השופטת ניצה מימון שעשוע אישרה הטרדה מאיימת נגד עירייה בניגוד לחוק 62739-11-14 עירית פתח-תקווה נגד מוטי לייבל: “ניתן לומר כי קיים עניין ציבורי בפרסומים, למי שרואים עצמם נפגעים מפעילות עובדות סוציאליות לחוק הנוער בכלל, והעו”ס בפרט, בהתאם לסעיף 19 הנ”ל”
השופטת ניצה מימון שעשוע קבעה נגד פקידת הסעד קרן רונן איפרגן מלשכת רווחה פתח-תקווה:
“לעניין פרסומים באינטרנט, לא שוכנעתי כי הפרסומים, באתרים אליהם נכנסים רק המעוניינים בדבר, מהווים הטרדה מאיימת כמשמעותה בחוק, על אף התפרסות המושג על כל מעשה, לרבות פרסום (“הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא” – סעיף 2(א) לחוק). זאת מאחר שהחוק מחריג מגדר ההטרדות האסורות על פיו מעשים החוסים תחת ההגנות בסעיף 18(2)(ב) עד (ד) או (3) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ”א-1981, או בנסיבות שמהוות פטור מאחריות בהתאם להוראות סעיף 19 לחוק זה.
במקרה דנן, ניתן לומר כי קיים עניין ציבורי בפרסומים, למי שרואים עצמם נפגעים מפעילות עובדות סוציאליות לחוק הנוער בכלל, והעו”ס בפרט, בהתאם לסעיף 19 הנ”ל.”
עיריית פתח-תקווה הוציאה צו הטרדה מאיימת בלתי חוקי נגד העיתונאי מוטי לייבל. סעיף 2(א) לחוק למניעת הטרדה מאיימת מדבר על הטרדת אדם ולא הטרדת רשות עירונית. העיתונאי הבהיר זאת בבקשה שהגיש ביום 3/12/14.
במהלך הדיון הודתה פקידת הסעד, כי שיקרה בתצהיר כשכתבה שהעיתונאי “מזכיר את בנותיה בכל הזדמנות”, דבר שלא היה ולא נברא, וכן הודתה כי שיקרה כי העיתונאי קרא לה “רוצחת” קילל וגידף אותה, אמירות שקריות שנחתמו על ידה בתצהיר.
כבוד השופטת הוציאה צו הרחקה ל- 500 מ”ר ממקום מגוריה של פקידת הסעד קרן רונן איפרגן, קרי ניתן יהיה למחות בגינה הסמוכה לביתה של פקידת הסעד – בדיוק במקום בו הפגין העיתונאי מוטי לייבל.
קרן איפרגן ביקשה הרחקה של 1,000 מ”ר והסרת הפרסומים. השופטת, כאמור, קיבלה את כל טענותיו של העיתונאי מוטי לייבל שטען:
“אדוני לא מכיר את החוק, בית משפט השלום לא יכול להורות על הסרת פרסומים מהאינטרנט.
הוכח חד משמעית שהגב’ שיקרה בתצהירים, לא נאמרו מילות נאצה, מילות גנאי, קללות או גידופים, לא נעשה שום דבר שמעודד אלימות כלפי הגברת.
כפי שראינו היא משתמשת בכוחה על מנת להוציא צווי הרחקה, מאיימת על כל מי שלא מוצא חן בעיניה דבריו או מעשיו. מה שלא הזכירה גב’ איפרגן שבשתי הפעמים היא הזמינה משטרה, המשטרה הגיעה, בדקה תעודות זהות ותעודות עיתונאי, ואילו דברי הבלע של גב’ איפרגן היה בהם שמץ מן הנכונות המשטרה היתה פועלת באותו הרגע.
הגברת היא עובדת ציבור וכשאר עובדי הציבור שאנו מפגינים מולם, ניתנת לי הזכות להפגין גם מולה, מצטט מתוך האגודה לזכויות האזרח, זכות ההפגנה. מגיש מספר עמודים בדבר זכות ההפגנה.
אני כעיתונאי וכפעיל חברתי רואה את עצמי בעל חובה מקצועית ומוסרית וחברתית לעשות את אשר אני עושה.
מכיוון שהוכח בפני כב’ השופטת כי לא היו אף אחד מהסעיפים אשר בגינם הוצא צו ההטרדה, לא היו איומים, מעקבים, פגיעה בכל צורה, אבקש מכבוד השופטת להכריז על הצו כבקשת סרק, לבטל את כל ההליכים לאלתר.
כמו כן אני מבקש מהשופטת לפסוק הוצאות עבורי בגין תלונת השווא”.
