רונאל פישר שוחרר למעצר בית אצל חמותו לאחר 71 ימי מעצר בש”פ 4658/15

לאחר 3 חודשי מאסר שוחרר רונאל פישר למעצר בית בפיקוח אלקטרוני אצל חמותו, כנגד רונאל פישר 11 סעיפי אישום. השופט יצחק עמית טען כי בעקבות מעצרו המתוקשר של פישר, דומה כי נגזרו מחלפות ראשו.

ביהמ”ש העליון קבע:

ענייננו מתמקד בעיקר בעילת המסוכנות. המדינה טענה כי חומרת המעשים מעידה על חשש ממשי כי העורר ימשיך במעשיו הנלוזים אם ישוחרר לחלופת מעצר. ואולם, בעקבות מעצרו המתוקשר של העורר דומה כי נגזרו מחלפות ראשו. רישיונו כעו”ד נשלל, מקור המידע היחיד שלו במשטרה נעצר, נכלא, הועמד לדין עמו ועונשו אמור להיגזר בקרוב (לא נטען כי לעורר היו מקורות מידע נוספים). בעקבות מעצרו העורר נרצע אל עמוד הקלון הציבורי. גם בהנחה שהוא עדיין אוצר מידע בראשו, קשה להניח כי יתאפשר לו למצוא לקוחות למרכולתו. אף לא ניתן להתעלם מהסיקור התקשורתי הנרחב לה זוכה הפרשה, כך שהאפשרות המעשית כי העורר ישוב למעלליו אם ישוחרר לחלופה, אינה סבירה.

אלא שלטענת המאשימה התחכום, הנועזות, והשיטתיות בה פעל העורר מקימים את החשש שמא ימצא דרכים חדשות ויצירתיות לפעול שוב, בדרכים ובזירות אחרות. זאת בהיקש להלכת רוסלן. ברבות השנים לא נס ליחה וטעמה של הלכת רוסלן, נהפוך הוא. בעבירות סמים, בעבירות תרמית והונאה, עבירות “עוקץ” ועבירות מס קשות, קיים חשש ממשי כי הנאשם ימשיך במעלליו גם בעת שהותו בחלופת מעצר, תוך חזרה לאותה זירת פעולה. ואכן, המניע מאחורי העבירות דנן הוא בצע כסף. אך למעשים המיוחסים לעורר יש אופי ייחודי, וקיים קושי לשבצם בתבנית המקובלת של עבירות הונאה ועבירות כלכליות. לא למותר לציין כי גם ההיקף הכספי של העבירות דנן אינו כה עצום.

אכן, כסף אינו חזות הכל, ויש ממש בטענת המאשימה כי הדגש כאן הוא על אופי העבירות כפוגעות בסדרי שלטון וממשל. ביהמ”ש נכון לקבל את העמדה כי השילוב של נועזות-תחכום-שיטתיות עשוי להוות אינדיקציה למסוכנות. דרכי המניפולציה והעורמה בהן פעל העורר, כעולה מכתב האישום, הן מטרידות. עם זאת, וכאמור, בעקבות חשיפת הפרשה תש כוחו של העורר בזירה בה פעל. בחשש שמא-אולי יעלה בידיו לפעול גם מתוך חלופת המעצר, בזירות ובגזרות אחרות, שקצרה יד בן תמותה לחזותן ולשערן, לא די לענייננו. לכך יש להוסיף כי לעורר אין עבר פלילי וזהו מעצרו הממושך הראשון.

רוצה לומר, כי הגם שקיים סיכון מסוים שקשה להעריכו ולכמתו, דומה כי ניתן להקהות עוקצו של סיכון בחלופה נאותה. שיקול נוסף שיש לקחת בחשבון הוא, שהמשפט עשוי להתארך עד מאוד.

אשר לחשש לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות. כמעט שאין תיק שאין בו חשש לשיבוש הליכי משפט, אך יש עבירות שהחשש לשיבוש הוא אינהרנטי לכתב האישום, או גדול יותר, בשל נסיבות התיק. אכן, קיים חשש שמא העורר יצור קשר עם מי מעדי התביעה ויפעיל עליו מניפולציות, אך אין מדובר במעשה של מה בכך, וחזקה על העורר כי הוא מבין היטב שאם חלילה ינסה להשפיע על עדים, ישלם מחיר יקר על כך. לכך יש להוסיף, כי העורר אמור להיות תחת השגחה. בכל הנוגע להימלטות, יש לזכור כי כל רכושו של העורר חולט, מרכז חייו וחיי משפחתו בארץ, ושניים מילדיו משרתים בצה”ל.

