בגידת העובדות הסוציאליות – מדליפות למודיעין והמשטרה – בחזרה לבית הסוהר

דו”ח מיוחד של מבקר המדינה מצביע על מחדלים של שב”ס והרשות לשיקום האסיר – עובדות סוציאליות מדליפות למודיעין והמשטרה השתלטה על ועדות השחרורים ותוכניות שיקום

מתוך 20 אלף כלואים רק 120 שוהים באגפי שיקום * 50 אחוז מהאסירים לא באים במגע עם גופי הטיפול * שליש אנאלפבתים אבל רק 1500 משתתפים בתוכניות החינוך * משקמים נעלמים * הוסטלים נסגרים * חפשו אותנו בארגון הפשע הבא.

“שירות בתי הסוהר אינו מוציא לפועל תוכניות קיימות לשיקום, ואלפי אסירים אינם מקבלים מענה שיקומי”, כך קובע דו”ח מיוחד של מבקר המדינה אשר בדק את התמודדות שב”ס עם עבריינות חוזרת (רצידיביזם). גוף נוסף שזכה לביקורת נוקבת בדו”ח הוא הרשות לשיקום האסיר (רש”א), שבמשך שנים ארוכות אינה ממלאת את יעודה החשוב, וחרף ההשקעות הגדולות בה, יחסית, אינה משכילה להוציא לפועל תוכניות שיובילו לשינוי מהותי בתחום שיקום האסירים.

ממצאי הדו”ח, שהתייחס לשנת 2013, נדונו בשבוע שעבר לראשונה בוועדת ביקורת המדינה, שבראשה עומד ח”כ אמנון כהן (ש”ס). אם בכל ימות השנה נושא שיקום האסירים אינו מעניין את התקשורת, שנוהגת להאשים בהיסטריה את המשטרה לנוכח הגאות בפשיעה, הרי שבימי המלחמה על אחת כמה וכמה.

“בהתחשב בתקציבי העתק שמוזרמים לשב”ס, 3.1 מילארד שקל לשנה, ולרשות לשיקום האסיר, 28 מיליון לשנה, המצב כפי שהוא מתואר בדו”ח המבקר ממש מקומם”, אומר עו”ד ארז אבוהב אשר ייצג בדיון של הוועדה את הפורום הפלילי הארצי בלשכת עורכי הדין.

נייר עמדה שהגיש לוועדה יו”ר הפורום, עו”ד אבי חימי, התייחס גם להתערבות הבלתי מידתית של גופי האכיפה, משטרה ופרקליטות, במניעת הליכי שיקום מעבריינים על רקע מידע מודיעיני בלתי מבוסס אשר מונע שיקום ומעודד רצידיביזם.

עבריינות מועדת

הביקורת נערכה בחודשים פברואר עד ספטמבר 2013, בשב”ס, ברש”א, במחלקות רווחה של רשויות מקומיות, במשרד לביטחון הפנים אשר אחראי על שב”ס ובמשרדי הרווחה, הפנים והמשפטים.

המבקר הקפיד לציין כי:

“שב”ס הוא ארגון כליאה ביטחוני… שנוסף על הענישה אמור לנצל את תקופת המאסר כדי לנסות לשקם עבריין שהורשע, כך שכאשר יגמור לרצות את עונשו יהיו לו כלים להשתלב בחברה ולהיות אזרח נורמטיבי שומר חוק. בית משפט העליון כבר קבע כי השיקום הוא גם אינטרס ציבורי, לפיכך ראוי כי שב”ס ייערך להענקת טיפול שיקומי ומקצועי לאסירים”.

האחריות לשיקום אסירים בשב”ס מוטלת על יחידת התקון (מלשון תיקון) אשר מרכזת את תחומי הטיפול והשיקום, התעסוקה, הדת והרפואה. לפי דו”ח המבקר, שב”ס לא מיישם את התיקון בחוק (פקודות שב”ס), שמחייב לשלב בתקנות הארגון תוכניות שוטפות לשילוב אסירים במסגרות שיקומיות. כתוצאה מכך, ארגון כמו שב”ס מתקשה אפילו בהגדרה הבסיסית של מדידת עבריינות מועדת, מה שמקשה על הגדרות העבודה של עובדי יחידת התקון עם כל הרצון הטוב.

