לב אשל סטודנטית למשפטים: התחננתי לעזרה מהרווחה עם ילדיי וסורבתי
קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p84aBG-29x
הפגנת הורים נגד חטיפת ילדיהם בכנס פרידה לנשיאה הילה גרסטל בראשות אשר גרוניס
בית ציוני אמריקה, 8/6/14
על מה אנחנו בעצם מדברים? על ילדים קטנים. כואב הלב שהמדינה מכניסה אותם בכזו קלות לבתי חולים לחולי נפש. המדינה רוצה להחליש את המשפחה. כל פעולות משרד הרווחה הם בגדר סמוי מהעין.
ביקשתי עזרה מהרווחה. אמרתי קשה לי. קחו את הילדים ממני, לא טוב שהם יהיו איתי באותה עת. ומה פקידת הסעד אמרה? ‘סליחה, בלי צו בית משפט אני לא יכולה לעשות שום דבר’, וככה עוד הפעם ועוד הפעם. אמרתי לה: לא טוב לילדים שלי איתי. אני מכה אותם. למען השם איפה טובת הילד? ואני ביקשתי מהם, אמרתי להם ‘אני באה אליכם, תוציאו את הילדים’, והם לא עשו זאת. אמרתי אני לא רוצה שיגיע מצב חירום, והם חיכו למצב החירום הזה. אחרי חודש. חודש אחרי המקרה הגיעו מהרווחה, כאילו זה קרה באותו רגע, והם לקחו את הילדים. והילדים יצאו למקלט חירום. לא התנגדתי וידעתי לקראת מה אני הולכת. אמרתי אני רוצה להתחזק. אבל, ברגע שהתחזקתי והם ראו שאני סטודנטית למשפטים, הם הרימו גבה אחת אלעל. הם לא אוהבים את זה. לא בזכותם התחזקתי. האמונה שלי ואני עובדת על עצמי, גרמה לי להציל את הילדים שלי ממני, וגם הילדים שלי בזכות העבודה המאוד משמעותית שעשיתי איתם, לקחתי אותם לשיחות על גבי שיחות. ברגע שהבנתי שהילדים שלי הם ההורים של הדור הבא, אני פחדתי עליהם פחד מוות, ולכן ביקשתי מהרווחה שיוציאו אותם, אבל לא הוציאו אותם. רק אחרי הרבה זמן. אני בושה ונכלמת. משרד הרווחה רוצים להוריד אותי למטה. אמרתי: “לא!” אני יודעת בדיוק איך המערכת עובדת.
צריך לתת עזרה באותו רגע. כשזה חם, כשמבקשים עזרה, תבואו לקראת ההורים.
