מחקר מכון ברוקדייל – הערכת התוכנית הניסיונית לשיתוף ילדים בהליכים משפטיים הנוגעים להם בבתי משפט לענייני משפחה

המחקר בוצע ביוזמת אשלים ומומן בסיועה.

תמצית מחקר

1. מבוא

בשנת 1991 אשררה מדינת ישראל את האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד.

אחד מעקרונות היסוד באמנה זו הוא סעיף 12, לפיו, זכותם של ילדים להביע את דעתם בהחלטות הנוגעות להם ושדעותיהם יקבלו משקל ראוי על-פי גילם והתפתחותם.

במסגרת התחייבות ישראל ליישום האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד בחקיקה, הוקמה ועדה בראשות השופטת סביונה רוטלוי לבדיקת עקרונות היסוד בתחום הילד והמשפט, שכללה מספר ועדות משנה בתחומים שונים. אחת ההמלצות של ועדת המשנה בתחום הילד ומשפחתו הייתה לפעול לחקיקת חוק להשתתפותם של ילדים בהליכים משפטיים הנוגעים להם בבתי משפט לענייני משפחה. בגלל חשיבות הנושא ורגישותו, הומלץ להפעיל תכנית ניסיונית שתלווה במחקר הערכה.

הנהלת בתי המשפט במשרד המשפטים, יחידות הסיוע שליד בתי המשפט לענייני משפחה במשרד הרווחה ואשלים הפעילו תכנית ניסיונית למשך שלוש שנים, אשר החלה לפעול ביוני 2006 בבתי המשפט לענייני משפחה בירושלים ובחיפה.

במסגרת התכנית הניסיונית הוקמו ביחידות הסיוע שליד בתי משפט אלה מחלקות לשיתוף ילדים (להלן: “מש”י”).

עובדות מחלקות השיתוף (להלן: “עובדות מש”י”) שפעלו במסגרתן הן עובדות סוציאליות ביחידת הסיוע אשר התמחו בניהול תהליך השתתפותם של הילדים. בנוסף, בכל מחלקה לשיתוף עבד גם פסיכולוג.

במסגרת התכנית הניסיונית, עובדות מש”י מסמנות תיקים רלוונטיים להזמנת ילדים להשתתף בהליכים משפטיים הנוגעים להם בבתי משפט לענייני משפחה (להלן: “השתתפות”), דהיינו תיקים הכוללים התדיינות בעניינם של ילדים בני 18-6 , בנושאי משמורת, הסדרי ראייה, הגירה וחינוך. שופטי בית המשפט לענייני משפחה מחליטים האם להפנות את התיקים הרלוונטיים למחלקת השיתוף לצורך הזמנת הילדים להשתתפות ומתי להפנות תיקים אלה.

ההורים והילד מקבלים בדואר הזמנה והסבר על ההשתתפות, ובמקביל, עובדת מש”י מתקשרת להורי הילד לתיאום המפגש. במפגש זה, עובדת מש”י מסבירה לילד על זכותו לשתף ברגשותיו ובדעותיו וליטול חלק בהליך המשפטי. היא מציעה לילד לבחור בין שתי אפשרויות: לדבר איתה או לשוחח ישירות עם השופט. במהלך השיחה מציעה עובדת מש”י לילד לשוחח איתה על מספר נושאים כמו בית הספר, חברים ותחביבים, כמו גם על חיי המשפחה שלו, רגשותיו והעדפותיו לגבי נושאי ההתדיינות המשפטית. בתום השיחה, היא בודקת עמו מה ניתן למסור לשופט או למי מהוריו. השופט מקבל תרשומת מדברי הילד.

אם בחר הילד להיפגש עם שופט, עובדת מש”י מתאמת את המפגש ונוכחת בו. התרשומות ממפגשי ההשתתפות חסויות ואינן פתוחות בפני הצדדים ובפני עורכי הדין שלהם.

