כתב אישום הוגש נגד עו”ד ברק כהן מחבר השיר “חמדני שוטר זוטר רכז מידע למען המשטר” ת”פ 50825-01-15
הודעה מטעם פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי): פרקליטות מחוז ירושלים, באמצעות עו”ד אביעד דוויק, הגישה היום לבית משפט השלום בעיר כתב אישום נגד עו”ד ברק כהן, בן 37 מתל אביב, בגין העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, בעקבות פרסומים בפייסבוק והעלאת סרטונים ליוטיוב בגנותו של אלון חמדני, שוטר במשטרת ישראל.
להלן כמה מהפרסומים על אלון חמדני כפי שמפיעים בכתב האישום:
ביוני 2013 כתב ברק כהן בפייסבוק, שאלון חמדני הוא אחד משלושה רכזי מודיעין “המנציחים את משטר הדיכוי ופועלים נגד האדם בישראל“, כי “הוא לא מתקשר מכוח סמכות שיש לו, אלא מכוח “שיטת מצליח” וכי הוא “כמו חולדה המכרסמת בחול”. כן כתב כהן כי “רכזי מודיעין יקרים. אנחנו לא רואים אתכם ממטר. אתם לנצח תסתכלו במראה ותביטו בדמויות שתרמו להנצחת הדיכוי. כאשר יביטו בכם הילדים שלכם, הם יראו צללים של בני אדם. כאלה שבחסות החשיכה וסמכות הדיכוי – עשו רק רע”. באותו פוסט הוא גם כתב את מספר הטלפון האישי של חמדני תוך שהוא כותב שלא לענות לטלפונים ממספר זה.
בהמשך העלה עו”ד ברק כהן תמונה של חמדני לפייסבוק, תוך שהוא כותב לידה, בין היתר: “להפצה – בבקשה: זהו אלון חמדני, רכז המודיעין במשטרת ירושלים.. אוהדי ביתר ירושלים אכלו ממנו דיכוי ועכשיו פעילי מחאה נוספים… הפצה שתעביר למר חמדני את המסר הבא: הנך משרת משטר דיכוי. משטר של חמדנים. אתה פועל נגד בני האדם שחיים בארץ הזאת”.
בספטמבר 2013 כתב כהן בפייסבוק, בין היתר: “אלון חמדני, הידוע בכינויו העממי, “השוטר שעובד כמלשן”, שבוע טוב… ברור שלא כדאי שאני ואוהדי ביתר נהיה בקשר. השאלה למי זה לא כדאי? למשטרה החלאה שאתה משרת נגד האזרחים? לה זה לא כדאי. גם לא כדאי שיהיה קשר ביני לבין הבדואים שהמשטרה האכזרית שאתה משרת הולכת לגרש. לא כדאי שיהיה גם קשר ביני לבין חרדים ירושלמים שהמשטרה הבזויה שאתה העבד שלה מתעללת ומכה בהם ללא רחם. באמת לא כדאי שיהיה קשר בין הקבוצות והקהילות השונות, שהמשטרה הדיקטטורית שאתה מייצג מתעללת בהם… חתיכת כלב בן כלב”.
ביוני 2014 העלה ברק כהן לפייסבוק סרטון ובו הוא שר:
נחש ירוק עיניים
מסתובב ברחובות
אוסף ומתנכל
אוכל את הבריות
בלי מדים ובלי חוקים
ובלי שום אלוהים
מכה ללא רחם
בכל הילדים
חמדני שוטר זוטר
רכז מידע למען המשטר
נחש ירוק עיניים
הפך נחש נרדף
כבר לא סוכן סמוי
בכל העיר נשרף
חמדני רק שכח
בקורס למלשינים
הצדק לא יברח
לא יסתיר פנים
חמדני שוטר זוטר
רכז מידע למען המשטר
בהמשך הוא דאג כי יוכן סרטון אנימציה לשיר זה והעלה אותו ליוטיוב. נכון למועד הגשת כתב האישום צפו בסרטון זה 14,525 אנשים, והסרטון קיבל 266 לייקים.
הפרסומים המתוארים גרמו לבהלה ודאגה בקרב בני משפחתו של אלון חמדני וכן גרמו לכך שאנשים שונים פנו לחמדני בהזדמנויות שונות בהקשר לפרסומים אלו. כן הוחלט במשטרת ישראל על סיווגו של חמדני כ”שוטר מאוים” ובעקבות כך הוגברה האבטחה סביבו וסביב משפחתו. בנוסף לכך, פרסומים אלו גרמו לפגיעה בעבודתו והוא נאלץ לעבור לתפקיד אחר במסגרת עבודתו במשטרה.
