עו”ס מיכל חמודות, אילת גושן ושיר קדם תובעות את יוסי סילמן על לשון הרע בבית הדין לעבודה ת”א סע”ש 29982-3-15 מיכל חמודות ואח’ נגד יוסי סילמן מנכ”ל משרד הרווחה
שלושת העו”סיות מיכל חמודות, אילת גושן ושיר קדם, תבעו את יוסי סילמן מנכ”ל משרד הרווחה על לשון הרע. הבוס שלהן יוסי סילמן דרש מהן לבצע לפחות 4 חקירות ילדים בחודש, מה שהיה קשה להן, אז הן הלכו ותבעו אותו בבית הדין לעבודה בת”א.
הבעיה היא שבבית דין לעבודה אפשר לתבוע מעסיק, כלומר את משרד הרווחה. מדוע אם כן עו”ד שלהן אביתר אנגלרד תובע את יוסי סילמן באופן אישי? הסיבה מאוד פשוטה זהו ניסיון לתקוף את סילמן ולהעיף אותו ע”י הכפשתו באמצעות בית הדין לעבודה, שהוא פורום מאוד חיובי כלפי עובדות סוציאליות.
סילמן בכתב הגנתו (עו”ד גדי שילה מהפרקליטות) כותב שבמחוז תל-אביב השינוי שדרש יוסי סילמן נתקל בהתנגדות של חלק מצוות המדריכות. הרקע להתנגדותן אינו קשור כלל לשינוי, אלא לכך שאחת המדריכות, המשמשת גם כחברת ועד העובדים במחוז, לא נבחרה לתפקיד של חוקרת ילדים מחוזית במחוז תל-אביב-מרכז (מנהלת היחידה). אותה מדריכה עשתה ועושה שימוש במעמדה כחברת ועד העובדים המקומי על מנת להסית נגד עובדים אשר לא ראו עימה עין בעין את המאבק הארגוני. כך, עובדים מצאו עצמם תחת איומים והדרה חברתית. עובדים אחדים עברו בשל כך למחוזות אחרים. כחלק מן המאבק הארגוני (אשר כאמור – הוא למעשה בעל אופי אישי) מי מן העובדים פנו לכלי התקשורת ובפרט למר רינו צרור בגלי צה”ל. פניות אלה כללו העברת מידע על חקירות, תוך כדי ניהול החקירה ותוך מסירת פרטים אישיים של קטינים. כל זאת, כמובן בניגוד לחוק. (ראו סעיפים א -1 א 2 לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט”ו – 1955 ). כמו כן הועבר לרינו צרור מידע מטעה ושקרי לגבי הנחיות שהנהלת השירות נתנה לחוקרי הילדים ומידע שקרי לגבי קטינים שלכאורה ממתינים לחקירה. המידע המטעה והשקרי פורסם על ידי רינו צרור בסדרת כתבות למרות שהנהלת השירות בדקה את המידע ושללה אותו.
לפי כתב ההגנה של סילמן:
“האווירה שנוצרה בחקירות הילדים במחוז תל-אביב היא של חוסר משמעת, אי קבלת מרות, אי רצון להגיע לישיבות, הדלפות של פרטים חסויים לתקשורת, איומים על חלק מן המדריכות מצידן של אחרות והשמצות אישיות כלפי החוקרת המחוזית.
באותה תקופה חלק מן המדריכות לא טיפלו בחקירות כנדרש, במשך תקופה של כחודש ימים, והחזירו אותן למנהלת היחידה. במקביל הועברו פרטי החקירות הללו לתקשורת בטענה כי החקירות מתעכבות. התמונה אשר התובעות מנסות להציג בדבר מסירותן של כלל המדריכות במחוז תל-אביב לעבודתן היא לכל הפחות מסולפת. חלק מן המדריכות אינן מבצעות את עבודתן כראוי ומסרבות לקבל על עצמן אחריות ומרות. כך, אותה מדריכה חברת הוועד, נקראה בדחיפות בשעת אחר הצהריים המוקדמות (אם לא קודם לכן) להגיע לחקירה של ילד שהגיע לבדו לבית חולים והתלונן על אלימות במשפחה.
המדריכה הגיעה רק בשעה 18:00 לאחר שהוריו של הילד כבר היו עימו. אותה מדריכה נמצאת כיום בחקירה משמעתית על אירוע זה ועל אירועים נוספים וננזפה בעבר על עבירה של האזנת סתר”.
לטענתן “למרבה הצער, התנהלות זו זוכה לגיבוי ישיר של יו”ר מועצת עובדי משרד הרווחה וגם של הסתדרות העובדים הכללית החדשה. הכל בשם “חירות ההתארגנות”. יו”ר מועצת העובדים במשרד הרווחה, יו”ר איגוד העובדים הסוציאליים בהסתדרות ויו”ר הסתדרות עובדי המדינה, כרכו את סכסוך העבודה באותה חקירה משמעתית ופנו למנכ”ל משרד הרווחה ולסגנו בדרישה לעכב את החקירה המשמעתית, להשהותה, “להעבירה לסוף התור” וכיו”ב.
נטען ש”משעה שמשרד הרווחה לא נעתר לדרישות מופרכות אלה, התעצם סכסוך העבודה וחזר וקיבל אופי אישי, במסווה של מאבק ארגוני לטובת העובדים. כך, נציגות העובדים תוקפת באופן אישי את המנהלים השונים – החל בחוקרת המחוזית, דרך מנהלת שירות חקירות ילדים וכלה במנכ”ל משרד הרווחה, הוא הנתבע. מתקפות אישיות אלה מוצאות את ביטויים בהשמצות בעל-פה של מנהלים, בהגשת תלונות מופרכות ולבסוף בהגשת תביעות משפטיות נעדרות כל בסיס משפטי נגד מנכ”ל משרד הרווחה. יש לציין כי עוד קודם לכניסתו של המנכ”ל לתפקידו, נעשו נסיונות חוזרים ונשנים להלך אימים על בעלי תפקידים בהנהלת משרד הרווחה, ובכלל זה הוגשו תלונות סרק או תלונות אנונימיות”.
נו, תמיד אמרנו שכשיש יותר מפקידת סעד אחת בחדר, החדר נהפך קן צרעות, ואכן הצרעות האלה הפנו את הרעל שלהן על יוסי סילמן.