בבית המשפט העליון

בש”פ 4658/15

לפני:

כבוד השופט י’ עמית

העורר:

רונאל פישר

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב’ השופט הבכיר כ’ מוסק) במ”ת 28760-05-15 מיום 16.6.2015

תאריך הישיבה:                     כ”א בתמוז התשע”ה (8.7.2015)

בשם העורר:                          עו”ד קרן שפירא; עו”ד נטלי שטרול

בשם המשיבה:                       עו”ד סיון רוסו; עו”ד קרן אלטמן; עו”ד ליאורה נהון

החלטה

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב’ השופט הבכיר כ’ מוסק) מיום 16.6.2015 במ”ת 28760-05-15, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת”פ 28759-05-15.

כתב האישום

1. נגד העורר ואחרים הוגש ביום 15.5.2015 כתב אישום הכולל 11 אישומים המיוחסים לעורר, בגין עבירות של גילוי בהפרת חובה לפי סעיף 117 לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן: החוק); מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק; קבלת נכסים שהושגו בפשע לפי סעיף 411 לחוק; שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק; לקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק; והלבנת הון לפי סעיפים 3(א) ו-4 לחוק איסור הלבנת הון, התש”ס–2000 (להלן: חוק הלבנת הון).
2. על פי החלק הכללי של כתב האישום, העורר, עורך דין בעל מעמד ציבורי וקשרים ענפים, קשר עם נאשם נוסף בשם ערן מלכה (להלן: מלכה), קצין חקירות בכיר ביחידה הארצית למאבק בפשיעה כלכלית (להלן: היאל”כ), קשר במסגרתו העביר מלכה לעורר מידע מחקירות, מידע מודיעיני-משטרתי, נוסחי שאלות מתוך חקירות עתידיות, התראות לגבי מעצרים צפויים וכיוצא באלה (להלן: הקשר). המידע הועבר על ידי מלכה לידי העורר, הן במסגרת פגישות בין השניים והן באמצעות תיבת דואר אלקטרוני ייעודית להתכתבות ביניהם שכונתה אלפוניו-7 (להלן: תיבת הדואר הייעודית או האלפוניו), וכן באמצעות התכתבויות במסרונים. לשם כך הסתייעו השניים במזכירה ובעוזרת האישית של העורר, המכונה בכתב האישום ע’ (להלן: המזכירה).

כתוצאה מן הקשר נפגעו חקירות של המשטרה ויחידות אכיפה אחרות. בחלק מהמקרים, העורר ומלכה הציגו מצג שווא בפני נחקרים פוטנציאליים בדבר חקירות אשר מתנהלות כנגדם, על מנת לקבל סכומי כסף גדולים כדי שיסייעו לאותם נחקרים לכאורה.

3. כתב האישום מחזיק למעלה משלושים עמודים, אסקור להלן בתמצית את האישומים הנטענים כנגד העורר:

(-) האישום הראשון (פרשת ביטון): במהלך שנת 2013 שימש העורר כבא כוחו של יאיר ביטון (להלן: ביטון), כנגדו התנהלה חקירה סמויה. מלכה נעתר לבקשת העורר לסייע לביטון, ובתחילת שנת 2014 הגיע למשרדו של העורר ומסר לו ולמזכירה חומרים מהחקירה הסמויה ושאלות שביטון צפוי להישאל כאשר תחל החקירה הגלויה, והעורר מסר פרטים אלו לביטון. עובר ליום 27.3.2014 נפגש העורר עם רות דוד, נאשמת מס’ 3 בכתב האישום, אשר שימשה כעורכת דין במשרדו של העורר, ובעבר כיהנה כפרקליטת מחוז מרכז בפרקליטות המדינה (להלן: רות), ודן עמה בחומרים המסווגים לקראת תדרוכו של ביטון לחקירה.

ביום 27.3.2014 טסו העורר ורות לבודפשט, כאשר לבקשת העורר רות נושאת עמה את החומרים המסווגים, בשל היותה “בלדר בטוח”. בבודפשט תדרכו השניים את ביטון וחשפו בפניו מידע מסווג, והעורר אף קיים שיחה נוספת עם מלכה שסיפק הבהרות לגבי חומרי החקירה. עם שובם לארץ, הנחו העורר ורות את המזכירה להצפין את חומרי החקירה וזו הצפינה אותם בחצר ביתה. ביום 30.4.2014 או בסמוך לכך, בין השעות עשר בלילה לארבע לפנות בוקר, המשיכו העורר ורות בתדרוך ביטון לקראת החקירה, תוך הסתייעות בחומרי החקירה המסווגים שהוחזרו על ידי המזכירה.

