תביעה: אורית קרובינר מנהלת בית ספר קמפוס אריסון לאומנויות הורתה להפלות ילדים ממוצא מזרחי
יוני 2012 – ענבר הירש לשעבר יועצת חינוכית בבית הספר היוקרתי, חושפת בתביעה שהגישה לבית דין לעבודה מערכת יחסים עכורה בינה לבין אורית קרובינר. לטענתה המנהלת העדיפה לקלוט תלמידים של הורים “מיוחסים”, וכשהירש התעקשה להאבק בגזענות שילמה מחיר כבד. היא טוענת: קרובינר אסרה עלי לחבק ילדים בוכיים. נהגה לגרום למורות למרר בבכי. יחסה גבל בפלילים, התעללות נפשית, סאדיזם לשמו.
“תביעה זו באה לעולם עקב מאבקה העיקש של התובעת ענבר הירט במדיניות הגזענות של מנהלת בית הספר לאמנויות בתל אביב אורית קרובינר, אשר הורתה לענבר, ששימשה כיועצת חינוכית מסורה ומוערכת בבית הספר לאמנויות, להפלות פעם אחר פעם הורים וילדים ממוצא מזרחי מדרום העיר בעת מבחני הכניסה לבית הספר, במטרה להעדיף קבלה של ילדי הורים ‘מיוחסים’ מצפון העיר וממרכז תל אביב.
“סירובה המוחלט של ענבר לשתף פעולה עם מדיניות נפסדת ובלתי חוקית זו של קרובינר, והתעקשותה להיאבק בגזענות זו, עלו לה בסופו של דבר במשרתה כיועצת חינוכית, לאחר ששתי מפקחות על הייעוץ במשרד החינוך יישרו קו עם קרובינר ושיתפו פעולה במטרה לסלק אותה מתפקידה בכל מחיר”. כך נפתחת תביעת הענק שהגישה השבוע הירש לבית הדין לעבודה בתל אביב נגד המנהלת, כמה מפקחים ומשרד החינוך.
התביעה חושפת מערכת יחסים עכורה בין המנהלת קרובינר לבין מורות העובדות תחתיה. הירט, שתובעת לפצותה ב־334 אלף שקל בטענה לשימוש לרעה בסמכות והפרת זכויות, טוענת כי במהלך כל התקופה שעבדה בבית הספר היוקרתי עברה התעללות נפשית ונגרמה לה עוגמת נפש.
הירש, תושבת תל אביב, נשואה ואם לשניים, היא מורה לחינוך מיוחד עם קביעות במשרד החינוך. בספטמבר 2009, לאחר שהשלימה את לימודיה לתואר שני בייעוץ חינוכי וצברה ניסיון כממלאת מקום בבית ספר יסודי ברמת אביב ג’, מונתה לשמש כיועצת חינוכית בחטיבה הצעירה (כיתות א’־ג’) בבית הספר לאמנויות “קמפוס אריסון”.
מהתביעה, שהגישה באמצעות עו”ד רענן כרמון, עולה כי בתחילת עבודתה שררה בינה לבין המנהלת קרובינר מערכת יחסים תקינה. ואולם בשלב מסוים, “הפכה לכאורה קרובינר את עורה והחלה להלך אימים על הירש”. לדבריה, הסיבה לשינוי ביחס המנהלת כלפיה הייתה סירובה לאמץ את מדיניות האפליה שהנהיגה המנהלת כלפי ילדים ממוצא מזרחי מדרום העיר.
בתביעה נכתב בהרחבה כי קרובינר הורתה להירש להפלות ילדים ממוצא מזרחי במבחני הכניסה לבית הספר, ופעלה שוב ושוב כדי לשכנע את הירש “‘לעודד’ אותם לפרוש בגין קושי ‘להתאקלם’ בבית הספר לאמנויות”. הירט, שסירבה לשתף פעולה עם מדיניות זו, הפכה לטענתה בן רגע ליריבתה של המנהלת, ובכך החל “מחול שדים” שנועד להפילה ולבזותה, כלשונה.
הירש טוענת כי במסגרת אותו “מחול שדים” נהגה קרובינר לטרוק עליה דלתות, הטילה עליה “איסורים הזויים” וגרמה להרעה משמעותית בתנאי עבודתה, ובכלל זה קיצוץ בשעות העבודה. בין היתר, כך טוענת הירש, אסרה עליה המנהלת לקבוע וילון, להציב שעון ולתלות תמונות בחדרה, אסרה עליה להשאיר את דלת משרדה סגורה בהיותה לבד, סירבה לספק לה ארונית נעולה לצורך אחסון חומר סודי, אסרה עליה לקנות ספל קפה בבית הקפה שמחוץ לתחומי בית הספר, ואסרה עליה “לחבק ילדים בוכיים ולנחם אותם במגע יד עדין” ואף לחבק ולנחם מורות בחדר המורים. כתבי הגנה טרם הוגשו.
בתום שנתה השנייה בתפקיד החליטה הירש כי אינה יכולה להמשיך בתפקידה, אולם היא טוענת בתביעתה כי הרדיפה אחריה נמשכה.
