מדיניות משרד הרווחה: קלות בלתי נסבלת של הוצאת ילדים מבתיהם למוסדות

 הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מבתיהם, אילה שטגמן, 23.06.2010

 יוני 2010 – הורים במצוקה כלכלית, רשויות הסעד מתדפקות על דלתיהם ומאיימות כי אם לא יסכימו להוצאת ילדיהם מרצון, יעשו זאת באמצעות צווי בית משפט. ההורים חסרי אונים, ומקבלים עליהם את גזירת הוצאת ילדיהם מהבית לפנימייה התופעה הגורפת של הוצאת ילדים מבתיהם, בישראל, בשיאים שלא קיימים במדינות המערב, גורמת נזק בלתי-הפיך לילדים הנמצאים מאחורי סורג ובריח של המוסדות למיניהם נדרשת ועדת חקירה בנושא.

ילדים עניים, ממשפחות מצוקה, נלקחים על-ידי רשויות הרווחה ונזרקים לפנימיות. ילד במצוקה כלכלית הוא באופן אוטומטי “ילד בסיכון”, לפי הגדרת פקידי הסעד. אין למשרד הרווחה הגדרה ברורה, מהם “ילדים בסיכון”. הגדרת הסיכון תלויה בנקודת המבט הסובייקטיבית של מקבלי ההחלטות בשטח.

על-פי הערכות, ישנם בארץ כ-300,000 ילדים בסיכון. על-פי השנתון הסטטיסטי של המועצה הלאומית לשלום הילד, מעריכים כי הבעיה המרכזית של שני שלישים מהילדים בסיכון, היא כלכלית. למעשה, מדובר בנתון חשוב ביותר מכיוון שאם נעביר חלק מהותי מתקציב ההשמה החוץ ביתית כולל זה שנמצא במשרד החינוך לקהילה נוכל להציל את רוב הילדים בסיכון בקהילה ובנוסף להחזיר עשרות אלפי ילדים בסיכון מהפנימיות למשפחותיהם. למרות זאת, בפועל יותר מ-80% מההשקעה הציבורית הכוללת בילדים בסיכון מוקצים לילדי הפנימיות.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=fXplFVT_Az0&feature=player_embedded]

העברת תקציב פשוטה תפתור בעיות למאות אלפי ילדים בסיכון

די בכך שיועברו 50% מתקציבי הפנימיות לשירותים קהילתיים, כדי לפתור את עיקרי הבעיות של מאות אלפי ילדים בסיכון בקהילה ובמקביל לאפשר לעשרות אלפי ילדי פנימיות לחיותי בקרב בני משפחותיהם.

לדוגמא: בעלי מקצוע מעריכים, כי צהרונים או “בתים חמים” (מועדונים שילדים שוהים עד שעות אחר-הצהריים המאוחרות, שם הם זוכים לטיפול צמוד, לארוחות, לסיוע בלימודים ולחוגים ובערב חוזרים אל בית הוריהם ללינה) כפתרון של השמה בקהילה במקום העברה לפנימייה, מאד הצליחו, אך לא קיבלו מספיק תקציבים.

במדינה מתוקנת סוגרים פנימיות. לא כך הדבר במדינת ישראל. כאן יש אינטרסים כלכליים וה”פטנט” הפשוט ביותר הוא לקחת ילדי מצוקה כלכלית, ילדים עניים ולזרוק אותם לפנימיות. האם ילד עני הוא “ילד בסיכון”?

מסך עבה של חשאיות בנושא השמת חוץ ביתית

הנושא של השמה חוץ ביתית של ילדים עוטה חוסר שקיפות, כל ניסיון למצוא מידע בנושא השמת ילדים במוסדות נתקל במסך עבה של חשאיות. האיפול מתרחש בכל המישורים. לא ניתן אפילו לקבל נתונים מלאים לגבי מספר הילדים המורחקים בכל שנה בצווי בית המשפט. בנוסף, מסיבות בלתי-מובנות לחלוטין, פסקי הדין של בתי המשפט לנוער, אינם מפורסמים, גם ללא פרטים מזוהים. לא נראה שניתן לאתר מומחה משפטי רציני אחד, שימצא לכך הצדקה.

בתשאול שנערך למספר רב של עובדים סוציאליים ופקידי הסעד, כולל מי שעשו עבודות דוקטורט בנושא, לא הצליחו הנשאלים להגיע להגדרה ברורה של “ילדים בסיכון”. מצב פרוץ זה מביא להוצאת ילדים מהבית, עקב היותם “בסיכון”, שעה שברוב המקרים, מדובר בילדים בני שיקום וטיפול במסגרת הקהילה. הליך זה מנוגד לאינטרס הציבורי ומנוגד בראש וראשונה לאמירה שנוקטים פקידי הסעד לטובת הילד, כביכול.

מילכוד שהפך לאינטרס כלכלי

יוצא איפה, שרשויות הרווחה הולידו מילכוד שהפך לאינטרס כלכלי. שהוא בעצם שוחד לכל דבר. משחדים הורים, להוציא ילדים לפנימיות באמצעות שלושה אלמנטים: א. היעדר שירותים קהילתיים; ב. מימון כל עלויות הילד בפנימייה; ג. ההורים מקבלים בנוסף קצבאות ילדים.

ההורה, המצוי במצוקה כלכלית, מתפתה לפיתוי כספי זה ומקבל עליו את הגזרה של הוצאת ילדיו מהבית לפנימייה. התופעה הגורפת של הוצאת ילדים מבתיהם במדינת ישראל – בשיאים שלא קיימים במדינות המערב – גורמת נזק בלתי-הפיך לילדים, הנמצאים מאחורי סורג ובריח של המוסדות למיניהם. תופעה פסולה זו חייבת להיפסק ועל כן אני סבורה כי יש להקים לאלתר ועדת חקירה בנושא של הוצאת ילדים מהבית והשמתם במוסדות סגורים למיניהם ויפה שעה אחת קודם.

הכותבת היא דוברת השדולה בכנסת למען זכויות הילדים, הקוראת להקמתה המיידית של ועדת חקירה בנושא וחברה בעמותת עליה, עמותה לזכויות ילדים והוריהם.