ביטוח לאומי בשירות עצמו

ביטוח לאומי בשירות עצמו , רומן ברונפמן , 16.07.2012 , הארץ דעותהמוסד לביטוח לאומי מציג את עצמו באתר האינטרנט שלו כ-“אחד מעמודי התווך שעליהם נשענת המדיניות החברתית בישראל”, וככזה ש”נועד להבטיח לאוכלוסיות חלשות ולמשפחות שנקלעו למצוקה זמנית או ממושכת בסיס כלכלי לקיומן”. המנכ”ל החדש, פרופ’ שלמה מור יוסף, כותב כי המוסד “מגלם בפעילותו את רעיון הערבות ההדדית הקיים ביהדות ובחברה הישראלית… ומהווה את חוד החנית של רשת הביטחון הסוציאלי במדינת ישראל … המבטיחה את חובת המדינה לאזרחיה: חובה לרווחה, לקיום, לדאגה בפני מחסור ולהגנה בשעת הצורך”. גורלו של משה סילמן, שהצית את ייאושו ברבים בהפגנה בתל-אביב בליל שבת האחרון, מוכיח שמדובר במילים ריקות מתוכן.

במקביל להתרחקותו המתמשכת של השלטון הישראלי מאופיה הדמוקרטי של המדינה, תוך גילויים רבים של גזענות ואפרטהייד בתוך גבולות ישראל ומעבר לקו הירוק, נרמסות חדשות לבקרים גם הזכויות החברתיות הבסיסיות של אזרחי ישראל. משה סילמן הוא קורבן של מערכת שערכי היסוד שלה התעוותו והצדקת קיומה כקופה שיתופית נשכחה.

המוסד לביטוח לאומי הוקם למען מטרה אחת – לתמוך באזרחים הנזקקים. לכן אזרחי המדינה מפרישים לקופתו מדי חודש מיליארדי שקלים. על ניהולם וחלוקתם ההוגנת אמון המוסד. הבעיה היא, שהביטוח הלאומי במתכונתו ובתרבותו הארגונית כיום, איבד כליל את ייעודו המקורי, והוא מתנהל כגוף מסורבל ומנוכר, שפועל לטובת הארגון עצמו יותר מאשר לטובתו של האזרח.

מצב דומה שורר כמעט בכל זרוע שלטונית: פקידי משרד הפנים ממשיכים להתעלל באזרחי המדינה, המבקשים להתאחד עם בני זוגם הלא-יהודים, שוטרי משטרת ישראל נתפסים לעיתים קרובות מדכאים ומכים פעילים חברתיים שמפגינים למען החלשים, מפקחי עיריות מתנפלים על מפגינים בניגוד לסמכויותיהם הקבועות בחוק. אנדרלמוסיה שלטונית זו איננה מקרית. מקורה במסר ברור המחלחל מלמעלה, מראש הפירמידה: עם אשר מנושל מזכויותיו החברתיות הוא עם שקל יותר לשלוט בו, להטעות אותו ולנצלו.

המקרה של משה סילמן נראה על פניו כתוצר של ביורוקרטיה אטומה שלפעמים אף הורגת. מבט מדוקדק יותר מגלה מגמה של שינוי תרבות שלטונית מסוכן, כאשר ערך האדם, ערך האזרח, איננו עוד ערך עליון, אלא כלי בידי השחקנים הפוליטיים. כששליחי הציבור הופכים לאדוני הציבור, הקופות המשותפות – הן בתחום הסוציאלי והן בתחום הפנסיוני – מאבדות את ייעודן החברתי המקורי, והופכות לשמש ככלי עבור “אבירי” ההון והשלטון.

כיום השלטון בישראל מוצא לנכון מצד אחד לתקוף פעילי זכויות אדם, לגרש זרים, להשתיק קולות ביקורתיים מבית ומחוץ ולהתעלם ממצוקתם של החלשים; מצד שני הוא מעלה על נס בריונים פוליטיים, מעשיר את בעלי ההון, מתגמל את מנהלי הכסף המשותף, ומחלק אוצרות טבע לידיים פרטיות.

לאורך ההיסטוריה למדנו, כי הדיכוי החברתי והשיסוי ההדדי של מגזרים באוכלוסייה הוא למעשה כלי תמרון וניצול בידיהם של משטרים טוטליטריים. אם לשפוט לפי מצב הדברים בישראל 2012 – הרי שאנחנו לא רחוקים ממצב מדאיג זה. ד”ר רומן ברונפמן היה ח”כ בין השנים 2006-1996