דפנה ברק ארז: לשכת הרווחה בבית שמש חטפה 6 ילדים לפי חוק הנוער: איסור יציאה לקנדה על ההורים והילדים – בע"מ 8424/14

דפנה ברק ארז דוחה כל דבר שמגיע לשולחנה. דוחה את ההיגיון. דוחה את המצפון. דוחה את זכויות האזרח. דוחה את חוק כבוד האדם וחירותו. דוחה הכול. העיקר שלא תבואו אליה. כי היא דוחה. דוחה הכול. זו דפנה ברק ארז.

ומה דפנה דחתה הפעם? מדובר בזוג הורים עם 6 ילדים אשר פקידות הסעד בבית שמש חטפו מהם, בגלל הטענה שהם משתייכים לכת "לב טהור". ההורים בעלי דרכון קנדי והם רוצים להוציא את ילדיהם מטלפי פקידות הסעד לחוק הנוער, ופשוט לקחת את הילדים שלהם לקנדה, וגם לצאת מהמדינה. דפנה ברק ארז לא מרשה.

עשו חישוב, המדינה מוכנה לשלם 102,000 ש"ח להחזיק 6 ילדים במרכזי חירום לחודש, כמעט 1,200,000 ש"ח בשנה, ובלבד שהילדים לא יחזרו עם הילדים שלהם לקנדה. אפשר לחשוב מה רע בקנדה? דפנה ברק ארז לא סומכת על השלטונות הקנדיים שהם ידאגו לילדים האלה? המדינה חייבת להוציא מעל מיליון ש"ח למשפחה אחת בשנה? הרי בעיריית בית שמש מתלוננים שלא מתקצבים אותם מספיק, אז על חטיפת ילדים הם מוכנים לבזבז כל כך הרבה כסף?

ראו איך דפנה ברק ארז נוזפת בהורים שאין להם עורכי דין, ומאיפה בדיוק היא חושבת שהם יביאו עורכי דין? מי יממן את עורכי הדין? דפנה ברק יועצת להם ללכת לסיוע המשפטי, אבל היא יודעת שהורים שנלחמים בשירותי הרווחה הם לא יקירי הסיוע המשפטי ומוציאים להם את המיץ, מעכבים להם את המינוי, ובד"כ לא ממנים. אם קורה שממנים דוחפים להם משת"פית של שירותי הרווחה.

הנה דבריה של דפנה ברק ארז: "בשולי הדברים, אציין כי דומה שצדק בית המשפט המחוזי בקובעו שעל המבקשים להיות מיוצגים בידי עורך דין. כן אוסיף כי אם ימשיכו המבקשים להגיש בקשות סרק לבתי המשפט, הדבר עשוי להוביל לכך שיושתו עליהם הוצאות לטובת אוצר המדינה". כלומר הסיבה היחידה שהיא רוצה שיהיה עורך דין בתיק היא כדי שלבית המשפט יהיה קל יותר לאנוס את ההורים בטענה שאין להם טענות כי היו מיוצגים. והרי בתיקי הנוער הייצוג הוא לא ייצוג שכן עורכי הדין לא יכולים לעשות כלום: לא נותנים לחקור, לא נותנים לטעון, ואחר כך טוענים שהיה ייצוג ולכן אין טענות.

בשם המבקשים:                     בעצמם

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 18.11.2014 (רמ"ש 39005-11-14, השופט צ' ויצמן). בהחלטה זו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטות של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 23.10.2014 ומיום 26.10.2014 (תנ"ז 42634-01-14, סגנית הנשיאה ר' מקייס).

2. המבקשים הם זוג שלו שישה ילדים (להלן: הילדים). בעניינם של המבקשים והילדים התנהלו מספר הליכים משפטיים ואף מוסיפים להתנהל הליכים כאלה, שאין צורך להידרש אליהם בפירוט. עם זאת, ייאמר בתמצית כי ביום 21.1.2014 הגישה עיריית בית שמש, שבה מתגוררים המבקשים, בקשה להכריז על הילדים כקטינים נזקקים. בבקשה נטען כי המבקשים משתייכים לכת החרדית "לב טהור" אשר רוב חבריה מתגוררים בקנדה ורשויות קנדה מנהלות הליכים משפטיים נגדה. כן נטען בה כי המבקשים שלחו בעבר שתיים מבנותיהם הקטינות לקנדה ללא ליווי, ואלה הוחזרו ארצה בשיתוף פעולה עם הרשויות הקנדיות. בשלב מאוחר יותר ניסו המבקשים וילדיהם לחצות את הגבול באופן בלתי חוקי לירדן, במטרה להגיע לקנדה, ושם הם נעצרו על רקע צו שאסר על יציאת הילדים מן הארץ לבקשת סבתם שחששה שהחיבור ל"לב טהור" יזיק להם. יצוין כי בהמשך לכך המבקש 1 הועמד לדין בגין היציאה שלא כדין מן הארץ. אבחון הורי שנערך למבקשים הצביע על אהבתם ומסירותם לילדים, אך גם על דפוסים התנהגותיים שעלולים לסכן את הקטינים. בעקבות זאת, ביקשו רשויות הרווחה לערוך אבחון לילדים, אך הם סרבו.

