החיים הם כמו גלגל מסתובב | מאת עופרה ענקרי

החיים הם כמו גלגל מסתובב | מאת עופרה ענקרי

 
כל אדם בעולם זקוק לתשומת לב ואוזן קשבת. כל אדם בעולם סוחב צרות וקשיים כאלה ואחרים. כל אדם זקוק לאהבה וליטוף. כל אדם זקוק לידיעה שהולכים איתו ומסייעים לו בקשייו וצרותיו. כל אדם זקוק לתת אמון כלפיי מי שמציג עצמו כמסייע. כל אדם זקוק לתת אמון בעצמו בכוחו וביכולתו כדי להצליח.

החיים מאוד מאוד קשים כשעיקר הבעיה היא שכר חודשי נמוך, כשלצד זה יוקר המחיה לא מאפשר למשפחות המוחלשות והעניות, להרים את הראש מעל פניי המים ולא להרים את הראש בכלל.

בכל עיר ברחבי המדינה ישנה "מחלקת רווחה" שתפקידה הוא כפי שמה. לתת ולדאוג לרווחת המשפחות המתקשות,דרך התקציב אותו היא מקבלת.

אל משרדי הרווחה עולות ומטפסות אימהות מתקשות חד הוריות וגרושות ועולות חדשות. האימהות הללו פונות למשרד הרווחה כדי לקבל הנחה בארנונה, בצהרונים, בחוגים וכדי לקבל סיוע במזון דרך עמותות, לעתים כדי לקבל שוברים לרכישת מוצרי חשמל ורהיטים. הכל תלוי בתקציב וברמת הקושי של אותה משפחה. זה בערך וייתכן מאוד שפספסתי עוד כמה הטבות ואידאות אבל זה לא ממש חשוב.

הנקודה הכאובה עליה אני כותבת עכשיו, היא מה קורה לאותה אימא חלשה ותמימה מרגע שרגלה דרכה במשרד הרווחה לצורך בקשת עזרה, עד לרגע השחור בחייה ובחיי ילדיה.

מגיעה אמא גרושה / חד הורית / עולה חדשה, לפגישה אצל העובדת הסוציאלית שסיפחו לה, כשליבה שמח ומלא תקווה שהנה הנה הגיע למקום בו יעטפו אותה בכנפיים רכות ואוהבות, ומעט יקלו על מכאובה הנפשי והכלכלי, שהרי כל אדם זקוק לאוזן קשבת וחומלת, ולסיוע כלכלי כשנורא נורא קשה בעולם.

אותה אמא שנמצאת באותה עת במקום נמוך וחלש, אין לה הרבה ברירות אלא להסתייע ולו זמנית על אף חוסר הנעימות ועל אף החשיפה בפני אדם זר. בליבה היא אומרת "העובדת הסוציאלית אומנם זרה אך המערכת שמה אותה לעזרה. זה יעודה, לעזור, לתת רווחה".

וכך מתחילה הפגישה: לקיחת פרטים אישיים על כל המשתמע מכך, והפנקס נפתח ומתמלא בשלל כיתובים והתרשמות של עובדת סוציאלית.

"ספרי לי מה קורה, מה קשה לך, מדוע, כמה, למה, הכיצד…" כשכל השאלות החתרניות הללו נעשות בקול שקט קטן ומתוק, קול מתנגן כמו מנגינת כינור והלב הולך שבי אחריה. העובדת הסוציאלית נותנת תחושה שהיא ורק היא המלאך המושיע עם הכנפיים הלבנות, פיית החלומות, אלוהים!

והאמא האומללה שכה זועקת לעזרה וחמלה, מאמינה בכל ליבה שהנה הנה הגיע למקום שיתן לה מעט טוב ויקל עליה ועל ילדיה. כי החיים הם כמו גלגל מסתובב, ועכשיו הגלגל נמצא בחלקו התחתון, וקשה.

ולפגישה הזו מתווסף בכי קורע לב, והלב נפתח ומגולל את הסיפור הכואב, כי המלאכית בעלת הכנפיים הלבנות והרכות, מדובבת באופן שיטתי ומגמתי,לפתוח את צוהר ליבה תוך כדי שהפנקס פתוח והיד רושמת הכל. מתעדת מילה במילה ומעוותת את המציאות, ולוקחת את הסיפור לאיזה מקום שמתחשק לה. את כל זה האמא המסכנה לא יודעת. היא באה לבקש סיוע בתוך הקהילה דרך "מחלקת הרווחה". עוד פגישה ועוד פגישה ועוד פגישה, והיד ממשיכה לרשום ולתעד בחיוך מתוק, עיניים רכות וחומלות, קול מתנגן מלא אמפתיה, כשבעצם כל התפאורה אותה מציגה העובדת סוציאלית מול האמא, הוא שקר וכזב.

מה שעושה העובדת הסוציאלית הוא הכנת תסקיר מנופח ושיקרי שמעוות את המציאות של אותה משפחה מתקשה וענייה. מה שעושה העובדת הסוציאלית הוא הכנה לכתב אישום חמור אותו היא מגישה לבית המשפט, בידיעה שהשופטים במדינת ישראל הינם חותמת גומי ותו לא.