לאחר המפגש עם הילד, עובדת מש”י עשויה ליצור קשר עם ההורים ולמסור להם את התרשמותה ממצבו הרגשי של הילד ומצרכיו, וכן, להעביר להם, בהסכמתו, חלקים מתוכן השיתוף. במקרי הצורך, מציעים להורים ולילד התערבות קצרת טווח של שלושה-ארבעה מפגשים במחלקת השיתוף. לאחר שהתקבלה החלטת בית המשפט, השופט או עובדת מש”י אמורים להסביר לילד את עיקרי ההחלטה הנוגעים אליו, אלא אם החליט בית המשפט שאין צורך בכך.

2. מחקר ההערכה

ההערכה נועדה לבחון את התאמת המודל לחקיקה לכלל בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הדתיים ואילו שינויים יש לערוך בו.

ההערכה התייחסה למספר היבטים:

דפוסי ההשתתפות של הילדים; 

גורמים המקדמים או החוסמים השתתפות; 

דרכי העבודה של אנשי המקצוע השונים המעורבים בהפעלתו, ישירות או בעקיפין; 

תרומות ההשתתפות בעיני כל המעורבים בתכנית הניסיונית; 

המידע נאסף באמצעות מגוון כלים:

טופס תיעוד לעובדת מש”י לגבי ילדים שהוזמנו להשתתפות (448 ילדים); 

טופס משוב לשופט לאחר שמיעת הילד (51 ילדים); 

ראיונות טלפוניים עם ילדים מגיל 10 שהוזמנו להשתתפות (99 ילדים); 

ראיונות טלפוניים עם הורים לילדים שהוזמנו להשתתפות (103 הורים); 

ראיונות עומק חצי -מובנים עם ילדים (5), הורים (6), עובדות מש”י ( 8), פסיכולוגים במש”י (2); 

 מנהלות יחידות הסיוע (4), שופטים (7), עורכי דין (7) ופקידי סעד לסדרי דין (4);

ההערכה בוצעה בשתי תקופות (להלן שלבים):

שלב א’ – נובמבר 2006 עד פברואר 2008; לאחר הצגת ממצאי הביניים לוועדת ההיגוי במארס 2008 בוצעו שיפורים ביישום התכנית הניסיונית.

שלב ב’ – מארס 2008 עד מארס 2009.

3. עיקרי הממצאים

3.1 שיעור הפניית תיקים למחלקת השיתוף

על-פי התקנות, השופט מפנה את כל התיקים הרלוונטיים, לפי אמות המידה שהוגדרו, למחלקת השיתוף לשם הזמנת הילדים להשתתפות, אלא אם כן שוכנע השופט כי תיגרם מכך לילד פגיעה חמורה מזו שתיגרם לו אם לא יישמע. לפי התקנות, אם הוחלט לא להפנות תיק מסוים, על השופט לנמק זאת במכתב למש”י. בפועל, הופנו רק חלק מן התיקים: 36% בירושלים ו- 45% בחיפה, וזאת, מבלי שהתקבל נימוק לכך שלא הופנו תיקים אחרים.

בראיונות העומק ציינו השופטים סיבות שונות לכך שלא הופנו רוב התיקים בירושלים ומחציתם בחיפה. חלקן נובעות משיקולים בנוגע לטובתו של הילד:

חשש להעמיס על הילד מפגש עם אנשי מקצוע נוספים או שהילד נתון להסתה והשתתפותו עלולה להגביר את הלחצים עליו. סיבות אחרות שצוינו אינן קשורות בהכרח לטובת הילד, כגון: חוסר תועלת להליך המשפטי משום שהתקבל תסקיר מפקיד הסעד הכולל את דברי הילד או חשש לעיכוב ההליך המשפטי. בחלק מהמקרים, השופטים לא הפנו תיקים למחלקת השיתוף מפני שהיו עמוסים במיוחד בעבודתם.