ביום 4.5.2014 הדליף מלכה לעורר את מעצר הפתע הצפוי של ביטון עם המעבר לחקירה הגלויה, והמליץ לו כי ביטון יצור מצג שווא שיביא לאשפוזו. ביטון אשפז עצמו ביום 7.5.2014 ובכך סוכל מעצרו. מעצר הפתע נדחה ליום 20.5.2014, וגם מועד זה הודלף לעורר ביום 8.5.2014 באמצעות מסרון ווטסאפ. בעקבות כך הלין העורר את ביטון בביתו בליל ה-19.5.2014, עד הגעת נציגי היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית (להלן: היאחב”ל) לביתו של העורר, שם עצרו את ביטון.

(-) האישום השני (פרשת נחמיאס): במהלך שנת 2012 התנהלה חקירה סמויה ברשות המיסים שעניינה חשדות להפצה וניכוי של חשבוניות פיקטיביות על ידי יוסף ואביב נחמיאס (להלן: יוסף ואביב או האחים נחמיאס) ושל חברה שבבעלותם. במועד שאינו ידוע במדויק, הדליף מלכה לעורר את דבר החקירה ואת צפי מעצרם של האחים נחמיאס, וכן סיפק לו מידע אודות טיב העבירה. באמצעות מידע זה גייס העורר את האחים נחמיאס כלקוחותיו, סיפק להם את המידע מהחקירה והמליץ ליוסף לעזוב את הארץ מתוך חשש שלא יעמוד בחקירה. בתמורה לכך, העבירו האחים נחמיאס 50,000 דולר לידיו של העורר, שאותם חלק עם מלכה לאחר שהפריש 10% מהסכום למזכירתו. בפגישה בה הועבר הכסף, עדכן העורר את מלכה כי הוא צפוי לקבל מהאחים נחמיאס 50,000 דולר נוספים לאחר שהציג בפניהם מצג כוזב, לפיו ידאג לכך שגורמי החקירה לא יקפיאו את חשבונותיהם. זאת, אף על פי שהעורר ידע שאין בכוונת גורמי החקירה לעשות כן. השיחות בעניין זה נוהלו באמצעות היישומון הטלפוני וייבר, מאחר שהעורר ומלכה העריכו כי היישומון חסין מפני האזנה.

ביום 1.2.2013 נמלט יוסף נחמיאס מן הארץ בהמלצתו של העורר, לאחר שזמן לא ידוע קודם לכן, מלכה העביר לידיעת העורר את מועד מעצר הפתע הצפוי. בהמשך, העורר ביקש ממלכה לסייע במניעת כליאתו של אביב נחמיאס, באומרו שהלה נכון לשלם עבור כך. ביום 10.2.2013 התבקש מלכה לחתום על האסמכתא לכליאתו של אביב, וכדי לסכל את המעצר, התקשר לממונה על החקירות במע”מ ושכנע אותו כי יש להימנע מלכלוא את אביב בשל היותו טעון הגנה. ביום 11.2.2013 טס העורר לחו”ל על מנת לפגוש את האחים נחמיאס ולתדרך אותם לקראת החקירה המשטרתית.

במועד מאוחר יותר, הדליף מלכה לעורר כי אין כוונה לכלול את החברה שבבעלות האחים נחמיאס בכתב האישום, ואף שלח לו את כתב האישום לתיבת הדואר הייעודית. לאחר מכן, הציג העורר לאחים נחמיאס מצג כוזב לפיו הצליח לחלצם מכתב האישום, ודרש מהם עבור כך סכום של 200,000 דולר. ביום שישי, במועד שאינו ידוע הגיע מלכה לביתו של העורר, לשם גם הגיעה המזכירה כשברשותה 600,000 ש”ח במזומן (שהורכבו משקלים ודולרים). העורר ומלכה התחלקו בכסף לאחר שהפרישו 10% מהסכום למזכירה. בהמשך השיב מלכה את הכסף לחזקתו של העורר כדי שזה ישמור אותו במשמורת עבורו, מחשש שלא ידע להסביר את מקור הכסף. לאחר מכן העורר היה מעביר כספים מעת לעת לידי מלכה, לבקשתו, מתוך הכספים שבמשמורת. עבור חלק מהכספים שקיבל העורר מהאחים נחמיאס, הוא הוציא חשבונית וקבלה תוך יצירת מצג בספריו כי כספים אלו ניתנו עבור ייעוץ משפטי במסגרת העסקים הרגילה.