במעשיו המתוארים לעיל העליב ברק כהן בתנועות, במלים או במעשים עובד ציבור כשהוא ממלא תפקידו או בנוגע למילוי תפקידו וכן עשה מעשים בכוונה להפריע לשוטר כשהוא ממלא תפקידו כחוק או להכשילו בכך.
לנוחותכם מצ”ב כתב האישום.
אפרת אורן, ע. דובר משרד המשפטים dover@justice.gov.il
ביהמ”ש השלום בירושלים – מדינת ישראל נגד עו”ד ברק כהן – כתב אישום, קובץ pdf
בתגובה, פרסם עו”ד ברק כהן את הכתבה באתר “המקום הכי חם בגיהנום”:
“הלו, ברק? שומע? היום התקשר שוטר בשם אלון חמדני לאחד הפעילים ב”מעברה” (קבוצת פעילוּת חברתית למען הזכות לדיור), ואמר לו שאם הוא ימסור עלי מידע מפליל, אז הוא יעזור לו עם תיקים פליליים שפתוחים נגדו”.
“מה עניינים ברק? רציתי לספר לך שהשבוע התקשר אלי אלון חמדני ובשיחה הוא ייעץ לי להתנתק ממך”.
פניות כגון אלו, ליוו את הפעילות הפוליטית שקיימתי בירושלים לפני כשנה וחצי. פעילים חברתיים ואוהדי בית”ר ירושלים שאתם פעלתי, פנו ומסרו מידע על אכיפת חוק פסולה במקרה הטוב, ועל עבריינות בוטה במקרה הרע. מידע על שוטר בשם אלון חמדני, אשר באותם מועדים, שימש כרכז מודיעין בתחנת “מוריה”, בירושלים.
פניות אלה הגיעו אלי גם משום פעילות השטח, אך באופן מיוחד על רקע עיסוקי המקצועי – עורך דין. הם מתקשרים ותוהים האם מותר לשוטר לפעול כך, הרבה מעבר לתחום סמכותו: לעבור על החוק כדי “לתמרץ” אזרחים שלא לקחת חלק בפעילות חברתית; ולהעביר להם מסר שקט שזה לא משתלם; להציע הצעות ש”אי אפשר לסרב להן”, והכל בחסות חוק המדינה.
לא! זה אסור. זה פסול. הרי כל בר דעת מבין שפעולה שלטונית מחוץ לגדר הסמכות החוקית אינה לגיטימית. “זה באמת לא בסדר מצדו”, יאמר היצור האנושי המנוון, אשר ידוע בכינויו “האדם מן היישוב”.
נו יופי, אז הבנו, על פי מידע שהגיע אלי, השוטר אלון חמדני פועל בניגוד לחוק. עכשיו מה לעשות עם זה? אווו, כאן מתחילה אחת מן המחלוקות היסודיות שביני לבין המשטר הנקרא “מדינת ישראל”.
אותו משטר אשר במשך כל שנות קיומו עבד מאוד קשה כדי לחנך את נתיניו, שאם חלילה קרה, באורח פלא כמובן, שאיזשהו נציג מטעמו פעל בניגוד לחוק המקודש, אז קיימת דרך – ודרך אחת בלבד. להתלונן. ובפני מי להתלונן? בפני מוסד ממוסדות המשטר, ובמקרה של המשטרה – המחלקה לחקירות שוטרים. שוטר פגע בך? מבחינת המשטר אתה צריך לעשות דבר אחד ורק אותו – להגיש תלונה במח”ש.
לרוב שוטר שפגע שלא כדין באזרח משחרר בחיוך את המשפט האלמותי: “יש לך בעיה? אתה יכול ללכת למח”ש1“.
האמת היא שאני ממש לא מתנגד למערכי פיקוח ובקרה שלטוניים. דווקא יכול היה להיות מאוד נחמד, שכל קורבן לעבריינות שוטרים היה פשוט מוסר את תלונתו וזוכה למענה הולם.
הצרה היא שבמשך שנים פנו קורבנות שוטרים למח”ש, אך ורק כדי לקבל בדואר את ה-מכתב. כן, המכתב הזה שמוטבעת בו שורת המחץ :
“לאחר עיון בתלונתך הוחלט כי אין בסיס לפתיחה בחקירה”.