לעתים, השופט לא ראה לנכון להפנות את התיק מכיוון שבמהלך הדיונים בנושאי רכוש ומזונות, ההורים כבר הגיעו להסכם בענייני המשמורת או הסדרי הראייה, ולכן, שמיעת הילד כבר לא הייתה רלוונטית. לעתים, התיק לא הופנה מסיבה טכנית: בחודשים האחרונים להפעלת התכנית הניסיונית בחיפה ניהול התיקים התבצע באופן ממוחשב, ובתחילת העבודה הממוחשבת לא הופיעה הודעה בתוכנה על כך שמדובר בתיק רלוונטי להזמנת ילדים להשתתפות. עוד עולה כי הייתה שונוּת בין השופטים מבחינת שיעור התיקים שהִ פנו למחלקת השיתוף. עובדות מש”י סברו שהשונות נובעת מן התפיסות השונות לגבי חשיבות השתתפותם של ילדים בהליך המשפטי.

3.2 עיתוי ההזמנה להשתתפות

מדיווחן של עובדות מש”י, לאורך כל תקופת המחקר, ב- 36% מהמקרים היה העיתוי מוקדם מדי, למשל, כאשר ההורים עוד לא סיפרו לילדים על כוונתם להיפרד.

עם הזמן, הפעילו השופטים יותר שיקול דעת בעיתוי ההזמנה להשתתפות. מדיווחן של עובדות מש”י עולה כי חל שיפור בעיתוי ההזמנה: שיעור הילדים שהופנו בזמן לא מתאים למחלקת השיתוף ירד מ- 47% בשלב א’ ל- 27% בשלב ב’.

3.3 קבלת הסבר לפני ההשתתפות

מאחר שמדובר בפרויקט חדשני בתפיסתו, שעלול לעורר חרדה או דאגה אצל ההורים, הונחו עובדות מש”י להסביר להורים את מטרת הזמנתם של הילדים ואת תהליך ההשתתפות. עם זאת, רק כשני
שלישים מההורים דיווחו כי קיבלו הסבר על ההשתתפות של הילדים בהליך המשפטי. כרבע מההורים שקיבלו הסבר דיווחו כי הוא לא היה מובן דַ יו, מחציתם אמרו כי רצוי להסביר יותר, ורבע מהם מציעים להזמין את ההורים למחלקה לשיתוף לפני הזמנת הילדים.

3.4 תגובות ההורים להזמנתו של הילד להשתתפות

בסך הכול, 58% מההורים (אמהות ואבות) הביעו חשש או התנגדות להשתתפות. שיעור זה היה גבוה יותר בקרב האמהות. היו הורים שחששו ממעורבות הילדים בסכסוך. עם זאת, יש לציין כי במהלך
הפעלת התכנית הניסיונית חלה ירידה בשיעור ההורים שהביעו חשש או התנגדות להשתתפותו של הילד מ- 66% בשלב א’ ל- 52% בשלב ב’.

3.5 שיעור ההשתתפות של הילדים

כמחצית הילדים (48%) שהוזמנו להשתתף הגיעו למפגש עם עובדת מש”י ושוחחו עמה. במהלך הזמן חלה עלייה בשיעור ההשתתפות: מ- 35% בשלב א’ ל- 59% בשלב ב’.

מן הממצאים עולה כי חשש או התנגדות ההורים מהווים מחסום להשתתפות הילדים: רק רבע מבין הילדים שהוריהם חששו או התנגדו מימשו את זכות ההשתתפות שלהם. לעומת זאת, מבין הילדים שהוריהם לא חששו או התנגדו, 87% השתתפו בהליך בבית המשפט. על כל פנים, עם הזמן, עלה שיעור ההשתתפות גם בקרב הילדים שהוריהם חששו או התנגדו להשתתפות: בשלב א’ השתתפו רק 14% מילדים אלו ובשלב ב’ – 40%.

את העלייה בשיעור ההשתתפות גם בקרב ילדים שהוריהם חששו או התנגדו, ניתן להסביר באמצעות השינויים שהוטמעו בדרכי העבודה של התכנית הניסיונית: השופטים ניסחו את ההזמנה להשתתפות בשפה יותר מחייבת, עובדות מש”י הסבירו בפירוט רב יותר ומתוך שכנוע עמוק יותר את מהות ההשתתפות ונעשו פעולות הסברה גם בקרב עורכי דין.