(-) האישום השלישי (להלן: פרשת ברס): במהלך חודש ינואר 2013 מסר מלכה לעורר כי מתנהלת ביקורת פנימית במחלקת העבודות הציבורית (להלן: מע”צ) כנגד שי ברס (להלן: ברס) – נאשם מס’ 5 בכתב האישום, אשר שימש אותה עת כמנכ”ל מע”צ – בשל חשד לתשלום חריג שהעביר לקבלנים. העורר זימן את ברס למשרדו וסיפר לו כי תלויה ועומדת נגדו חקירה הכוללת האזנות סתר, אף על פי שהחקירה טרם החלה. בפגישה נוספת ביניהם, הציג העורר בפני ברס חמישה עשר סעיפים המהווים את נושאי החקירה בעניינו. במועד לא ידוע מסר העורר לברס מסמך שנחזה להיות מסמך חקירה מיחידת “להב 433” המשטרתית (להלן: יחידת להב), וציין בפניו כי הוא מקושר ביחידה ויש ביכולתו “להוריד” נושאים שמפחידים את ברס תמורת תשלום. כדי לחזק את אמינות דבריו אודות החקירה המתנהלת כנגד ברס, ציין העורר בפניו כי רכב מסוג מאזדה מנהל אחריו מעקב, ובמקביל שכר רכב מאזדה וביקש מהמזכירה לנהוג בה בסביבתו של ברס. בתמורה למידע, מסר ברס לעורר סכום של 77,000 אירו במזומן במועד שאינו ידוע. בהמשך, נפגשו מלכה והעורר וחלקו בסכום הכסף תוך העברת 10% לידי המזכירה.

בהמשך, עדכן מלכה את העורר כי נפתחה חקירה סמויה בעניינו של ברס. העורר עדכן את ברס בכך, וביקש ממלכה לשלוח לו מסמכים כתובים אודות החקירה. מלכה נעתר והעביר לידי העורר סקירה סודית הכוללת תקציר מהחקירה ומחקרי תקשורת. ביום 2.7.2014 אף שלח מלכה למזכירה הודעות ובהן כתב כי מדובר ב”חומר כבד ויקר” וביקש ממנה “תקפידי שזה לא יהיה בזול”, בכוונתו לתמורה שידרוש העורר מברס.

ברס דאג לכך שהעורר ימונה ליועץ משפטי במע”צ תוך קבלת תשלום חודשי קבוע (ריטיינר) בסכום שהגיע לסך כולל של 730,000 ₪ כנגד חשבוניות מס, כחלק מן התמורה עבור המידע שסיפק לו העורר. במסגרת זו חתם העורר על תצהיר בו ציין פרטים כוזבים על כך שאין לו או למשרדו קשר למי מהחברה או חברי הדירקטוריון.

(-) האישום הרביעי (פרשת חסן): בשלהי שנת 2013 הדליף מלכה לעורר מידע אודות חקירה סמויה המתנהלת כנגד אלון חסן (להלן: חסן), יו”ר ועד עובדי נמל אשדוד (להלן: הנמל). בפברואר 2014 קיבל מלכה את החקירה לאחריותו והדליף לעורר כי הפרשיות בעניינו של חסן צפויות להיגנז מבלי שחסן יועמד לדין. בעקבות זאת, נפגש העורר עם חסן והציע לו לשלם סכום כסף בתמורה לכך שהעורר יסגור את החקירה בעניינו על ידי העברת כסף לגורמי החקירה. בבוקר יום ה-26.5.2014 עדכן מלכה את המזכירה במסרון ווטסאפ כי החקירה עומדת להפוך לגלויה. העורר יצר קשר עם חסן באותו ערב בכוונה להיפגש עמו ולהזהירו, אולם נמלך בדעתו עקב אזהרתו של מלכה כי יש האזנות סתר על קו הטלפון של חסן. ביום 27.5.2014 נעצר חסן. ביום 1.6.2014, נפגש העורר עם חסן, לאחר שחרורו, וציין בפניו כי לו היה שומע לעצתו היה מעצרו נמנע, והציע לו לפעול עתה “ולמזער נזקים”. העורר הציע לחסן כי יעביר לו סך של 150,000 דולר, ובתמורה העורר ידאג שיגנזו שתי חקירות בעניינו וכן שיקבל “הטבות” במסגרת שתי פרשיות נוספות, והזהיר את חסן לבל ישוחח עם איש בעניין. באותו יום סמוך לשעה 23:40 נפגש חסן עם חוקרי צוות חשיפה של המחלקה לחקירות שוטרים והציג בפניהם את ההצעה שקיבל מהעורר. חסן התבקש להמשיך ולעמוד בקשר עם העורר לשם קידום החקירה הסמויה.