הטייחן שחותם את שמו בסוף ה-מכתב, לא שוכח כמובן לציין שאפשר להגיש ערר על ההחלטה. ובזאת תם ונשלם מערך הביקורת המופלא של “מדינת ישראל” על עבריינות שוטריה.
אילו דובר במקרי טיוח בודדים, ניחא. אבל העובדה היא שכל יושבי הארץ כבר יודעים: מח”ש לא נותנת מענה בסיסי לקורבנות עבריינות שוטרים. המקרים הבודדים שבהם ניתן מענה הם מקרי “אין ברירה”. למשל, כאשר תיעוד מצלמות מוכיח את מעשה העבירה, וגם אז זאת צריכה להיות עבירה קשה מאוד. לא בכדי התחילה להתפשט פרקטיקה מנוולת מצד שוטרים לחטוף מידי אזרחים מצלמות המשמשות לתיעוד מעשי העבירה שלהם.
כך מתנהלת לה בשלום ובנחת שיטת משטר המונחת על תשתית של זיוף. “השוטרים שלנו מדהימים”, טופחת המשטרה על שכם עצמה.
“הנה, ראו את השיעור הנמוך של תיקי החקירה שהבשילו לכתבי אישום במח”ש”.
בהמשך, לוקה גם התביעה בהתבשמות עצמית. התביעה לא נדרשת לחשבון נפש, כאשר היא מגישה כתבי אישום המתבססים על עדויות שקר של שוטרים. “אם היתה בעיה בראיות או בהתנהגות השוטר, אז למה מח”ש לא עשו כלום?” כך, משכנע את עצמו תובע שאינו שותף לגרימת עוול. כך התובע מנקה את עצמו.
בהמשך, בא הסיפוק העצמי גם אל היושב בכס השיפוט: “הנני מוצא את גרסת השוטר עדיפה על גרסת הנאשם (שהוא כמובן סתם אזרח), ומרשיעו במיוחס לו בכתב האישום”. לעצמו אומר השופט, “בוודאי שאיני מרשיע אדם חף מפשע על יסוד עדות שקר של שוטר, שהרי אם מח”ש בדקו ולא נקטו בהליך נגד השוטר – ההרשעה נקייה מכל רבב”.
ובדיוק כשם שיודעים זאת הקורבנות, יודעים זאת השוטרים; וביניהם השוטר אלון חמדני ומפקדיו.
במשך כמה שנים עלה לנגד עיני מחזה השקר הגלוי הזה באולמות בית המשפט. מופע אחיזת העיניים וכיסוי האחוריים.
אז וואלה, נמאס לי לשחק את הסתום. נמאס לי לעשות מעצמי אהבל. לשחק משחק בכאילו. כאילו יש פיקוח. כאילו יש ביקורת. כאילו יש הפרדת רשויות. כאילו יש חקירה עניינית של עבירות שוטרים. כאילו גילוי האמת. כאילו דמוקרטיה. כאילו זכויות אדם. נמאס לי.
נמאס לי ואני לא רוצה להתלונן. לא רוצה להגיש מכתב תלונה למח”ש בגין עבירות שוטרים. אין בכך טעם. לא רוצה להתלונן למבקר המדינה בגין פגמים של רשויות מנהליות. אין בכך טעם. לא רוצה להתלונן בפני המפקח על הבנקים בגין גניבות הבנקאים. לא רוצה לפנות לשרת המשפטים בגין החלטות שיפוטיות הזויות. אין בכך טעם.
מסרב לעמוד בחזית משרדים ממשלתיים ולהניף שלט עם מסר נשגב. מסרב לצעוד בהפגנה רבת משתתפים בה נישא נאום אינטליגנטי. הסרבנות הזאת נולדה מתוך ניסיון. מתוך חוויה אישית. זה פשוט חסר טעם.
הניסיון האישי הוביל אותי לחשיבה על צורות התמודדות חדשות אל מול חוסר הטעם של “דוקטרינת התלונות”. כמו מדען הקובר את עצמו במעבדה כדי למצוא תרופה למחלה.
נדמה לי שנמצא הנוגדן. עדיין לא מושלם, אבל הוא הולך ומשתכלל. את הגלולה הראשונה בלע רכז המודיעין אלון חמדני. אחריו טעמו ממנו מנכ”לית בנק לאומי, רקפת רוסק-עמינח והקולגות שלה.
