משרד הרווחה באמצעות רונית ויינגרטן וענת בר אילן רצו לחטוף תינוק לאימוץ, השופטת תמר סנונית פורר קבעה כי התיק אינו עומד בקריטריונים לאימוץ אמ”צ 24637-10-14
עוה”ד רונית ויינגרטן וענת בר אילן, נציגות משרד הרווחה והשירותים החברתיים, ביקשו לנתק תינוק מסביו, ולהורות על אימוצו לפי סעיף 12(ג) לחוק אימוץ ילדים. ויינגרטן ובר אילן כתבו לבית המשפט: “אין מקום להתחשב כלל בעמדת הסבתא והמשפחה המורחבת של האב לגבי בקשה זו, וכי אין הם צד להליכי האימוץ”.
התנהגות עוה”ד של משרד הרווחה ויינגרטן ובר אילן, אינה אנושית, מעידה על אובדן אמות מוסר, איון ערך המשפחה וחציית כל הקווים האדומים בנוגע להתערבות הממסד באוטוריטה של המשפחה.
ויינגרטן ובר אילן ביזו את המשפחה, אין מילים אחרות לתאר זאת. הן הכניסו את המשפחה לסחרור משפטי והוצאות כספיות כבדות, כשהסבים נאבקים על זכותם וחובתם לשמש כאפוטרופוסים ראויים על נכדם האהוב, ואילו משרד הרווחה רוצה לקרוע את התינוק יליד פברואר 2014, ממשפחתו הגרעינית, קשר הדם שלו, ולמסור את התינוק לידיים זרות משיקולי תאוות בצע של תעשיית האימוץ הרווחת במשרד הרווחה.
רונית ויינגרטן וחברתה בר אילן ממשרד הרווחה, מהוות סכנה אמיתית לאוטונומיה במשפחה. הן לא בוחלות בהפעלת אמצעים משפטיים מייגעים, מסובכים ודרקוניים ורומסות ברגל גסה כל ערך של התנהלות מוסרית תקינה. הן כשלו בהבנת תפקידן וחרגו ממנו בצורה מזעזעת.
השופטת סנונית פורר, שימשה למראית עין, ככלבת השמירה של מערכת המשפט, אולם החלטתה במתן מינוי למכון שלם בראשות עבריין מין מורשע, מעידה שאף היא חלק מהתעשייה המשגשגת של סחר בילדים. מדובר בעבודה בעיניים.
היועמ”ש ויינגרטן ובר אילן, קבעו, כי יש לצמצם לסבתא את ביקוריה עם הקטין במרכז הקשר לפעם אחת בחודש במקום פעם בשבוע.
התנהלות עורכות הדין ויינגרטן ובר אילן, מדיפה ריח עז של שיקולים זרים בניגוד לטובת התינוק, למטרות סחר בילדים, מירמה וגניבת ילדים ממשפחתם המורחבת.
השופטת סנונית פורר קבעה כי אינה מקבלת את עמדת משרד הרווחה, ולסבים יש מעמד במסגרת בקשה זו וכי הכרחי לשמוע את עמדתם ולתת לה משקל נוסף וכי הם צד נדרש בתיק זה.
סנונית פורר ציטטה את פסק דינה של נאור מהעליון וכי על בית המשפט לבחון את אפשרות קליטתו של הקטין על ידי קרוביו במסגרת הליך אימוץ:
“כאשר קיים משבר אצל ההורים הביולוגיים המחייב את שקילת הוצאת הקטין מחזקתם, מן הראוי לבחון אפשרות קליטתו של הקטין על ידי קרוביו.
אפשרות זו עשויה להיטיב עם הקטין, שכן היא מאפשרת לשמור על הקשר בין הקטין לבין משפחתו המולידה, על זהותה הייחודית. כך זוכה הקטין ביתרון של המשכיות והשתייכות רב-דורית.
במקרים מסוימים, עשוי להתווסף לכך גם שיקול של השתייכות לעדה מסויימת, לתרותה ולערכיה”.
סנונית פורר ציינת כי הסבתא, אמו של האב, מעורבת בכל ההליכים הקשורים לקטין מלידתו, והסבים נטלו חלק בשני הדיונים שהתנהלו בפני השופטת. הסבתא והמשפחה המורחבת מקיימים הסדרי ראיה קבועים עם הקטין, פעם בשבוע במרכז הקשר, והתמידו בכך והיו מחוויבים לכך אף יותר מההורים עצמם.
השופטת קבעה:
“15. יודגש, בתיק זה על נסיבותיו הספציפיות נוצר מצב בו הסבים הם דמות קבועה בחייו של הקטין והם נאבקים – אף יותר מההורים הביולוגיים – על הזכות והחובה לגדלו. לכל הפחות במצב זה נדרש בית המשפט ליתן להם מעמד ולשמוע את טענותיהם ולאפשר להם זכות למצות את ההליך כדבעי.”
דיון והכרעה
21. אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה כי לא מתקיימים התנאים הנדרשים לפי סעיף 12(ג) לחוק אימוץ ילדים לצורך העברת הקטין למשפחה עם כוונה לאמצו.”
האב ציין כי הוא חפץ בעתיד לגדל את התינוק, אולם כיום אין לו תנאים פיסיים וכלכליים לגדלו וכי הוא מוכן כי אימו, הסבתא, תגדל את בנו לתקופה קצובה ועד שיוכל לעמוד על רגליו. עמדתו של האב כי הוא מתנגד לאימוץ בנו ועשה מאמצים להתמיד בהסדרי הראיה שנקבעו לו במרכז הקשר.
הסבים ביקשו להעביר את הקטין לידיהם. התינוק נמצא ב”בית הילדים” של משרד הרווחה, לאחר שנלקח מהסבים שהאשימו את הכשלון ברשויות הרווחה.
סנונית פורר, מינתה את מכון שלם, בראשותו של עבריין המין המורשע ד”ר מרדכי שרי, הידוע ככותב חוות דעת מוזמנות מטעם משרד הרווחה, לצורך בדיקת מסוגלות הורית של הסבים.
לסיום כתבה השופטת: “בכל הנוגע לביקורי הסבים – הגורם היחידי שהתמיד בביקורים תמיד והגיע באופן קבוע היו הסבים ובני המשפחה הקרובה המורחבת. אני מורה על המשך ביקורים אלה. אין אני נעתרת לבקשת הרווחה לצמצם הביקורים לפעם בחודש וביקורי הסבים יהיו (יחד עם ביקורי הבן) פעם בשבוע. אם אם האב יבחר להפסיק הביקורים שלו אצל הקטין וגם אם לא יגיע אליהם בזמן, אני מורה על המשך ביקורי הסבים פעם בשבוע במרכז קשר.”