ביום 19.6.2014, עת נחקר חסן ביאל”כ, הדליף מלכה את דבר החקירה לעורר במסרונים והמליץ לו להזמין את חסן באותו לילה לפגישה כדי לקבל “חבילה”, בהתייחס לכספים שיהיה ניתן לקבל מחסן. לאחר פגישות ותיאומים שונים, נפגשו ביום 3.7.2014 העורר וחסן בבית קפה באשדוד, חסן העביר לעורר תיק עם כסף שניתן לו על ידי אנשי מח”ש. כאשר העורר עזב את בית הקפה, הוא נעצר בסמוך לכך ידי חוקרי המחלקה לחקירות שוטרים.

(-) האישום החמישי (פרשת מכלוף): מלכה עדכן את העורר כי מועד החקירה הגלויה בעניינו של אילון מכלוף (להלן: מכלוף) – הבעלים של חברת ירוק מ.ל.ה בע”מ שאותו ייצג העורר בהליכים משפטיים הקשורים למטמנת פסולה באשקלון – נועד ליום 18.11.2013.

ביום 16.11.2013 נפגש העורר עם מכלוף וציין בפניו כי יש גורם משטרתי מיחידת להב שיכול למסור מידע אודות חקירתו. מכלוף העביר לידי העורר סך של 5000 ₪ במזומן שהיה בידו אותה העת, והעורר עדכן אותו על מועד מעצרו הצפוי לצד מעצרים צפויים נוספים הקשורים לחקירתו. העורר הנחה את מכלוף להימנע מללון בביתו בלילה עובר למעצר, לרכוש כרטיס “סים” חדש למכשירו ולעמוד עם העורר בקשר. בבוקר יום ה-18.11.2013 הגיעו כוחות משטרה לביתו של מכלוף, אך הלה שהה במלון בת”א בעצתו של העורר, שהורה לו לא לעזוב את המלון. לבסוף החליט האחרון לשוב לביתו באשקלון שם נעצר.

(-) האישום השישי (פרשת כחלון): בשלהי שנת 2012 דיווח מלכה לעורר אודות חקירת פרשה בעניינו של קובי כחלון, יו”ר הועדה המקומית לתכנון ובניה (להלן: כחלון). העורר פנה ליאיר ביטון וביקש ממנו לשוחח עם כחלון אודות הפרשה. ביום 8.9.2012 נפגש ביטון עם חברו עמוס ברוך (להלן: ברוך), אשר היה בקשרי ידידות עם כחלון, וביקש ממנו לתאם מפגש הקשור לבעיה שיש לכחלון. ברוך הזמין את כחלון וזה הגיע כעבור שעה. ביטון אמר לכחלון ששמע כי הוא צפוי להיחקר בעוד יומיים, והמליץ לו על עורכי דין שיוכלו “להוציא אותו מזה” תמורת עשרות אלפי דולרים. כחלון סרב להצעה על אתר והופתע שדבר חקירתו הודלף. ביום 10.9.2012, כאשר כחלון הגיע לחקירה ביאל”כ הוא ביקש לשוחח עם המפקד, ומלכה ניגש והציג עצמו כמפקד. כחלון גולל בפני מלכה את ההצעה החשודה שקיבל, ומלכה ציין בפניו כי ההצעה נשמעת לו כפניה לגיטימית לייעוץ משפטי. בהמשך, הורה מלכה להמשיך בגביית עדותו של כחלון, ולא דיווח למפקדיו על טענותיו של כחלון על מנת שלא לחשוף את העורר, שותפו לעבירות.

(-) האישום השביעי (פרשת דואני): במהלך שנת 2012 התנהלה חקירה סמויה ביאל”כ בעניינו של רמי דואני, מנכ”ל החברה הכלכלית ראשון לציון (להלן: דואני). במהלך שלב איסוף הראיות בתיק, פנתה המזכירה למלכה מספר פעמים כדי לברר אם דואני עתיד להיחקר כחשוד במסגרת הפרשה, וזאת על רקע היותו ממקורבי ביתה. מלכה השיב למזכירה בחיוב, וזו ביקשה ממנו לדאוג לכך שדואני יזומן מראש לחקירה ולא יילקח מביתו על ידי חוקרי היאל”כ. מלכה שלח למזכירה את מסמך חקירתו של דואני, אשר כלל את השאלות שהלה צפוי להישאל, וזו העבירה את המסמך לידיו של העורר, שהזמין את דואני למשרדו ותדרך אותו לקראת חקירתו הצפויה.