3.6 מפגש ההשתתפות עם שופטים

מעצבי התכנית הניסיונית האמינו שמרבית הילדים ייפגשו עם שופטים. חלק מהשופטים אמרו שמפגש ישיר ובלתי-אמצעי עם ילדים הוא עדיף. עם זאת, השופטים ועובדות מש”י סבורים כי אין זה אפשרי שהשופטים ייפגשו עם רוב הילדים, בגלל העומס בעבודתם. חלק מעובדות מש”י חושבות שהמפגש עם שופט עלול לעורר חרדה אצל חלק מהילדים. עובדות מש”י והשופטים הסכימו שמפגש עם שופט חשוב כאשר הילד מעוניין בכך, וכן, במקרים מיוחדים ומורכבים שבהם השופט זקוק לכך.

בשלב א’ בחרו רק 15% מן הילדים להיפגש גם עם שופט. בעקבות מאמצים של עובדות מש”י לעודד את הילדים להיפגש עם השופט, עלה שיעור זה בשלב השני ל- 32% מן הילדים.

בסך הכול, 26% מהילדים ששוחחו עם עובדות מש”י נפגשו גם עם שופט. עובדות מש”י סברו שלא ניתן יהיה לשכנע יותר משליש מן הילדים להיפגש עם השופט מבלי לכפות זאת עליהם.

בין הסיבות שציינו ילדים לבחירתם בפגישה עם השופט היו רצון להכיר את השופט, רצון שהשופט יכיר אותם באופן אישי ורצון לומר לשופט מה הם חושבים ומרגישים באופן ישיר. ילדים שבחרו שלא
להיפגש עם שופט אמרו שהם אינם מרגישים בנוח או חוששים ממנו, וכן, שהם סומכים על עובדת מש”י שתעביר את דבריהם לשופט.

3.7 השיחה בין הילד לעובדת מש”י ולשופט

רוב הילדים שיתפו הן את עובדות מש”י והן את השופטים במחשבות, ברגשות ובעמדותיהם בנושאי ההתדיינות בין הוריהם הנוגעים להם, וכן, בנושאים אחרים, כגון תחביבים ובית הספר. שיעור מעט גבוה יותר של ילדים שיתפו את השופטים בהעדפותיהם בנוגע להסדרי הראייה ושיעור מעט גבוה יותר שיתף את עובדות מש”י בנושאים שאינם קשורים ישירות לנושאי ההתדיינות המשפטית.

להערכת עובדות מש”י, רוב הילדים (71%) ידעו מהו הפתרון הרצוי להם, אך, כחמישית (18%) היו מבולבלים והתקשו לגבש את עמדותיהם. עובדות מש”י דיווחו כי רוב הילדים הרגישו בנוח במפגשי ההשתתפות עמן ועם השופטים: 70% ביטאו עצמם בקלות ו- 69% היו נינוחים.

חלק מהילדים לא הרגישו בנוח: 25% היו מתוחים ו- 23% ביטאו חששות מתגובת אביהם.

3.8 הקשר בין עובדות מש”י לבין הילדים וההורים אחרי ההשתתפות

דיווח לילדים על החלטת בית המשפט: על-פי תקנות התכנית הניסיונית, הילדים היו אמורים לקבל הסבר על ההחלטה מהשופטים או מעובדות מש”י. אולם, זה קרה רק במקרים בודדים. הסיבות שציינו עובדות מש”י והשופטים הן שהשופטים עמוסים בעבודה, שעובדות מש”י אינן מעודכנות לגבי ההחלטות ושהשופטים אינם מעוניינים לדון עם הילדים על ההחלטה. היו ילדים שהביעו בראיונות אכזבה מכך שלא שמעו על החלטת השופט.

הקשר עם ההורים אחרי השתתפות ילדיהם: עובדות מש”י נפגשו עם 69% מההורים ושוחחו בטלפון עם 21% נוספים אחרי ההשתתפות של ילדיהם. ברוב המקרים הן דיווחו להורים, בהסכמת הילד, על התרשמויותיהן ממצבו הרגשי של הילד ומצרכיו. במקרי הצורך, הציע הצוות התערבות קצרת-טווח במחלקה לשיתוף ו/או המליץ לפנות לטיפול בקהילה.