בדו”ח, המונה 36 עמודים, מצביע המבקר על קושי אלמנטרי נוסף של שב”ס וגופי הטיפול, שאינם משכילים למצות כלל את פוטנציאל האסירים המיועדים לשיקום במקומותיהם. כך למשל, לא כל המכורים לסמים ואלכוהול זוכים לטיפול במהלך שהותם בבית הסוהר, ואפילו המחלקות הטיפוליות הקיימות אינן מאוכלסות דיין. לפי הביקורת המצב קשה אף יותר בכל הקשור לעברייני מין, שרק שליש מהם זוכים לטיפול מונע הגם שעבירות המין מוגדרות כמגיפה. אגפים שלמים מאוכלסים באלפי עברייני מין אשר מרצים עונשי מאסר ארוכים אחרי שאמללו את חייהם של אלפי קורבנות, וללא טיפול הם יאמללו אלפים נוספים.

הביקורת מצאה כי במסגרת שב”ס יש מעט מדי אגפי שיקום (לפני שחרור), סך הכל כ-150 מקומות באוכלוסייה המונה כ-20 אלף אסירים פליליים. למרבה האבסורד, גם מספר המקסימום הזה נמצא מאוכלס ב-70 אחוז בלבד מהקיבולת, שכן בתקופת הביקורת נמצאו 120 אסירים בלבד באגפי השיקום הקיימים.

בנתוני שב”ס מצאה הביקורת, כי מבין 20 אלף האסירים כ-6,000 מוגדרים אנאלפאבתים (30 אחוז), אבל בפעילות אגפי החינוך בכל מתקני הכליאה השתתפו בשנת 2013 בקושי 1,500 אסירים.

עוד נתון מטלטל מצאו אנשי המבקר בתוכנית הרב שנתית של שב”ס משנת 2009, שבה נקבע כי בתוך ארבע שנים יש לשנות את היחס בין מספר האסירים לבין מספר המטפלים. הביקורת שנערכה בשנה שעברה מצאה כי מעבר לכך שהיעד הזה לא הושג, מאז 1990 אין כל שינוי בתקינת העובדים הסוציאלים בארגון למרות הגידול הרב בתחומי העבודה הסוציאלית והמסגרות הטיפוליות השונות.
בהקשר זה קבע הדו”ח, כי 38 אחוז מהאסירים אינם נוטלים חלק בפעולות יחידת התקון, ובמתקנים מסויימים נמצא כי השיעור הזה עומד על 65 אחוז אשר אינם נגישים כלל למערך הטיפול והשיקום.

שיקום? איזה שיקום?

דו”ח
המבקר קבע כי לא רק שב”ס מזניח את נושא שיקום האסירים. גם בתוכנית הרב שנתית של המשרד לביטחון פנים נקבעו יעדים לשילוב אסירים בחברה, במסגרת החזון להפחתת רצידיביזם, אבל עד למועד הביקורת לא נקבעו מהלכים מעשיים לקידום הרעיון שמעלה אבק בארונות, או סתם תופש מקום פנוי במחשבי המשרד.

המודל הזה, של תוכניות חומש לא ממומשות, מתייחס גם לעבודת הרשות לשיקום האסיר אשר כפופה למשרד הרווחה. כך למשל, בשנת 2011 קבעה הרשות כי יש להגדיל את מספר יועצי ורכזי השיקום כדי להרחיב את הממשק עם אסירים, אבל תוכניות לחוד ומעשים לחוד.

המספרים לפי דו”ח המבקר:

יועצי שיקום. בשנת 2011 הועסקו 15 יועצים שנפגשו עם 4,800 אסירים והכינו 1,900 תוכניות. בשנת 2012 נמצא כי הועסקו 14 יועצים שנפגשו עם 4,100 אסירים והכינו 1,400 תוכניות בלבד.

רכזי שיקום. בשנת 2011 פעלו 40 רכזים ונקבע יעד של 100 רכזים. במועד הביקורת נמצאו פעילים 40 רכזים בלבד, שגם הם פועלים ב-45 רשויות מתוך 250 רשויות בישראל.

יועצי תעסוקה. נמצא כי בכל מדינת ישראל פעילים שבעה בלבד, ביחס של אחד לכל 900 אסירים משוחררים (או על סף שחרור). בחלק מישובי הפריפריה ובמגזר הערבי בצפון ובדרום אין כלל יועצי תעסוקה לאסירים משוחררים.

הוסטלים. הגדלת יעדים ברש”א? אם ב-2010 היו 11 הוסטלים פעילים עם 330 אסירים בשנה, הרי שבשנת הביקורת המספרים הצטמצמו לכדי שמונה הוסטלים ו-250 אסירים בלבד.