היא פועלת כך בידיעה שכוחה רב מתוקף תפקידה, ושהשופט לא יחטט ולא יבדוק ולא יפקפק בתסקיר המזוויע אותו הניחה על שולחנו. וכך תופרת העובדת הסוציאלית או פקידת הסעד, תיק שיקרי ועמוס בעיוותים שרק אלוהים יודע איך יוצאים ממלכודת תופת שכזו.

אותה עובדת סוציאלית יודעת ומודעת לעובדה שאותה אמא מוחלשת וענייה איננה יכולה לשכור את שירותיו של עורך הדין כדי להגן ולהתגונן ולהיחלץ מהבור השחור אותו כרתה לה בחיוך מתוק.

בדרך כלל אותן אמהות מוחלשות כלכלית, פונות אל הסיוע המשפטי בכדי לקבל ייצוג של עורך דין מטעם המדינה. עם כל הכבוד לעורכי הדין שעובדים עם הסיוע המשפטי ומקבלים את שכרם עבור עמלם מהמדינה, אותם הנ"ל לפחות לטעמי…מה שנקרה "לא יתאבדו" על התיק של האמא המוחלשת והענייה שנדחקה לצרה צרורה ואיומה. ולמי במצב השבור הזה יש כסף לעורך דין פרטי? עורך דין תותח שילחם עבור האמא וילדיה? את כל זה פקידת הסעד יודעת ומנצלת עד תום.

הפתרון הקל והמיידי של פקידות הסעד הוא הוצאת הילדים מהבית. עקירתם הגסה של הילדים והתינוקות למרות התנגדותה של האמא. לא יעזור בכי ולא יעזרו תחנונים של האמא, ולא יעזרו זעקות כאב השמיימה, ולא יעזור כלום בו ברגע שנפל הפור ופקידת הסעד החליטה על דעת עצמה בלבד,ש"טובת הילד" היא לגדול מחוץ לביתו. ולא יעזור שהילד בוכה וצורח ומבקש את "אמאאאא תצילי אותי אמאאאא אני רוצה אותך ורוצה הביתה אמאאאא".

פקידת הסעד החליטה בלב קר ואטום שהתינוק שעדיין יונק משד אימו, יעקר ממנה. שהילדים הרכים שזקוקים לאהבת אימם לחיבוקה ולכנפיה המגוננות כמו שרק אמא יודעת לעשות בעולם כולו, זה לא יעזור.

הפנקס השחור התמלא במילים ועדויות, והתסקיר הונח על שולחנו של השופט חותמת גומי. כן גבירותיי ורבותיי, השופט הוא חותמת גומי של פקידות הסעד, ואת זה לא רק אני אומרת אלא הם – הם השופטים בעצמם מודים ומתוודים. על התנהלותם הכושלת של השופטים בישראל, העבירה ביקורת חריפה "כבוד השופטת לענייני משפחה בדימוס חנה בן עמי".

היא העבירה גם ביקורת קשה וחריפה על התנהלותן העבריינית של העובדות הסוציאליות וניתן להקשיב לה ביו טיוב.היא רק דוגמא אחת של עדויות קשות ונוראיות כלפי אוכלוסיה מוחלשת כלכלית.

משרד הרווחה הוא גוף אשר נועד לעזור ולסייע למשפחות מוחלשות, ולתמוך בהם בתוך הקהילה ולא מחוצה לה. תפקידה ויעודה של פקידת הסעד לעזור כלכלית ונפשית לאוכלוסיה המתקשה העולה אליה כדי לקבל את שרותיה מתוך תקציב המדינה שהוקצב לכך.

עקירה וחטיפת ילדים מהבית הינו פשע מתועב שגורם להרס משפחות וטראומה קשה ביותר לילדים. ניתוק ילדים מאימם הוא הדבר הנוראי ביותר שהדעת אינה יכולה לסבול. אתם מוכרחים להבין גבירותיי ורבותיי שמדובר בדיני נפשות. תינוקות וילדים קטנים נעקרים מבתיהם בגסות ושרירות לב למרות התנגדות האמא והמשפחה, הוא מעשה שלא יעשה ויש להטיל עליו וטו! המדיניות הזו של חטיפת ילדים דרך מימוש צו החירום אותו משיגה פקידת הסעד דרך בית המשפט, ובמעמד צד אחד וללא דיון הוכחות, הוא גזר דין מוות!

גזר דין מוות על הילדים שמושלכים לכל אותם מקומות כגון: פנימיות / מוסדות / מרכזי חירום / משפחות אומנה / ואימוץ סגור ששם הם עוברים התעללויות קשות דרך מכות, קללות,עונשים כבדים שכוללים סגירה בחדריי צינוק, הולדינג, אונס של קטינים וקטינות, הלעטה בכדורים פסיכיאטריים שלא לצורך, וכך הורסים את נפשו הקטנה הרכה והאומללה של הילד לכל חייו, וכך הורסים משפחות כשהיד קלה על ההדק ובצע הכסף הוא נר לרגליי כל מי שידו בוחשת במכונה המשומנת הזו שמניבה מיליארדים על גבו הצנום של הילד בישראל.

ועל כוחן הבלתי מרוסן והבלתי מבוקר והבלתי מתקבל על הדעת של פקידות הסעד אני אומרת: הן – התובע, השופט והתליין. הייתכן?!