3.9 סוגיות כלליות הנוגעות לתהליך ההשתתפות

השתתפות ילדים, הסתה ותסמונת הניכור ההורי: אחת הדאגות לגבי השתתפות ילדים היא שהשתתפות עלולה לעודד הורים להסית את ילדיהם ולגרום להם לניכור מההורה השני. לפי התרשמות עובדות מש”י, רוב הילדים ביטאו את עמדותיהם-שלהם וכחמישית הילדים ביטאו עמדות שאחד ההורים הכתיב להם (19%).

שיעור הילדים שביטאו עמדות מוכתבות היה גבוה יותר בקרב בני (42%) מאשר בקרב בני תשע ויותר (14%).

שופטים, עובדות מש”י ועורכי דין חלוקים בדעותיהם 8-6, לגבי השתתפותם של ילדים הנתונים להסתה מצד הוריהם ולניכור הורִי.

חלקם חוששים שהזמנת ילדים להשתתפות עלולה להגביר את ההסתה ההורית. אחרים רואים תועלת בהשתתפות מכיוון שהיא מאפשרת לשופט להתרשם מעומק ההסתה.

חיסיון תוכני ההשתתפות בפני ההורים: על-פי התקנות, תוכני השתתפותו של הילד חסויים בפני ההורים וניתן לשתפם רק בהסכמת הילד. רוב הילדים ביקשו לשמור על חסיון דבריהם במלואם (50%) או בחלקם (27%). מדיווח הילדים שרואיינו, רק שליש מהוריהם שאלו אותם מה הם אמרו לעובדת מש”י.

כשני שלישים מהילדים (62%) שיתפו את אחד ההורים או את שניהם. כלומר, שיעור גבוה יותר של ילדים שיתפו את הוריהם, בהשוואה לשיעור הילדים שהוריהם שאלו אותם על כך ובהשוואה לשיעור הילדים שביקשו לשמור על חסיון מלא של דבריהם מפני הוריהם.

יחסי הגומלין עם פקידי הסעד לסדרי דין: במקרים שהשופט מבקש תסקיר, נפגש פקיד הסעד, בין היתר, גם עם כל אחד מן הילדים ושומע את עמדותיהם בנושאי ההתדיינות המשפטית. בשל כך, חלק מפקידי הסעד לסדרי דין שרואיינו ראו כפילות בתכנית הניסיונית וחששו שריבוי אנשי המקצוע שהילדים פוגשים עלול להעיק עליהם. מרואיינים אחרים אינם רואים בכך כפילות, שהרי מטרת שמיעת הילדים הנה העברת דבריו של הילד כלשונם, ללא פירוש או המלצה. ילדים אשר שוחחו עם פקיד סעד ועם עובדת מש”י ציינו בריאיון שראו הבדלים מהותיים בין תפקידם של פקידי הסעד לבין תפקידן של עובדות מש”י. עובדות מש”י אמרו שיש צורך בשיתוף פעולה מקצועי ובתיאום השיחות עם הילדים, וכי, בחלק מהמקרים, המפגש עם עובדת מש”י מספיק.

מידת התרומה ושביעות הרצון מההשתתפות בהליך בית המשפט: להערכתן של עובדות מש”י, 71% מהילדים שנשמעו נתרמו מן ההשתתפות. שיעור הילדים שלגביהם העריכו כי נתרמו מתהליך ההשתתפות עלה מ- 54% בשלב א’ של התכנית הניסיונית ל- 79% בשלב ב’.

לגבי 17% מהילדים העריכו עובדות מש”י כי תרומת ההשתתפות לילדים הייתה מועטה ולגבי 12% לא ידעו להעריך את מידת התרומה.

שבעים ושבעה אחוזים מהורי הילדים שהשתתפו בהליך בית המשפט הביעו שביעות רצון. היו הורים ששמחו שניתנה לילדיהם הזדמנות לבטא את רגשותיהם ואת עמדותיהם ולקבל תמיכה. היו הורים
שלא היו מרוצים מההשתתפות כי סברו שהיא העצימה את מעורבותם של הילדים בסכסוך וגרמה לילדים להאמין שיש להם יותר השפעה על התהליך ממה שהיה להם בפועל.