בפרק הסיכום המבקר מציין כי שב”ס משקיע משאבים רבים בתחומי השיקום, ועדיין:

“מרבית האסירים אינם מטופלים כראוי עם יציאתם לחברה ותהליך השיקום נפסק. מצב זה מוריד לטמיון את הפעולות והמשאבים שהושקעו בתכניות השיקום בבית הסוהר ופוגע במאמצים לצמצם את מספר האסירים המשוחררים החוזרים למעגל הפשיעה”.

דווקא בפרק ההמלצות עובר גם המבקר לשפה שכולה רצון טוב, הגם שניסיון העבר מלמד שאף אחד לא יממש אותן: “לפעילות השיקום יש ערך מוסרי, חברתי וכלכלי גבוה… על המשרד לביטחון הפנים בשיתוף משרד הרווחה, שב”ס ורש”א, לפעול להסדרת התנאים בתקנות בתי הסוהר לשילוב אסירים בפעולות שיקום. על גופים אלה לגבש מדיניות לאומית רוחבית בעלת יעדים ומדדים משותפים, שתכלול את כל הרצף הטיפולי-השיקומי, ולעקוב אחרי ביצועה”. אשרי המאמין.

משטרת הוועדות

בינתיים, כתוצאה ממחדלי גופי השיקום נוצר “פקק” בוועדות השחרורים, שאמורות להוות מנוף מותנה – שחרור מוקדם מתוך או אל תוך מסגרות שיקומיות. דו”ח המבקר קובע בהקשר זה, כי עומס בלתי נסבל בוועדות השחרורים אשר פועלות בחסות שירות בתי הסוהר, אבל נשלטות על ידי המשטרה והפרקליטות, פוגע בשיקום אסירים. לפי הדו”ח, דיונים נדחים שוב ושוב בהיעדר תוכניות שיקום של הגופים הרלוונטים – שב”ס, רש”א והרשויות המקומיות. התוצאה, מתוך 7,300 אסירים אשר משתחררים כל שנה, 5,500 משתחררים ללא שעמדו בפני ועדת השחרורים וללא כל אופק שיקומי.

לפי עו”ד חימי, מעבר לעומס הטבעי בוועדות לנוכח המצוקה בכוח אדם ותקציבים, עורכי דין מזהים כבר כמה שנים התערבות פסולה של גופי האכיפה בדיוני ועדות השחרורים שבמהותן הן בעלות אופי שיקומי. “הפרקטיקה הזו מוטלת בספק ואינה מוגדרת בחקיקה”, אומר עו”ד חימי. “משטרת ישראל והפרקליטות הן אלה אשר קובעות את היחס של שב”ס לתוכניות השיקום ולא הגורמים המקצועיים כמתבקש. לאסיר אין זכות טיעון מולן, ובפועל גם אין הסדרה משפטית המאפשרת להתמודד עם חוות הדעת של הגופים האלה. אנו מבקשים ממבקר המדינה לחקור גם את חוקיות ההתערבות של המשטרה בנושאים שיקומיים מובהקים כמו חופשות, סיווג ומיון בכלא, צירוף לתוכניות שיקום ושחרור מוקדם”.

עו”ד חימי מבקש מהמבקר לחקור גם את התנהלות רש”א, שלטענת הפורום אינה מתנהלת כגוף מקצועי עצמאי אלא כגוף סמך של שב”ס אשר מכתיב את זהות האסירים שיצורפו לתוכניות השיקום.

במהלך הדיון עלה נושא שלא היה מוכר עד כה:

זליגת מידע מגורמי טיפול כמו עובדות סוציאליות לנציגי מודיעין שב”ס והמשטרה.

“מגיעים אסירים ושופכים את אשר על ליבם בפני גורמים טיפוליים והדברים מגיעים למודיעין ולמשטרה”, נזעק עו”ד אבוהב.

“המצב הזה הוא תוצר מובהק של השב”ס כאורגן אשר רואה את עצמו גוף בטחוני ושיטורי ולא גוף שיקומי. התקציבים הולכים למטלות שיטור וביטחון ללא פרופורציה אל מול פרויקטים שיקומיים שנדונים שנים ארוכות אך לא יוצאים לפועל”.

דוברת שב”ס, גומדר משנה סיון ויצמן, מסרה בתגובה: “שירות בתי הסוהר השיב למבקר במסגרת דו”ח הביקורת תגובה מקצועית ומפורטת על הסוגיות שעלו, וכן התייחס לשאלות שעלו בוועדה לביקורת המדינה בכנסת.

