מחירון מסוגלות הורית ורשימת מומחים לביצוע מבדקי מסוגלות הורית שאושרה ע”י ביהמ”ש לענייני משפחה
בעתירה 4471/14 שהוגשה לבג”ץ נגד הנהלת בתי המשפט, שרת המשפטים ושר הרווחה לביטול מבדקי מסוגלות הורית, טענו במשרד הרווחה כי העתירה מיותרת, שכן כל נושא שכר טרחת המומחים, מוסדר בצו המצורף.
http://www.molsa.gov.il/Populations/Distress/Divorce/CourtSpecialists/Pages/Family_Bait_Mishpat.aspx
המחירון נמצא בתוך רשימת מומחים לבית המשפט – מעודכנת לשנת 2015
בעתירה התבקש ביהמ”ש ליתן צו על תנאי זמני וקבוע נגד המשיבים (הנהלת בתי המשפט, שרת המשפטים ושר הרווחה), שיתנו טעם מדוע לא יפסק לאלתר השימוש במבדקי מסוגלות הורית להורים גרושים ופורדים, כאשר מדובר בתיקי משמורת והסדרי ראיה. כן נשאלו המשיבים מדוע הם כופים על גברים ונשים לממן מכספם עלויות בדיקות מסוגלות הורית שעלותם כ- 30,000 ש”ח ומנין הסמכות לכפות עלויות אלה על ההורים לאור קיומם של תעריפי חשכ”ל בעלות של כ- 1,600 ש”ח.
העתירה דנן הסתמכה על עתירה שהוגשה על ידי עותר בשנת 2012 בפני כב’ השופטת עדנה ארבל בג”ץ 6736/12, שם פסקה כב’ השופטת:
“עניינה של העתירה בבקשת העותר להורות למשרד הרווחה להפסיק את השימוש בבדיקות מסוגלות הורית לגברים גרושים המבקשים לפגוש את ילדיהם במסגרת הסדרי ראייה; להפסיק לכפות על בני הזוג הנמצאים בהליך גירושין לממן בדיקות מסוגלות הורית ואת הטיפולים הנלווים אליהן; להימנע מלכבול את ההורים הנדרשים לעבור בדיקת מסוגלות הורית למכון אחד המבצע את הבדיקה.
העותר, אב גרוש אשר לטענתו מייצג אבות גרושים וכן ארגוני אבות גרושים, טוען כי אבות הנמצאים בהליך גירושין שמבקשים לפגוש את ילדיהם הנמצאים במשמורת זמנית בידי האם, מחויבים על-ידי פקידי המשיב – כעניין שבשגרה – לעבור בדיקות מסוגלות הורית מתישות, מיותרות ויקרות, כך לטענתו. כדי לתמוך את טענותיו סוקר העותר בהרחבה את מסקנות הוועדה הציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין, בראשותו של פרופ’ דן שניט, אשר מונתה בשנת 2005 על-ידי שרת המשפטים דאז (להלן: הוועדה). לפי האמור בקטעים מהדו”ח המצוטטים בעתירה, מינוי מומחה לצורך ביצוע בדיקת מסוגלות הורית כברירת מחדל בכל הליך גירושין טומן בחובו עלויות ניכרות הנופלות על ההורים, הארכת ההליך המשפטי, יצירת סכנה של נזק נפשי לילדים המשתתפים בבדיקה ופגיעה באחידות משפטית. לאור כל אלה הציעה הוועדה להגביל בחקיקה את השימוש הנעשה בבדיקות מסוגלות הורית ולהכפיפו להמלצת הגורמים המוסמכים, שתינתן במקרה של חשש להפרעה נפשית אצל אחד ההורים ובמקרים חמורים וחריגים אחרים.
העותר מטעים עוד כי הורים המופנים על-ידי פקידי המשיב לבדיקת מסוגלות הורית אינם יכולים לבחור מכון בו תבוצע הבדיקה אלא כבולים למכון שאליו מפנה אותם הפקיד. לטענתו, פעמים רבות המכונים העוסקים בבדיקת מסוגלות הורית אינם מסתפקים בבדיקת המסוגלות אלא ממליצים על טיפולי המשך הכרוכים בעלויות גבוהות נוספות, כאשר משמעות הסירוב ליטול בהם חלק עלולה להיות הרת גורל מבחינת הקשר בין ההורה המסרב לילדיו. בנוסף, מעלה העותר טענות לגבי אופן ביצוע הבדיקות וטוען כי בבדיקה קיימת הטיה נגד ההורה שאינו משמורן. לחיזוק טענותיו אלה מפנה העותר למחקרים אקדמיים שונים העוסקים בתחום.
