פרטים בעייתיים נוספים. הפרטה היא אולי ביטוי מופשט – כפר הנוער רזיאל מספק דוגמה מוחשית להזנחה, לגלגול האחריות בין גורמים שונים ולפיקוח ממשלתי נרפה.
המקלחת החמה – או ליתר דיוק היעדרה – תופסת מקום מרכזי בסיפורי התלמידים על התנאים בכפר הנוער רזיאל. בחורף הקודם וגם בזה הנוכחי, כולל בשבועות הקרים האחרונים, התלמידים אומרים שלא תמיד זכו למים חמים. לדברי אילה (השם בדוי וכך שאר שמות התלמידים), תלמידת כיתה י”א, “בדרך כלל אנחנו עושות מקלחת בין תשע בערב ל-11 בלילה, ואז מגלות בצרחות שאין מים חמים, אפילו לא פושרים. יש כאלה שמתקלחים ככה, בקור. בינתיים תלמידים אחרים מתחילים לנסות לברר עם האחראים באיזה מהבניינים יש מים חמים ואחר כך מיד רצים לשם. ויש גם כאלה שמוותרים”.
התלמידים מספרים על עובש בחדרים, דלתות מתפרקות ומדפים שצריך לאלתר כדי שיהיה מקום לכמה חפצים אישיים. בנוסף, בני הנוער מתלוננים על איכות האוכל ומצבו של חדר האוכל. "לפעמים אנחנו מקבלים שוקו או יוגורטים שתאריך התפוגה שלהם עבר או עגבניות ומלפפונים לא טריים בתור סלט”, מספרת גלינה מכיתה י"ב. "כלי האוכל מלוכלכים – הרבה פעמים צריך לבדוק חמש כוסות עד שמוצאים אחת נקייה, וצריך לשים לב שאין באוכל חתיכות פלסטיק. אנחנו יודעים שהמפקחים הגיעו לביקור כשפתאום אנחנו מקבלים אוכל שלא טובע בשמן, לעובדי המטבח יש כובע על הראש ומישהו מכסה את הפתח שמתחת למדיח הכלים שבחדר האוכל. בימים אחרים הוא נשאר פתוח".
אם כל כך גרוע, למה אתם בכל זאת כאן?
אנסטסיה: "הרושם ההתחלתי היה פצצה: הראו לנו את הבניינים הכי משופצים, הבטיחו עזרה בלימודים וחוגים אחרי הצהריים. אחר כך התברר שרק חלק מהם פועלים, אבל האמת היא שזה לא משנה. אולי קשה להבין, אבל המצב בתיכון בעיר שלי (בדרום הארץ, א”ק) הוא עוד יותר גרוע וההורים פחדו לשלוח אותי לשם. יוצא לי לדבר עם הרבה בנות שגרות בפנימייה. מרוב פדיחה להגיד שאני נשארת במקום לא טוב, אני מייפה את הדברים".
בפנימייה בכפר הנוער רזיאל מתגוררים כ-250 תלמידים שבאים ממקומות שונים בארץ, רבים מהם ממשפחות שעלו מחבר המדינות. מספר דומה של תלמידים חוזרים הביתה עם תום הלימודים בבית הספר שבכפר, המקיף כיתות ז’-י"ב. שכר הלימוד משתנה ותלוי בין השאר במגמת הלימודים שבחרו התלמידים ובמצב הסוציו-אקונומי של המשפחות. בנוסף, הכפר מקבל מימון ממשרד החינוך כמו כל בית ספר אחר.
במשך שנים היה המקום שייך לרשת על”ה, שנוהלה על ידי מארג סבוך של עמותות המזוהות עם תנועת בית”ר והליכוד.
תחקיר שפורסם ב”הארץ” באוקטובר 2010 העלה שורה של כשלים ניהוליים, ובהם העברות תמוהות של מיליוני שקלים בין העמותות, פגיעה בזכויות עובדים ותשלומים נדיבים ביותר לאחד ממגייסי התרומות המרכזיים של הליכוד בארצות הברית. כעבור זמן קצר הכריזה רשת העמותות על פשיטת רגל, והבעלות על המוסדות שהפעילה, ובהם כפר הנוער בהרצליה, הועברה לידי רשת החינוך "עתיד". כמה מהעובדים האמינו אז שהפתרון לבעיותיהם בדרך. כיום הם פחות משוכנעים בכך.