תשעים ושלושה אחוזים מהילדים סברו שהזמנת ילדים להשתתפות היא רעיון טוב: 62% מהילדים שהשתתפו דיווחו כי ההשתתפות עזרה להם. הם נימקו זאת בהרגשה שנותנים להם כבוד ומתחשבים
בדעתם וברגשותיהם ובכך שההתערבות עם עובדות מש”י תרמה לשיפור הקשר עם אחד ההורים או שניהם. הילדים שאמרו כי ההשתתפות לא עזרה להם טענו שלא השתנה דבר בעקבותיה או שהשתתפותם לא השפיעה על החלטת בית המשפט בכיוון שבו היו מעוניינים.

3.10 תרומות ההשתתפות במישור המשפטי

במסגרת המחקר לא התאפשר לבחון לעומק האם תרמה השתתפותם של הילדים להחלטה השיפוטית וכיצד. עם זאת, דיווחו השופטים ביחס ל- 54% מהילדים שעמם נפגשו כי המפגש תרם להבנתם את המקרה או האיר אותו באור שונה. במקרים מועטים היא גרמה לשינוי בהליך המשפטי, למשל השתתפות שגרמה לאחד ההורים לסגת בו מתביעתו להעברת המשמורת על הילד אליו. בראיונות העומק היו שופטים שאמרו שהתרומה של ההשתתפות להחלטתם היא מועטה, ולרוב, אינה משנה את ההשקפה שלהם על המקרים. שופטים אחרים סיפרו שלעתים יש משמעות להשתתפות בהליך המשפטי, ובמקרים מועטים, עשוי להיות לה משקל מכריע בהחלטה.

3.11 תרומות ההשתתפות במישור הרגשי ובמישור היחסים במשפחה

להערכת עובדות מש”י, 88% מהילדים נתרמו מההזדמנות שהייתה להם לביטוי רגשותיהם. הן התרשמו כי לרבים מן הילדים אין עם מי לדבר על רגשותיהם כלפי הסכסוך וכי הוריהם מתקשים להתמודד עם רגשותיהם של הילדים בעיצומו של הסכסוך.

עובדות מש”י דיווחו כי ב- 63% מהמקרים הן העבירו להורים את התרשמויותיהן לגבי מצבם הרגשי וצורכיהם של הילדים. ב- 25% מהמקרים השתנתה התנהגותו של אחד ההורים או שניהם, כך שתתאים יותר לצורכי הילד, לאחר ששוחחה עמם על הילד.

בנוסף, הן זיהו צורך בטיפול בקרב 52% מהילדים שעמם נפגשו, דיווחו על כך להוריהם וסיפקו להם רשימת מסגרות ציבוריות ומטפלים פרטיים. מדיווחן עולה כי אחרי מפגשי ההשתתפות הן הצליחו
לשכנע הורים, שהתנגדו לכך בעבר, לשלוח את ילדיהם לטיפול.

4. מסקנות, סוגיות והמלצות

4.1 שיעור התיקים שהופנו למחלקת השיתוף לצורך הזמנת הילדים להשתתפות

כאמור, על-פי התקנות, כל התיקים הרלוונטיים אמורים להיות מופנים למחלקת השיתוף לשם הזמנת הילדים להשתתפות, אלא אם כן, שוכנעו השופטים כי עלולה להיגרם לילד פגיעה חמורה מזו שתיגרם לו, אם לא יישמע. בפועל, הופנה רק חלק מן התיקים למחלקת השיתוף, בחלקו, משיקולים הנוגעים לטובת הילד, ובחלקו, בשל חוסר תועלת להליך המשפטי או עומס עבודה ומסיבות טכניות. ככל ששיעור הפניית התיקים למחלקת השיתוף יהיה גדול יותר, כך יוכלו ילדים רבים יותר לממש את זכותם להשתתף בהליך המשפטי. לכן, בעת הפעלת התכנית חשוב למצוא דרכים להתגבר על החסמים להפניה ולפעול להגדלת מספר התיקים המופנים.

