בית דין לעבודה לעובד קבלן ניקיון: "אתה לא מבוטח כי אתה רגיל לעבוד קשה"

העבודה הקשה, השעות הארוכות, התקף הלב שחטף ואפילו הבחנת הרופאים כי ה' לקה באוטם שריר הלב, לא שכנעו את שופטי ביה"ד לעבודה אפילו רק לבחון אם יהיה מוכר כנכה הזכאי לקצבה מביטוח לאומי. לטענתם לא חל אירוע חריג המחייב מינוי רופא בודק. הצדק מתבייש ועוטה כלימה

כאשר הוקמה מערכת בתי הדין לעבודה, בתחילת שנות השבעים, הייתה התרגשות כללית. הייתה תחושה כי המדינה מתייצבת להגנת תושביה.

פרנסי הציבור הבינו כי לעובד העמל לפרנסתו מבוקר עד ערב ובקושי מוציא את לחמו, אין סיכוי לזכות בצדק במערכות המשפט הרגילות. צדק עולה כסף ואיך יתמודד העובד אל מול המשאבים הכספיים של מי שחומס את זכויותיו?

הם ביקשו לפיכך לבנות מערכת משפטית אמפתית יותר לעובד ולאזרח הקטן. לא בכדי, מי שיפתח את חוק בתי הדין לעבודה, ימצא שם, כאילו חקוק בסלע, את המשפט: "בית הדין לעבודה יפעל בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק".

מצאת החמה עד כלות הנשמה

בהיותי סטודנט למשפטים, כשהגעתי לסעיף זה, עמדו דמעות בעיני. המקרה של פועל הניקיון ה' יעיד מה ערך יש למשפט זה בתוך כתלי בית הדין לעבודה, כיום, 40 שנה לאחר הקמתו.

ה' כאמור הוא פועל ניקיון. הוא מה שקרוי עובד קבלן ב"קבוצת שירותי שלמה לניקיון". ה' עובד, כמו בימי הביניים, מצאת החמה עד כלות הנשמה, למעלה מ- 14 שעות ביום.

באחד הימים, חטף ה' התקף לב. הדבר קרה במקום עבודתו. בבוקרו של יום המקרה, פנה ה' למשרדי החברה. ה' ביקש את השכר שהובטח לו עבור החודשיים שחלפו. הראיס, גוזר הקופון שהביא אותו לעבודה, כך טען, הונה אותו ולא העביר לו את מלוא השכר.

במשרדי החברה השיבו את פניו ריקם. ה' לא ידע את נפשו מרוב זעם, אבל הוא נותר נאמן לעבודתו. לכן חזר לעבוד והמשיך עד שכעסו הכריע אותו מבפנים. הוא חש כאבים בחזה. ממקום עבודתו הובהל לבית החולים. הרופאים אבחנו כי לקה באוטם שריר הלב.

ה' פנה למוסד ביטוח הלאומי וביקש להיות מוכר כנפגע עבודה.

המוסד, כמה לא מפתיע, סירב להכיר בו. ה' פנה לבית הדין לעבודה, אותו מוסד האמור כאמור לעשות "משפט צדק".

בבית הדין, זו אחת המכשלות הקשות הקיימות בו, העובד אינו רשאי להביא חוות דעת רפואית משלו כדי להוכיח כי עבודתו גרמה למחלתו. הוא צריך לבקש מהשופטים כי ימנו לו מומחה רפואי ולקוות כי המומחה הממונה ינהג עמו ביושר.

מדוע זו מכשלה? כי אם השופטים מסרבים למנות מומחה רפואי, המבוטח מפסיד את זכויותיו מבלי שיתקיים משפט לגופו של עניין. מכשלה זו לא רשומה בחוק. היא פרי יצירתם של שופטי בית הדין לעבודה לדורותיהם.

אנא, ביקש ה' מהשופט אייל אברהמי ומשני נציגי הציבור קובי משה וענר יהושע, שישבו בדינו, מנו לי רופא מומחה לב, שיקבע אם לתנאי עבודתי הייתה השפעה על גרימת התקף הלב.

זה לא כל כך פשוט, הסבירו לו השופטים. אנחנו לא ממהרים למנות רופא מומחה. תביא לנו קודם כל ראיות כי בעבודה התרחש אירוע חריג המסביר את בוא האוטם במועד זה ולא באחר. "בהעדר אירוע חריג בחיי העבודה", המשיכו השופטים, בלשון פיוטית, "מה נשתנה? מה לי יום מיומיים? מדוע יראו את האוטם הזה כתאונת עבודה שעה שבעבודה לא קרה מאומה?".

ומה היה קורה אם הייתי מת מהתקף הלב, איך הייתי מוכיח אירוע חריג?

"אפילו נמצא אדם ללא רוח חיים, במקום עבודתו", השיבו השופטים המלומדים, "הנטל להוכיח אירוע חריג מוטל כולו, על שכמו של המבוטח".

לא משלמים לך משכורת? זה לא דבר חריג

ה' הביא הוכחות על השעות בהן עבד בכל יום וגם ביום שקדם להתקף הלב. האם אין בשעות ארוכות אלה אירוע חריג, הקשה ה', הרי עבדתי יותר מ- 14 שעות.

זה נכון, השיבו השופטים, אבל אתה בעצמך העדת כי כך עבדת כל יום. מבחינתך אין שום דבר חריג בשעות עבודה אינסופיות.

אולי אפשר לראות בעבודתי דבר חריג, אם משווים את תנאיה לתנאים של עבודות אחרות?

אכן, הודו השופטים לאחר ששמעו עדויות על תנאי עבודתו של ה', "מדובר בעבודות ניקיון שארכו שעות רבות ובעבודה פיזית לא קלה", אבל, הם הסבירו לה', את החריגות אנחנו לא בודקים ביחס לעבודות אחרות. לא משווים בין עבודה לעבודה.

אולי אפשר לראות בעובדה שלא שילמו לי את שכרי אירוע חריג, תהה ה'.

נכון שלא שילמו לך את מה שמגיע לך, השיבו השופטים, "אין ספק שעניין זה יוצר לחץ מסוים. אך אתה הרי רגיל לכך שלא משלמים לך. מבחינתך אין פה כל דבר חריג".

לסיכום, כפי שהגולש הנבון כבר הבין, שלושת השופטים לא הסכימו למנות רופא מומחה, שיקבע אם תנאי עבודתו של ה' הם אלה שגרמו לו התקף לב. ה' שולח לביתו בלא כלום. ואני חושב שלא רק ה' שולח לביתו. גם הצדק. מתבייש ועוטה כלימה.