עתיד הוקמה לפני כ-15 שנים על ידי דוד נבות ורינה פורת. על פי נתונים שנמסרו לרשם העמותות, בשנת 2011 הפעילה הרשת 41 מסגרות חינוך ברחבי הארץ – ביניהם בתי ספר תיכוניים וחטיבות ביניים, כפרי נוער כמו זה שבהרצליה – עלייה של כ-70% במספר המסגרות החינוכיות לעומת השנה שקדמה לה. לפי אתר האינטרנט שלה, זוהי רשת החינוך השלישית בגודלה בארץ ומחזור הבוגרים שלה עומד על 25 אלף תלמידים מדי שנה.
הרשת מפעילה גם כעשר מכללות טכנולוגיות ואת תוכנית היל”ה, המסייעת לתלמידים שנשרו ממערכת החינוך להשלים לימודים. לפני כשבועיים נחתם הסכם קיבוצי ראשון עם מורי התוכנית, שעד אז היו במעמד של עובדי קבלן.
על פי מסמכים ברשם העמותות, ב-2011 הסתכם שכרו השנתי (ברוטו) של מנכ”ל הרשת, עמיעד גורביץ, ב-643,986 שקלים. 57 אלף שקל נוספים שולמו לו כהוצאות רכב. בחישוב חודשי מדובר ביותר מ-54 אלף שקלים.
שכרם של העובדים בכפר ותנאי העסקתם שונים מאלה של המנכ”ל. המדריכה החברתית חנה שמידט, שעובדת בכפר כשנה וחצי, אומרת שבזמן הזה היו “כל מיני תקלות בשכר: לא קיבלנו את התשלום שהבטיחו על ליווי טיולים, וגם לא את הפגישה שמבטיחים כבר חצי שנה עם מנכ”ל הרשת והיא נדחית כל פעם מחדש. בתלוש המשכורת מופיעים לפעמים ימי היעדרות או מחלה שלא לקחתי”. לדבריה, כאשר ניסתה לברר פרטים לגבי התלוש לא הצליחה לקבל תשובות ברורות. הטענה הזו עלתה בשיחות עם מדריכים נוספים.
עד היום עובדת שמידט ללא הסכם עבודה מוסדר. לדבריה, המסמך היחיד שחתמה עליו הוא “הודעת מעביד” שבסופה נכתב במפורש כי אין מדובר בהסכם עבודה אלא בהודעה “בדבר עיקר תנאי העבודה”. משכורתה החודשית היא כ-5,000 שקלים.
שמידט היא העובדת היחידה בכפר הנוער שהתראיינה בשמה המלא (היא עצמה בוגרת כפר נוער אחר, "אלוני יצחק", כך שיש לה פרספקטיבה להשוואה). עובדים אחרים, כמו גם התלמידים, חוששים להזדהות. לדברי גורם בכפר, “אין לנו מושג איך מחשבים את המשכורת שלנו. מעבר לזה, הודיעו לנו שאין תוספת ותק ושהשכר יישאר קבוע. ככה עובדים עובדי קבלן. במשך הזמן עזבו כל מיני בעלי תפקידים את הכפר, אבל לא בהכרח מונו להם מחליפים. למשל, משעה 12 בצהריים אין אחות. העומס על אלה שנשארו רק הולך וגדל והתלמידים מרגישים את זה”.
עובדת אחרת מספרת שלפני ביקורים של מפקחים, “מנסים בכפר לסדר את הביוב, לנקות קצת, ולעשות בעיקר תיקונים קוסמטיים בדירות. אבל העובש בחדרים נשאר בדיוק אותו דבר”.
לפני כשבועיים נפגשו העובדים עם נציגי הרשת ועם המפקחת על הכפר מטעם משרד החינוך, עדנה קלין. העילה הרשמית לפגישה היתה הודעה על החלפת מנהלת הפנימייה, אך העובדים ביקשו לנצל את ההזדמנות כדי לנסות ולהעלות את ביקורתם על המקום. הפגישה הוקלטה והקלטת הגיעה לידי “הארץ”. בהקלטה שומעים איך פעם אחר פעם מנסים העובדים לדבר, אך נדמה שאף אחד לא באמת מקשיב, גם לא מפקחת ממשרד החינוך, שהתלמידים תחת אחריותו.