4.2 שיעור ההשתתפות

לפני יישום התכנית הניסיונית, לא היה ברור מה יהיה היקף ההשתתפות, בהיותה וולונטרית. בסופו של דבר, כמחצית הילדים מימשו את זכות ההשתתפות. נעשו מאמצי הסברה של התכנית הניסיונית
בקרב הורים ועורכי דין, והתברר כי הם מועילים להגדלת שיעור ההשתתפות. לא ברור אם ניתן להגדיל את השיעור יותר מכך, בלי לחייב את הילדים להשתתף.

4.3 חששות והתנגדויות של ההורים ביחס להשתתפות

האפשרות שהילדים יהיו מעורבים בהליך המשפטי עוררה חשש בקרב חלק גדול מן ההורים. עם זאת, לאחר שקיבלו הסברים מפורטים יותר פחתו התנגדויות ההורים וחששותיהם וגברה נכונותם לאפשר לילדים את ההשתתפות. ממצאים אלה מצביעים על החשיבות של מתן הסבר מלא ומפורט להורים והתייחסות לדאגותיהם, ובכך, גם לאפשר לשיעור גבוה יותר של ילדים לממש את זכות ההשתתפות.

4.4 עיתוי ההזמנה להשתתפות

אחת המסקנות של התכנית הניסיונית היא שהשופטים צריכים להיות מודעים לעיתוי ההזמנה להשתתפות, ולא להזמין את הילדים בשלב מוקדם מדי של ההליך המשפטי, לדוגמה, לפני שההורים סיפרו להם על כוונתם להתגרש. בנוסף, חשוב שמפגש ההשתתפות לא יתקיים זמן רב מדַי לפני מתן החלטת בית המשפט, שכן, דברי הילדים עלולים לאבד מן הרלוונטיות עד מועד קבלת ההחלטה.

4.5 שיעור הילדים שנשמעו ישירות בידי שופט

בפועל, רבע מהילדים שנשמעו בחרו במפגש עם שופט, נוסף על המפגש עם עובדת מש”י. אף על-פי שמפגש עם שופט נחשב לדרך השתתפות ישירה יותר, השופטים סבורים כי לא ניתן, וגם אין זה
הכרחי, שייפגשו עם כל הילדים. עם זאת, חשוב שהילדים יהיו מודעים לזכותם להיפגש עם השופט, ושיעזרו להם להגיע אליו, אם הם מעוניינים בכך. גם המסקנה של ועדת ההיגוי הייתה שיש חשיבות
לשמיעה ישירה בידי שופט לילדים המעוניינים בכך, ובמיוחד במקרים קיצוניים שהשופט רואה בכך צורך.

4.6 תוכנית ההשתתפות

לפני הפעלת התכנית הניסיונית לא היה ברור האם הילדים ירגישו בנוח לשוחח עם עובדות מש”י ועם השופטים, האם יהיו להם העדפות לגבי נושאי ההתדיינות בין הוריהם, והאם הם יצליחו לבטא אותן.

מדיווחן של עובדות מש”י עולה כי רוב הילדים ביטאו עמדות בנושאים הנוגעים להם ושיתפו ברגשות ובמחשבות משמעותיות כלליות.

4.7 חשש להסתת הילדים בידי ההורים ולניכור הורִי

הועלה חשש שילדים יבטאו עמדות שאחד ההורים יכתיב להם ושהזמנתם להשתתפות תפגע בהם בכך שהיא תגרום להורים להגביר את ההסתה כלפי ההורה השני. ואמנם, על-פי התרשמות עובדות מש”י, חלק מהילדים, במיוחד בקרב הילדים הצעירים יותר, ביטאו עמדות שאחד ההורים הכתיב להם מראש. יש לעודד את העובדות ואת השופטים לנסות לזהות מקרי הסתה ולפעול עם עורכי דין ועם ההורים על-מנת למזער אותה. עם זאת, נראה שהתופעה תמשיך להוות מגבלה בהשתתפות ילדים, ולא ניתן יהיה להעלימה לחלוטין.

