משלחת נפגעי מדיניות העובדים הסוציאליים בישראל מתוכננת להשתתף בכנס העו"ס האירופיESWRA European Social Work Research Association

משלחת נפגעי מדיניות העובדים הסוציאלים בישראל, מתוכננת להשתתף בכנס העובדים הסוציאלים האירופי ESWRA – European Social Work Research Association, שיתתקיים באוניברסיטת לובליאנה בסלובניה בתאריכים 22-24/4/2015.

מדובר בכנס בו יציגו בכירי החוקרים בתחום העבודה הסוציאלית באירופה את המדיניות הראוייה לטיפול בנזקקים על סמך ניסיונם ומחקרים שביצעו.

נושא הכנס לשנת 2015 הוא "שכתוב מחדש של עבודה סוציאלית עם אינדיבידואלים, קולקטיבים וקהילות, מחקרים בעבודה סוציאלית".

אחת המרצות הבכירות בכנס היא דר' מיכל קרומר נבו, מרצה מאוניברסיטת בן גוריון בפקולטה לעבודה סוציאלית, אשר עובדת יד ביד עם משרד הרווחה, ומייצרת למשרד הרווחה מחקרים ומאמרים התומכים במדיניות הוצאת ילדים מהוריהם כלפי מטופלי הרווחה בישראל.

לטענת משלחת ה"מטופלים", אין כל זיקה בין מדיניות העבודה הסוציאלית בישראל למדיניות העבודה הסוציאלית באירופה (למעט אנגליה).

בעוד האירופים דוגלים בהעצמת המשפחות, תמיכה בקהילה, עזרה בסעד כספי, צמצום הוצאת הילדים מהבית עד כדי סגירת הפנימיות, וכן במשמורת משותפת על הילדים והנגשת ילדי הגירושין לשני ההורים, בישראל הגישה הפוכה, כפי שמייצגת אותה באופן מובהק אותה פרופ' קרומר נבו.

בישראל אומצה גישה פטרנליסטית-סטליניסטית שלפיה העובדות הסוציאליות נהנות מחופש פעולה, חסינות ללא ביקורת, לעשות ככל העולה על רוחן, כאשר הדגש הוא שהעו"ס משמשות כשוטרות קהילתיות נגד ההורים ונגד הקהילות, ולא כסוכנות רווחה למען המטופלים.

בישראל המטופלים הם אוייבי הרווחה, בעוד שבאירופה המטופלים הם במורד העשייה למענם.

בישראל, תפקידן של העו"ס הוא לאכלס פנימיות על פי תקנים, לאכלס מכלאות קשר ברוטליות ולהעצים את העוני והמצוקה ע"י התערבות ברוטלית ביחסי ההורים והילדים, תוך שהן יוזמות פעולות לניתוק אבות מילדים בשעת הגירושין, ואחר כך כשהאם הופכת חד הורית, והגבר אינו יכול לשלם את המזונות שהבטיחו לה, באה העו"ס לחוק הנוער ומוציאה ממנה את ילדיה.

לא לחינם טוענים הגברים בישראל שעבודת פקידות הסעד דומה לסלקציה על הרמפות באושוויץ.

גם שם הפרידו גברים לצד אחד, ונשים וילדים לצד שני, באצעות הפחדות, איומים, ופעולות אלימות.

הדוברת הישראלית בכנס, מיכל קרומר נבו, מתהדרת בהיותה חברה בועדת אללוף למיגור העוני, ועל זה בכוונתה להרצות בפני העובדים הסוציאלים באירופה.  לכן יש חשיבות עליונה שמי שבשמם מתיימרת מיכל קרומר נבו להרצות, יבואו ויעידו בסלובניה שהיא פשוט משקרת ועובדת על הציבור בחו"ל.

באירופה אין צורך בוועדה למיגור העוני משתי סיבות:

אחת, היא כי רמת מחירי מוצרי הצריכה נמוכים, שכן אין שם הגנה על קרטלים ומונופולים בתחום המזון והשיווק, ולכן העניים משלמים פחות כסף על מה שנדרש למחייתם, כך שיותר קל להם להתקיים.

פירושו של דבר שאת מיגור העוני לא פותרים באמצעות עובדות סוציאליות, אלא באמצעות כלכלנים שיפעלו להורדת המס ולהגברת התחרות על מוצרי הצריכה. 

שנית, באירופה פותרים בעיות של עוני באמצעות תמיכה כלכלית בהורים החלשים.

מי שאין לו כסף למחייה מקבל ביטוח לאומי ברמה שמספיקה למחייה.  בישראל לעומת זאת הקצבאות הן בדיחה ולעג לרש.  מי שיש לו זכאות להנחות נתקל בחומה בצורה מפני מימוש הזכאויות.  באירופה אין צורך בעובדת סוציאלית כדי לקבל אישורים להנחות וקצבאות.  פשוט ניגשים לביטוח הלאומי וממלאים טפסים.

בישראל העו"ס הפכו עצמן מתווכות בין רשויות המדינה לבין האזרחים, וכל זאת כדי לייצר לעצמן עבודה.

מי שמחולל ומייצר עוני, ועוני קשה ומחפיר הן פקידות הסעד והעובדות הסוציאליות, כאשר הן מאיימות על ההורים בהוצאה מהבית או בניתוק אבא מילדיו, מאלצות את ההורים להשקיע עשרות אלפי שקלים לשכור עורכי דין להתגונן מפניהן, ולשלם עשרות אלפי שקלים על אבחונים פסיכולוגים, הדרכות, טיפולים, שאינם שווים את קליפת השום, אבל על מנת להתגונן מדיקטטורת העו"ס, אותם הורים לוקחים הלוואות ושוקעים לתוך בור כלכלי שממנו לעולם לא יצאו, עד ארון הקבורה.

אם לא די בכך פעולתה של מיכל קרומר נבו מהולה בפמיניזם רדיקלי, אותו פמיניזם שמדרבן נשים להילחם בגברים, להוציא את גברים מהמשוואה שמגנה על הבית ועל הילדים, ומותירה את הנשים חשופות לחטיפת ילדים, היישר לזרועות המוסדות והפנימיות המנוהלות ע"י ויצ"ו ונעמ"ת, אותם ארגונים פמיניסטים רדיקליים, שכביכול זועקים את זעקת הנשים המסכנות.

על כל אלה ועל נושאים נוספים, כגון: כיצד ייתכן שפקידות  סעד ועובדות סוציאליות זוכות לקיתונות של בוז ושנאה מהמטופלים שלהם, גברים ונשים ללא הבדל, ואין לכך אח ורע באירופה, יכולות העו"ס להמשיך ולטעון שהן עובדות עבודת קודש לרווחת החברה?

המשלחת הישראלית תגיע לסלובניה, תחלק מידע ועלונים, בתקווה שלעולם לא יזמינו את פרופ' מיכל קרומר נבו להרצות שם.
http://www.eswra.org/conference-2015