קלין הקדישה חלק נכבד מדבריה להטפת מוסר לעובדים. היא הודתה ש”המקום לא טופל במשך שנים” (אבל הוסיפה ש”לא משנה מי אשם”). היא גם הסכימה ש”כאשר אין מים חמים זה קשה מאוד, גם לאנשי צוות, זה ברור”. אבל לאחר שהודתה באלה ובעוד כמה דברים, היא הדגישה ש”הפתרונות באים. אולי לא בקצב שאנחנו רוצים, אבל יש התקדמות והרשת מאוד קשובה”. היא דרשה מהעובדים “לשנות כיוון ולתת יותר” וציינה ש”אנחנו לא מכריחים אף אחד (להישאר, א”ק), אבל מצפים שכולנו נשחה באותה סירה”. כאשר המדריכים – שצבעו, סיידו, התקינו ותיקנו בעצמם – התלוננו על תנאי מגוריהם, ענתה להם מפקחת משרד החינוך: "כאשר אתם חיים באיזה מקום – מותר לכם לשים אצבע, זה לא כואב". המשפט הקטן הזה התקבל כעלבון גדול בקרב המדריכים.
בפגישה סיפרו מדריכים גם על "מאות שקלים שנעלמים כל חודש מהמשכורת". נציגי הרשת אמרו כי המשכורות "לא נפגעות באופן מכוון. בדרך כלל מדובר בבעיה בדיווח של העובד, אישור מחלה שלא הגיע וכדומה. אלה בעיות טכניות, אין כאן שום דבר מגמתי, ומה שמגיע על פי חוק ישולם, גם רטרואקטיבית". בשלב מסוים ביקשה קלין לקצר. “זו מתנה לדעת את האמת. למה לסתום לנו את הפה?", צעקה אחת המדריכות. אחרת אמרה: "ניסינו להסתיר מהחניכים את כל מה שקורה כאן, אבל אי אפשר לעשות את זה יותר. עמדתי בכמה סיטואציות השנה שאמרתי לעצמי, תודה לאל שהחניכים שלי לא מתים. ואז התקשרתי להנהלה – ואין תשובה, אין מענה". קלין הבטיחה לעובדים להיפגש בקרוב, אבל הוסיפה: "יש עיתוי לכל דבר".
רשת עתיד: מתחייבים לשפר את המצב
מרשת עתיד נמסר כי כאשר קנתה את השליטה בכפר הנוער רזיאל לפני כשנה וחצי המצב הפיזי והפיננסי שלו היה ירוד, אך "הנהלת הרשת השקיעה במקום מאמצים וכספים רבים. רק בשנה האחרונה השקיעה הרשת כשני מיליון שקל בתשתיות, בשיפוץ ובפיתוח. בימים אלה מתבצעות עבודות להחלפת כל מערכות המים בכפר, וכאשר צצה תקלה – כתוצאה מאי סיום השיפוץ – היא מטופלת באופן מיידי. כל הפעולות הללו יובילו לכך שמצבו הפיזי של כפר הנוער ישתפר לאין ערוך". באשר לתלונות על מצב החדרים נמסר כי "טיפול בעובש ובטחב, כמו גם החלפת הדלתות, נעשה באופן תדיר ובהתאם לצורך". לגבי מצב חדר האוכל נמסר: "הנהלת הכפר פועלת בהתאם להנחיות ולסטנדרטים של משרד הבריאות. יודגש כי האוכל מוגש בכלי אוכל נקיים".
עוד נמסר שהרשת “מקפידה לתגמל את עובדי הכפר ולספק להם תנאי העסקה ושכר הוגנים, וזאת מתוך התפישה שהעובדים הם הנכס החשוב ביותר. הכל נעשה בהתאם לתקנות משרד החינוך. שיתוף הפעולה בין משרד החינוך להנהלת הכפר הוא הדוק ביותר".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה כי "העסקת העובדים וסוגיית התשתיות מצויות באחריות רשת עתיד. עם זאת, המשרד סייע במתן תקצוב לצורך הטיפול בתשתיות ועומד בקשר עם הבעלות לצורך מעקב אחר הטיפול בנושאים אלה".