אם מאבק אזרחי היה מדע, אז הייתי מתייצב בכנס מקצועי ומציג את גלולת “האחריות האישית”. ביצעת עוול במסגרת תפקידך? דע לך, שמעשה העוול שלך יוודע בציבור. אבל, וכאן מפתיעה הגלולה – העוול יוודע במרחב האישי שלך. בסביבת מגוריך – לעיני ובאוזני בני המשפחה שלך. במקומות שאליהם אתה שב בסוף יום העבודה ומתרברב עד כמה אתה נורמטיבי. שם, במרחב האישי הזה יוודעו מעשי העוול שלך.
“זאת גלולה מדהימה”, הייתי עומד ומתאר. “היא אינה אלימה, ואין שום מרכיב של פגיעה בגופו של מבצע העוול. הגם שהיא עשויה לכלול בוטות מסוימת, היא חוקית”.
ועיקר העיקרים – הגלולה פועלת!
רכז המודיעין אלון חמדני התקשר לפעילים ממכשיר טלפון ששימש אותו בעבודתו. ממספר טלפון גלוי. התקשר וביצע עבירות כלפי פעילים ואוהדים. אז מספר הטלפון פורסם ברבים בליווי הצעה שלא לענות ובצירוף המידע שלפי החוק גם לא חייבים לקיים אתו שיחות חולין בטלפון – אפילו שהוא שוטר. פורסמו מעשיו הפסולים ברבים, תוך הדגשת שאט הנפש והבוז כלפי מעשיו. תוך הבהרה כי אין סיבה לפחד ממנו, חרף נסיונותיו להטיל את אימתו.
בהמשך נכתב השיר בשם “רכז מידע” החושף את הנורמות הפסולות של רכזי המודיעין בארץ, דרך דמות בשם “חמדני”. פחות משעה לאחר שעלה השיר “רכז מידע” לרשת, התקשר אלי המפקד של השוטר אלון חמדני. קצין בשם אלי כהן. הוא ביקש ממני להסיר את השיר. שאלתי אותו בציניות אם זה בגלל שהוא לא אוהב את הלחן. משהבין שהשיר לא יוסר – עבר לאיומים. “אנחנו נחפש אותך”, הבטיח. הבהרתי לו שאני לא מפחד ממנו. אני באמת לא מפחד ממנו.
התוצאה היתה שאוהדי בית”ר ירושלים למדו במידת מה על הזכויות שלהם כאזרחים. התוצאה היתה שאלון חמדני הפסיק להתקשר ולאיים על פעילים. התוצאה היתה שהוא הועבר מתפקידו וכבר חודשים, מעידים אוהדי בית”ר ירושלים – הוא לא נמצא בסביבתם כלל. התוצאה היא שמחליפו, בעת הזאת, לא נוקט באותם כלים פסולים שנקט אלון חמדני.
ואילו בנק לאומי ניסה לעקל את רכושה של בת הזוג שלי, כדי להפעיל עלי לחץ פסול בקשר לחוב שלי – לא חוב שלה. את ההחלטה לגבות חוב באמצעות הפעלת לחץ אסור על סביבת החייב לא קיבל בנק לאומי, התאגיד. כי החלטות מקבלים בני אדם, ואת ההחלטה על שיטת הגבייה הזאת אישרה מנהלת בנק לאומי – אשה עם פנים, כתובת מגורים, סביבה חברתית ומשפחה. רקפת רוסק-עמינח. מבחינתה, אני יכול לעמוד מול משרדי בנק לאומי ולצעוק עד בוא משיח. הצעקות לא מגיעות לקומה שבה שוכן משרדה. וגם אם הצעקות רמות – מערכת יחסי הכוחות לא זזה ולא זעה.
אבל לחשוף את מעשיה בשכונת מגוריה? ברמת השרון? לאוזני השכנים? לספר על העוול בסביבה הלימודית של בנותיה? להתקשר למשפחתה? זה כבר גדול עליה. משרד עורכי הדין שמייצג אותה זימן אותי לפגישה והודיע לי במפורש ובגלוי: “החוב לא מעניין אותנו. תפסיק את צורת הפעילות הזאת ובקשר לחוב נסתדר בקלות”.
גלולת “האחריות האישית” גם זולה מאוד. קצת כרזות, מגאפון, מצלמות ועזרים זולים נוספים – ואפשר לקיים פעילות אפקטיבית ביותר. עם מעט מאוד משתתפים. די בשלושה עד חמישה.