4.8 חיסיון דברי הילדים מפני הוריהם

הממצא, לפיו רוב הילדים העדיפו לשמור את כל דבריהם או את רובם בסוד, מלמד על כך שחשוב לתת לילדים אפשרות לבטא את עמדותיהם תחת חיסיון ושאין להניח שהוריהם יודעים מהן. רוב ההורים כיבדו את בקשת הילדים לפרטיות, אך חלקם היו מתוחים מכך שלא ידעו מה ילדיהם אמרו. לכן, צריך לעזור לילדים ולהורים להתמודד עם המתח שהחיסיון עלול לעורר.

4.9 הסבר על עיקרי ההחלטה השיפוטית לילדים

אף על-פי שחלק בסיסי מזכות ההשתתפות של ילדים היא הזכות לדעת את אשר הוחלט בעניינם, ברוב המקרים הם לא קיבלו מידע זה, בין היתר מכיוון שעובדות מש”י בעצמן לא קיבלו עדכון. נראה
שאפשר להתגבר על כך בעתיד על-ידי העברת המידע לעובדות מש”י.

4.10 השפעת השתתפותם של הילדים

על פניו, נראה כי להשתתפותם של הילדים הייתה השפעה מסוימת על ההליך המשפטי ועל החלטות השופט. אולם, נדרש מחקר נוסף במישור המשפטי כדי לבחון זאת. השפעת ההשתתפות במישור
הרגשי הייתה ניכרת: הילדים קיבלו הזדמנות לבטא את רגשותיהם באווירה תומכת; העברת המידע להוריהם תרמה לשיפור היחסים; וילדים שסבלו ממצוקה נפשית הופנו לטיפול נפשי בשירותים מתאימים.

4.11 ילדים במצוקה נפשית: אבחון, הפניה לטיפול ופיתוח מענים

עובדות מש”י זיהו אצל מחצית הילדים מצוקה המצריכה טיפול נפשי. בחלק מן המקרים הן המליצו בפני ההורים על שירותים מתאימים. עובדות מש”י הביעו דאגה מן השכיחות הרבה של בעיות רגשיות בקרב הילדים שפגשו ודיווחו כי חסרים שירותים המתמחים בסיוע לילדים שהוריהם מתגרשים. לכן, רצוי למצוא דרכים נוספות לאבחן ילדים הזקוקים לטיפול נפשי על רקע הגירושין של הוריהם. רצוי גם לבחון דרכים נוספות להפניית ילדים אלה לשירותים מתאימים.

ממצאים אלה מבליטים את הצורך, בנוסף למענה הטיפולי קצר-המועד הניתן במחלקת השיתוף, בפיתוח מענים טיפוליים נוספים בקהילה. חשוב שמענים אלה יהיו זמינים ונגישים ומותאמים לצרכים הייחודיים של הילדים בהתאם לגילם, להתמשכות הסכסוך ולעוצמת העימות.

4.12 ילדים שחוו קשיים הקשורים להשתתפות

על אף שההשתתפות הועילה לרוב הילדים, חלק מהילדים חוו קשיים, כגון קונפליקט בין הרצון לבטא את רגשותיהם לבין הרצון לרצות את הוריהם. בעת המפגש, חלק מהילדים הפגינו אי-נוחות ומתח. אף שמדובר רק במיעוט מבין הילדים, חשוב למצוא דרכים לצמצם קשיים אלה.

4.13 תיאום בין עובדות מש”י לבין פקידי הסעד לסדרי דין

כדי להימנע מהטרדה ומבלבול הילדים, כאשר אין זה נחוץ, חשוב שיהיה תיאום מיטבי בין פקידי הסעד לסדרי דין לבין עובדות מש”י.

במהלך התוכנית הניסיונית נדונו ממצאי המחקר בהרחבה עם ועדת ההיגוי והם היוו בסיס לשינויים בדרכי העבודה, תוך כדי הפעלתה. על יסוד ממצאי המחקר, תוכל ועדת ההיגוי להמליץ בפני שר המשפטים על המודל הראוי לשיתוף ילדים בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הדתיים.

המחקר בוצע ביוזמת אשלים ומומן בסיועה.