3. ביום 3.2.2014 הורה בית משפט השלום לנוער בבית שמש, שבו התנהל תחילה התיק, על עיכוב יציאתם של הילדים מן הארץ. ביום 7.9.2014 הורה בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון כי הבקשה להכריז על הילדים כקטינים נזקקים תידון בפני המותב שדן בתיק נוסף שעניינו בקשה שהגישו דודתן וסבתן של הילדים כי ייקבעו הסדרי ראיה בינן לבין הילדים. לפיכך, הועבר הדיון לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. יצוין כי בעוד ההליך להכרזה על הילדים כנזקקים תלוי ועומד מלאו לבתם הגדולה של המבקשים 18 שנים.

4. המבקשים הגישו מספר בקשות לביטולם של צווי עיכוב היציאה מן הארץ שהוצאו בעניינם של הילדים. ביום 23.10.2014 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי הבקשה ל"ביטול לאלתר" של הצווים תידון במסגרת הדיון שנקבע ליום 26.10.2014. בדיון שנערך באותו מועד נקבע כי לצורך קידום התיק יש צורך דחוף בכך שהמבקשים, המייצגים את עצמם, יהיו מיוצגים בידי עורך דין המתמחה בתחום המשפחה. בהתאם לכך, בית המשפט לענייני משפחה הפנה את המבקשים ללשכה לסיוע משפטי. בית המשפט גם קבע את התיק לדיון הוכחות ביום 1.1.2015. בהמשך, נדחה מועד הדיון ליום 13.1.2015.

5. המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט לענייני משפחה. ביום 6.11.2014 דחה אותן בית המשפט המחוזי (רמ"ש 8623-11-14). בית המשפט המחוזי קבע כי הבקשה נסבה על החלטה דיונית מובהקת, שאין מקום להתערב בה. בית המשפט המחוזי ציין בהקשר זה כי נראה שבית המשפט לענייני משפחה בחר שלא לדון בשלב זה בבקשות הרבות שהוגשו לו עד שתוסדר סוגיית ייצוגם, וכי ממילא התיק קבוע לדיון במועד קרוב (להלן: ההחלטה הראשונה). המבקשים לא השלימו עם החלטה זו, וביום 18.11.2014 הגישו שוב בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה. הבקשה נדחתה באותו מועד, לאחר שבית המשפט המחוזי ציין כי היא זהה במהותה לבקשה שכבר נדחתה בהחלטה הראשונה (להלן: ההחלטה השנייה).

6. הבקשה דנן נסבה על ההחלטה השנייה. לטענת המבקשים, עניינם מעורר שאלה בעלת חשיבות חוקתית הנוגעת לטיפול בכתות. לגופו של עניין, טוענים המבקשים כי בית המשפט לענייני משפחה נמנע מלהכריע בבקשתם לבטל את צווי עיכוב היציאה מן הארץ ללא נימוק ותוך סתירה מוחלטת להחלטות קודמות של בית המשפט לענייני משפחה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי למעשה עומדת להם זכות ערעור על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה, שכן הוצאת צווי עיכוב היציאה מן הארץ צריכה להיחשב פסק דין חלקי המורה לתת למשיבים את הסעד שביקשו, במעמד צד אחד. המבקשים מדגישים בהקשר זה כי הצווים פוגעים באופן קשה בזכויותיהם ובזכויות ילדיהם.

7. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה מצאתי כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום שבו מתעוררת שאלה עקרונית, שלה חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר ייגרם עיוות דין אם לא תינתן רשות ערעור כאמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה דנן אינו מעורר שאלה כללית כזו ואף לא התרשמתי כי נגרם למבקשים עיוות דין. עסקינן בבקשה הנוגעת להחלטה שעניינה אופן ניהול ההליך, הנמנית על סוג ההחלטות שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן, קל וחומר שלא ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 3514/13 איפרגן נ' טחנת הקמח אשדוד בע"מ, פסקה 2 (2.6.2014)). הדברים נכונים ביתר שאת בהתחשב במועד הקרוב הקבוע לדיון בתיק בבית המשפט לענייני משפחה. למעלה מן הצורך, אציין כי טענת המבקשים לפיה החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה הן "פסק דין חלקי" היא חסרת שחר – בית המשפט נמנע מלהכריע בבקשתם לביטול הסעד הזמני שניתן (צווי עיכוב היציאה מן הארץ), עד שתוסדר סוגיית ייצוג המבקשים או עד לדיון הבא בתיק: הא – ותו לא. בין החלטה זו לבין פסק דין חלקי, שעניינו סיום ההליך לגבי חלק מבעלי הדין או לגבי חלק מן הסעדים שהתבקשו – אין ולא כלום (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 107 (מהדורה שלישית, 2012). מובן כי איני מביעה כל עמדה לגופן של טענות המבקשים בכל הנוגע לבקשתם כי צווי איסור היציאה מן הארץ יבוטלו.

8. בשולי הדברים, אציין כי דומה שצדק בית המשפט המחוזי בקובעו שעל המבקשים להיות מיוצגים בידי עורך דין. כן אוסיף כי אם ימשיכו המבקשים להגיש בקשות סרק לבתי המשפט, הדבר עשוי להוביל לכך שיושתו עליהם הוצאות לטובת אוצר המדינה.

9. סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ט' בטבת התשע"ה (‏31.12.2014).