העותר מעלה שאלות שראוי להתייחס אליהן. עם זאת, המלצותיה של ועדת שניט, אותן מצטט העותר בהרחבה, אומצו על-ידי משרד המשפטים ובעקבותיהן גובש לפני כחצי שנה תזכיר חוק הורים וילדיהם, התשע”ב-2012. בתזכיר זה מוצע, בין השאר, להגביל באופן משמעותי את השימוש בבדיקות מסוגלות הורית על-ידי מומחים חיצוניים. כך למשל, בסעיף 13 לתזכיר מוצע שבית המשפט לא ייענה לבקשה למנות מומחה מטעם בעל דין אלא לאחר שהוא קיבל חוות דעת מיחידת הסיוע או תסקיר מעובד סוציאלי שבהם המלצה על מינוי מומחה כאמור. היות שהנושאים העולים מהעתירה נמצאים בטיפולן של הרשויות האחרות, טיפול אשר עשוי להניב שינוי של ממש במצב המשפטי הקיים, בית משפט זה אינו מהווה בשלב הנוכחי את האפיק הנכון לטיפול בהם. לעניין זה יפים דבריו של השופט (כתוארו אז) א’ ברק, לפיהם “רק במקרים יוצאי דופן ראוי הוא להקדים את ההתערבות לשלב שבו טרם נסתיים הליך החקיקה” (בג”ץ 761/86 מיעארי נ’ יו”ר הכנסת, פ”ד מב(4) 868, 876 (1986)). קל וחומר כאשר החקיקה המוצעת עולה, על פניו, בקנה אחד עם הסעדים אותם מבקש העותר. משכך, וכל עוד הנושא מצוי בטיפול משרד המשפטים ויועבר ככל הנראה לטיפולו של המחוקק, איני סבורה שיש עילה להתערבותנו”.
בעקבות דחיית הבג”ץ דאז, הוגשה עתירה משודרגת בה יושמו המלצות כב’ השופטת, ברם הסכומים הנדרשים ההורים לשלם כיום לביצוע מבדקי מסוגלות הורית, גבוהים פי עשרות מונים ואינם משקפים את הסכומים להם התחייבו אותם המומחים בבואם לשמש כמומחי בית המשפט. כך למשל הפסיכיאטר המומחה ד”ר אילן טל, הצהיר כי הוא גובה 6,000 ש”ח לבדיקת מסוגלות הורית, אולם בפועל דרש מאם לשלם 40,000 ש”ח.
לפי הצו (כמפורט מעלה), מומחה למבדק מסוגלות הורית, אשר ביקש להיכלל ברשימת המומחים, כפוף לכמות שעות מקסימלית ולא יכול לגבות שכר יותר מ- 15 שעות על דרכי טיפול.
עוד טענו במשרד הרווחה כי עובד סוציאלי המבקש להיכלל ברשימת מומחים, חייב להיות בעל תואר שני בעבודה סוציאלית ולהוכיח כי במהלך לימודיו השתתף בקורסים בתחום הטיפול במשפחות או בילדים, בהיקף הקבוע באמות המידה. כן עליו להיות בעל נסיון של חמש שנים לפחות בעיסוק בעבודה סוציאלית, מהן שלוש שנים לפחות של טיפול במשפחה או בילדים בהיקף של חצי משרדה לפחות. כמו כן נדרש עובד סוציאלי המבקש להיכלל ברשימת המומחים להוכיח כי במהלך שנות עבודתו, ליווה במשך שנתיים לפחות בקבלת הדרכה מקצועית.
פסיכולוג המבקש להיכלל ברשימת המומחים חייב להיות בעל תואר מומחה לפי תקנות הפסיכולוגיים בתחום הפסיכולוגיה החינוכית, הקלינית או ההתפתחותית. כמו כן עליו להיות בעל נסיון של חמש שנים לפחות אשר בהן עבד לפחות שנתיים במשרה מלאה או לפחות שלוש שנים בהיקף של לא פחות מחצי משרה.
פסיכיאטר המבקש להיכלל ברשימת המומחים חייב להיות בעל תואר מומחה בפסיכיאטריה או בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, אשר אושר לפי תקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות). כמו כן עליו להיות בעל נסיון של שלוש שנים לפחות כרופא בעל תואר מומחה כאמור ועליו להוכיח כי באחת משנות נסיונו לפחות, עבד במחלקת או במרפאה פסיכיאטרית במוסד רפואי הרשום לפי פקודת בריאות העם.
לפי תגובת משרד הרווחה, בצו ההקמה מפורט מספר השעות המרבי אשר עבורן יכול מומחה לדרוש תשלום, וזאת בהתאם לסוג חוות הדעת המבוקשת, וברשימת המומחים מצויין השכר המירבי אותו יכולים המומחים לדרוש עבור שעת עבודה.
במקרים בהם נמצאים בעלי הדין זכאים למימון סיוע משפטי, המדינה נושאת באופן חלקי בעלות שכרו של המומחה הנבחר. יצויין כי בהתאם להנחיות הפנימיות עומד כיום סכום הסיוע המירבי עבור שכרו של המומחה בסך של 3,000 ש”ח לזכאי למימון סיוע משפטי.
משרד הרווחה טוען:
“יצויין כי על אף שלבית המשפט נתונה הסמכות למנות מומחה אשר יגיש לבית המשפט חוות דעתו, גם שלא בהסכמת בעלי הדין (ת’ 258 יב(א) רישא), לא ניתן, על פי הדין, לחייב את בעלי הדין להתייצב לאבחון או להשתתף בו באופן הנדרש.
יחד עם זאת, מטבע הדברים, במקרה שבו בעל דין, כעותרת במקרה שלפנינו, בוחר, מטעמים שלו, שלא להתייצב לאבחון, או שלא לקחת חלק באבחון בהתאם לדרישות המומחה, יובא הדבר לידיעתו של בית המשפט, ויכול שיהווה שיקול.
בין יתר השיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת שיקול הדעת המוקנה לו, בקבלו החלטה בעניין המשמורת המונח לפניו.”
רשימת מומחים לבתי משפט לענייני משפחה, קובץ pdf