“המבקר סמך ידו על מרבית התפיסות ונהלי העבודה המקצועיים הנוהגים בשב”ס. בנושאים מסוימים הבהיר שב”ס את המגבלות המונעות ממנו תיקון בנקודת הזמן הנוכחית ומהי תוכנית העבודה לעניינן, כך לגבי הקמת מערכת ממוחשבת לנושאי תקון וכך מענה לעניין מחקר האפקטיביות של מסגרות התקון השונות, מחקר הנערך על ידי האוניברסיטה העברית ומתפרס על פני חמש שנים.

“לגבי חלק מהטענות שהועלו לגבי נתונים הנוגעים בטיפול או בהשכלה, הובהר שהמבקר התייחס להיקף בנקודת זמן, בעוד שכאשר מדובר בתקופות מאסר באורכים שונים יש לבחון מה בסופו של מאסר מקבל האסיר ולאו דווקא בנקודת זמן ספציפית. כך למשל, בחינוך דיבר המבקר על 1,500 תלמידים בנקודת זמן, אבל באותה שנה היו מעל 5,000 סיומים של מחזורי לימוד.

“באגפי השיקום, אכן קיים תקן גבוה מהאיוש בפועל אך חשוב להדגיש שמדובר בקצה תהליך אותו צריך להשלים האסיר ובמסגרת המחייבת מתן אמון באסיר והיעדר מסוכנות לציבור. על רקע זה הקריטריונים לשיבוץ באגפי השיקום קפדניים וחשובים ואין די אסירים, בנקודת זמן זו, העומדים בקריטריונים אלה. יש לציין כי תהליכי השיקום השונים לא נעשים רק באגפי השיקום והם פזורים בכל בתי הסוהר ובמגוון אופנים.

“לעניין העברת מידע בין גורמי טיפול ומודיעין. אנו פועלים במסגרת החוק לרבות חוק העובדים הסוציאליים המחייב לכללי חסיון ושמירה על סודיות. למותר לציין כי חוות דעת משטרת ישראל ללא ספק רלוונטיות בצמתים שונים בחיי האסיר כמו יציאה לחופשת או לעבודות שיקום מחוץ לכתלי בית הסוהר”.

דובר רש”א אלעד דהן מסר בתגובה: “הרשות לשיקום האסיר העבירה תגובה מקיפה ומנומקת למבקר המדינה ביחס לכלל סעיפי הדו”ח אשר נוגעים לה. בתגובתנו ניתנו הבהרות ותיקונים לנתונים מספריים שהוצגו בדו”ח, הועלה נושא מעמדה הסטטוטורי של רש”א אשר היה לוט בערפל במשך תקופה ארוכה, והאנומליה התקציבית בה היתה שרויה רש”א במשך שנים”.

בהתייחס לנתונים והטענות בכתבה נמסר:

“יועצי שיקום – תוכנית ההגדלה במספר יועצי ורכזי שיקום ברש”א אשר התקבלה בשנת 2011 הייתה מותנית בתקציב, שלא אושר, ומכאן יעדי הגדלת כוח אדם וכדומה לא הוצאו לפועל. חשוב לציין כי תקציב רש”א  עמד במשך כעשור על כ 14 מליון שקל ולא 28 מיליון כפי שנטען.

“הנתון בדו”ח המבקר על מספר תוכניות השיקום אשר הוכנו בשנת 2012 אינו נכון, בשנה זו  הוכנו 2,304 תכניות שיקום ולא 1400 כפי שצויין.

“רכזי שיקום – בשנת 2014 מספר רכזי רש”א הוכפל מ 42 רכזים ל-82 רכזים על מנת לתת מענה נרחב יותר בקהילה.
“יועצי תעסוקה – הנתון אשר צויין בדו”ח אינו נכון, בדרום פועלת יועצת תעסוקה, אבל מעבר לכך הרשות פועלת לשינוי תפיסה וחיזוק כלל נושא תעסוקת אסירים בשיתוף פעולה עם שב”ס.

“הוסטלים – בהתאם לדרישת שר הרווחה סוגייה זו תבחן על ידי הקמת וועדה מטעם רש”א. הוועדה תבחן את כלל הנושאים הנוגעים להוסטלים החל מעלויות שיקום בהוסטל אל מול שיקום בקהילה (בקהילה העלויות נמוכות יותר ומספר המשוקמים גבוה יותר), וכלה בתכנים והבטים משפטיים”.