(-) האישום השמיני (פרשת נמרודי): בשלהי שנת 2013 הועבר למלכה טיפול בפרשה מסויימת, בה נתבקש להיחקר גם עופר נמרודי, מנכ”ל חברת “הכשרת הישוב” (להלן: נמרודי). ביום 17.12.2013 פנה העורר למלכה ואמר לו כי נמרודי חושש מהחקירה, ומלכה השיב כי אין לנמרודי סיבה להיות בלחץ, מאחר שהוא צפוי להיחקר בחקירה פתוחה שלא תחת אזהרה. לאחר חקירתו של נמרודי, מסרה הפרקליטות לחוקרי היאל”כ כי היא שוקלת להורות על זימונו לחקירה נוספת. ביום 22.12.2013 העביר מלכה לעורר, באמצעות המזכירה, חומר הקשור לחקירת נמרודי, כדי שהעורר יוכל לתדרך אותו לקראת חקירתו.

(-) האישום התשיעי (פרשת לובינסקי): בחודש מאי 2012 הגיש העורר תלונה ליאל”כ בשם לקוחותיו, יהושע לובינסקי (להלן: לובינסקי) והאגודה החקלאית של ראשון לציון. העורר ציין בפני לובינסקי כי עקב ההערכה הרבה אשר רוחשים לו ביחידות הארציות של המשטרה, תלונתו קיבלה מקום גבוה בסדר העדיפויות והוקצו לטיפולה משאבים רבים. בשלב מסוים, לובינסקי איבד אמון בעורר וביקש לפטרו. מלכה, אשר היה אמון על חקירת תלונת לובינסקי, ביקש להניאו מכך בתואנה שהדבר עלול לפגוע בחקירה. ביום 9.9.2012 התקיימה פגישה משולשת בין לובינסקי, מלכה והעורר, במהלכה הפעיל מלכה לחץ על לובינסקי לחזור בו מהחלטתו, בציינו כי רק העורר מקובל על המשטרה ורק העורר יכול לסייע בקידום החקירה. עקב הלחץ שהופעל עליו, נאלץ לובינסקי להמשיך את העסקתו של העורר כבא כוחו.

(-) האישום האחד עשר (פרשת בוצ’ן): במסגרת חקירה אשר התנהלה ביחידה הארצית לחקירות הונאה במהלך שנת 2013, נעצר זוהר בוצ’ן (להלן: בוצ’ן), אשר היה מיוצג על ידי העורר. העורר התקשר למלכה וברר פרטים אודות המעצר, וזה מסר כי להערכתו הצמידו לבוצ’ן מדובב. העורר הגיע לתחנה בה היה עצור בוצ’ן, שאל אם דיבר עם מישהו וכאשר נודע לו שאכן דיבר עם שותפו לתא, ציין בפניו כי מדובר במדובב והורה לו לחזור לתא ולומר כי “זה היה סיפורים ולא אמת”. בוצ’ן חזר לתא ופעל כהמלצתו של העורר.

(-) האישום השנים עשר (הפגישה הלילית): במהלך שנת 2014 נפתחה חקירה במחלקה לחקירות שוטרים כנגד מלכה, העורר, המזכירה, ואחרים, בחשד לעבירות מתחום טוהר המידות. במהלך החקירה נתפסו המכשירים הניידים של העורר והמזכירה, אך אלו סרבו למסור את קוד הגישה אליהם.

במהלך מרץ-אפריל 2015 עלה בידי מח”ש לחדור למכשירים הניידים. במסגרת דיון שנערך בדלתיים סגורות בבית משפט השלום, ניתנה החלטה המתירה למחלקה לחקירות שוטרים לעיין בתוכן המכשירים. עקב תקלה במזכירות בית המשפט נשלחה החלטת בית המשפט לבאי כוחה של המזכירה, והדבר נודע למלכה ולעורר. בעקבות זאת התקיימה התכנסות לילית בביתו של העורר, שבה נכחו בנוסף לעורר, רות דוד, באת כוחו של העורר, המזכירה ובאי כוחה. רות יעצה למזכירה כיצד להתנהל בחקירתה, והציעה לה “להתמוטט” בחדר החקירות ולא לשתף פעולה. במהלך הפגישה שוחחה המזכירה טלפונית עם מלכה שביקש להגיע לפגישה, אך רות הורתה למלכה נחרצות שלא להגיע לפגישה מחשש למעקבים והאזנות. כן תאמה את התנהגותם המתוכננת בחקירה של המזכירה, העורר ומלכה, ועדכנה את מלכה כי גם העורר מתעתד לשמור על זכות השתיקה ושלא ידאג לגבי המזכירה, מאחר שהיא “מטפלת בזה”.