בצד זאת, חשוב ביותר לדעת גם את גבולות ההתנגדות האזרחית הלא אלימה. כשמה כן היא– לא אלימה. לא נוגעים באיש או אשה. בלי מגע פיזי בשום צורה ובשום תנאי. חשוב גם לדעת את המסגרת החוקית. חשוב שחשיפת העוול והביטויים יעמדו בקווים לגיטימיים מבחינת הדין הפלילי – גם כאשר התוכן בוטה ובלתי מנומס. השלטון אינו קצין הנימוסים שלנו.
בגין צורת ההתנגדות הזאת, נודע לי שמדינת ישראל מתכוונת להגיש נגדי כתב אישום. איני יודע מה ייכתב בו, אבל אני יודע לבטח מדוע הוא יוגש.
בשיר “רכז מידע” יש שורה: “חמדני שוטר זוטר, רכז מידע למען המשטר”. כתב האישום לא יוגש למען השוטר אלון חמדני, אלא למען המשטר. מדובר במאמץ להבטחת המערכת הקיימת של יחסי הכוחות בחברה. כתב האישום יוגש כי אמצעי ההתנגדות שאני מפעיל – משבשים את מערכת יחסי הכוחות האלה.
כתב האישום יוגש כדי להעביר מסר לכלל האזרחים והאזרחיות – היצמדו ל”דוקטרינת התלונות” שחונכתם לה, ואל תעברו לגלולת “האחריות האישית”. מדינת ישראל תבקש להעביר מסר לפיו פעולות אזרחיות המניחות אחריות אישית על מבצע עוול– אינן לגיטימיות. אבל הן כן לגיטימיות. האמא של הלגיטימיות. כתב האישום לא יוגש נגדי, מכיוון שלי אין כל כוונה לחדול מייזום או מהשתתפות בפעולות אזרחיות לא אלימות מול כל איש משטר שיעז לפגוע שלא כדין בזכויות אדם בסביבתי. כתב האישום יוגש כדי לנסות ולהרתיע אתכם ואתכן מפני אימוץ צורת הפעילות הזאת. בחייאת, אל תפחדו. בבקשה. נמאס משלטון ההפחדה הזה.
אכן, למען הבטחת המצב הקיים ולמען מניעת שינוי יסודי של מערכת יחסי הכוחותנוקטת מדינת ישראל מיום היווסדה באמצעים אלימים ביותר. יש לה עובדים שנשלחים להרוג חפים מפשע. יש לה עובדים שמגרשים בני אדם מבתיהם. יש לה עובדים שמדכאים כלכלית. יש לה עובדים שמדכאים רוחנית. יש לה עובדים ששוללים את החירות הפיזית. יש לה עובדים שמדכאים משפטית. יש לה עובדים שמדכאים תרבותית. מדינת ישראל מעסיקה עובדים רבים אשר מפעילים אמצעי דיכוי שונים כדי להבטיח בכוח את המשך שלטונה על מגוון הקהילות החיות בארץ.
אל מול כל האלימות השלטונית הזאת, אני מעמיד אמונה בה׳. לא כוח פיזי ולא גבורה אנושית. רק אמונה בה׳. כל הכוח הפיזי והעוצמה הגשמית מתבטלים מפני הרוח.אני מאמין כי לא בכוח יגבר איש, גם לא שלטון.
אז יגישו כתב אישום? בואו נודה על האמת, בחיים תחת שלטון שבו נורים אזרחים באין מפריע, חייב אדם להודות על כך שמה שעומד מולו זה איזה כתב אישום הטוען בשקר ביצוען של עבירות פליליות בנוסח העלבת עובד משטר. בגלל שיר.
בהזדמנות הזאת, אני רוצה להודות למאות הרבות של פעילות ופעילים (בעיקר פעילות) שהסולידריות שלהן והשותפות הפוליטית אתן מחזקת אותי מאוד.
טור זה מוקדש לזוגתי, לאה.
אנו מאחלים לעו”ד ברק כהן בהצלחה במשפט וכמובן שכולנו נתייצב ונעמוד לצידו, מאחוריו ומלפניו ומאחלים ובטוחים בהצלחתו וצדקתו. כתב האישום המופרך שהוגש נגד עו”ד ברק כהן, נועד להשתיק, להפחיד ולאיים על האזרח. בארה”ב קיימים אתרי אינטרנט נגד הממשל המאפשרים חופש ביטוי והחושפים משטר בלתי תקין. אף אחד לא מגיש נגדם כתבי אישום ואיש לא מוריד את האתרים הללו.
פרוטוקול בתיק 50825-01-15 עו”ד ברק כהן, קובץ pdf