החלטת בית משפט קמא

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של הנאשם עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 19.5.2015 (להלן: ההחלטה הראשונה) הגיע בית המשפט למסקנה כי:

“עילות המסוכנות והחשש לשיבוש מהלכי החקירה קיימות במקרה זה במלוא עוצמתן והן נלמדות ממעשי המשיבים שלא בחלו בכל דרך אפשרית לעשות שימוש למטרותיהם בחומרי חקירה רגישים, לפגוע בחקירות רגישות, להעביר מידע לנחקרים, להנחות אותם כיצד להתנהל בחקירות, ובמקרים רבים תוך תמורת בצע כסף בסכומים גבוהים”.

עם זאת, הורה בית משפט קמא לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר. בהחלטתו מיום 16.6.2015 נעתר בית משפט קמא לבקשה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט חזר בהחלטתו על כך, שמכלול הדברים וטיב המעשים מלמד על מסוכנותם של המערער ומלכה, ועל החשש כי השניים ינקטו פעולות שונות לשיבוש ההליך המשפטי, שכן עדים רבים אמורים להעיד במסגרת ההליך העיקרי.

בית המשפט עמד על כך שהפסיקה קבעה כי גם במקרים בהם מדובר בעבירות רכוש, עבירות כלכליות ועבירות הקשורות בהונאה ומרמה, קבלת דבר במרמה ושוחד, קמות עילות מעצר של מסוכנות, חשש לשיבוש מהלכי חקירה וחשש להימלטות מאימת הדין.

תסקיר שרות המבחן שניתן בעניינו של המערער היה שלילי, ובית המשפט מצא כי נוכח התסקיר קיים סיכון וחשש כי אם ישוחרר העורר לחלופת מעצר הוא עלול לחזור לבצע עבירות דומות, וכי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט. עוד ציין בית משפט קמא, כי יש לשקול את החשש מהימלטות מאימת הדין, באשר ככל שיורשע, צפוי לעורר עונש של מספר שנות מאסר.

הערר

5. על החלטת בית משפט קמא נסב הערר שבפניי, שבמסגרתו העלה העורר שורה ארוכה של טענות הנוגעות בעיקרן לעילות המעצר.

אקדים ואומר כי איני רואה להידרש ליסוד של “ראיות לכאורה”, באשר באי כוח העורר כמעט שלא טענו במישור זה בפני בית משפט קמא. זאת, להבדיל מטענות הנוגעות לכתב האישום גופו, תוך שהם שומרים לעצמם הזכות לטעון בהמשך, במישור הראיות לכאורה. בהתחשב בכך שמלכה, המזכירה וחסן עומדים להיות עדי מדינה, ובהתחשב בשתיקתו של העורר בחקירות, דומה כי לא בכדי התמקד העורר בעילות המעצר ובאפשרות לחלופת מעצר.

עילת המסוכנות

6. כתב האישום שלפנינו הוא ייחודי, וקשה “לשבץ” אותו לסוג עבירות ההונאה, העבירות הכלכליות ועבירות המס “הרגילות”. אין ענייננו בעבירות מס בוטות כמו הפצה ושימוש בחשבוניות פיקטיביות, או מעשי נוכלות ותרמית מסוג “עוקץ” של הוצאת סחורות וקבלת שירותים ללא כוונה לשלם, שבתי המשפט מורגלים בהם לצערנו.

מכתב האישום עולה תמונה לפיה העורר הפעיל את מלכה כ”חפרפרת”, על מנת לקבל מידע מתוך חקירות רגישות של המשטרה, כשהוא “עושה סחורה” במידע זה. מדובר בפגיעה בסדרי חוק וממשל, ואין לי אלא להסכים עם בית משפט קמא, שציין בהחלטתו כי מדובר בעבירות הפוגעות באופן חמור ברשויות האכיפה והמשפט בישראל. הדברים קיבלו ביטוי מוחשי בעניינו של כחלון, שכמו בסרט מתח או כמו במדינות עולם שלישי שישראל לא רוצה להידמות אליהן, מצא עצמו מתלונן בפני מלכה, מבלי לדעת שמלכה עצמו הוא המקור להדלפה.

ייחודיותו של המקרה באה גם לידי ביטוי בעבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום, כמו מרמה והפרת אמונים וגילוי בהפרת חובה. עבירות אלו חלות על עובד ציבור בעוד העורר פעל בתקופה הרלבנטית כעורך דין פרטי. מאחר שהצדדים לא טענו בנושא זה, לא אתייחס לסוגיות הנוגעות לעבירות המיוחסות לעורר.

7. חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ”ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) ביטל את חומרת העבירה כעילת מעצר, וענייננו מתמקד בעיקר בעילת המעצר של מסוכנות. המדינה טענה כי חומרת המעשים מעידה על חשש ממשי כי העורר ימשיך במעשיו הנלוזים אם ישוחרר לחלופת מעצר.

בחלק הכללי של כתב האישום נאמר כי העורר “מרושת היטב בקהלים שונים”, וכתב האישום שעל תמציתו עמדנו לעיל, מלמד אותנו כיצד עבדה השיטה בה נקט העורר. אלא שבעקבות מעצרו המתוקשר של העורר, דומה כי נגזרו מחלפות ראשו. רשיונו של העורר כעורך דין נשלל, מקור המידע היחיד שלו במשטרה נעצר, נכלא, הועמד לדין עמו ועונשו אמור להיגזר בקרוב (לא נטען כי לעורר היו מקורות מידע נוספים במשטרה שהדליפו לו חומרים מסווגים). כבר במעצרו הראשון, ובמיוחד בעקבות מעצרו הנוכחי והגשת כתב האישום, העורר נרצע אל עמוד הקלון הציבורי. גם בהנחה שהעורר עדיין אוצר מידע כזה או אחר בראשו, קשה להניח כי יתאפשר לו למצוא לקוחות למרכולתו. אף לא ניתן להתעלם מהסיקור התקשורתי הנרחב שהפרשה זוכה לה, כך שהאפשרות המעשית כי העורר ישוב למעלליו אם ישוחרר לחלופת מעצר, אינה סבירה במיוחד.

8. ואכן, המאשימה אישרה בחצי פה כי החשש שהעורר יחזור ויפעל במתווה של האישומים המיוחסים לו בכתב האישום אינו גדול. אלא שלטענת המאשימה, התחכום, הנועזות, והשיטתיות בה פעל העורר, מקימים את החשש שמא ימצא העורר דרכים חדשות ויצירתיות לפעול שוב, בדרכים ובזירות אחרות. זאת, בהיקש להלכה לגבי “עבירות רכוש המבוצעות באופן שיטתי או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים” (בש”פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ’ מדינת ישראל, פ”ד נב(4) 268 (1998) (להלן: עניין רוסלן)).

ברבות השנים לא נס ליחה וטעמה של הלכת רוסלן, נהפוך הוא (וראו, לדוגמה, בש”פ 3329/12 זנון נ’ מדינת ישראל (10.5.2012) (להלן: עניין זנון); בש”פ 5561/12 מדינת ישראל נ’ אריה שירזי (31.7.2012) (להלן: עניין שירזי); בש”פ 6393/13 אילן שפק נ’ מדינת ישראל, פסקה 8 והאסמכתאות שם (20.10.2013) (להלן: עניין שפק)). בעבירות סמים, בעבירות תרמית והונאה, עבירות “עוקץ” ועבירות מס קשות כמו הפצת חשבוניות פיקטיביות, קיים חשש ממשי כי הנאשם ימשיך במעלליו גם בעת שהותו בחלופת מעצר, תוך חזרה לאותה זירת פעולה.

המניע מאחורי העבירות שלפנינו הוא בצע כסף, אך כבר עמדנו על האופי הייחודי של המעשים המיוחסים לעורר, והקושי לשבץ את הדברים בתבנית המקובלת של עבירות הונאה ועבירות כלכליות. לא למותר לציין כי גם ההיקף הכספי של העבירות מושא דיוננו אינו כה עצום, כפי שניתן להתרשם בקריאה ראשונה. קריאה זהירה של כתב האישום מעלה כי בניכוי חלקה של המזכירה ומלכה, המערער שילשל לכאורה לכיסו סכום של כחצי מליון ₪ וקיבל 730,000 ₪ כשכר טרחה ממע”צ כנגד חשבוניות. ההיקף הכספי הכולל של כספים שהועברו לעורר, למלכה ולמזכירה על פי כתב האישום, עומד על כ–1,850,000 ₪ (השוו לעניין שפק שם היה מדובר בחבורה שגלגלה סכומי כסף בהיקף של מאות מליוני שקלים; בעניין שירזי היה מדובר במיליוני שקלים; בבש”פ 8982/12 יניב קרנש נ’ מדינת ישראל (24.12.2012) מדובר בחשבונות פיקטיביות בסכום של למעלה מ-1.3 מיליארד ₪ ובעבירות הלבנת הון בסכום של למעלה מ-200 מליון ₪; בבש”פ 1385/10 פלוני נ’ מדינת ישראל (28.2.2010) מדובר בעבירות זיוף ומרמה בהיקף של 6 מליון דולר; בבש”פ 2995/15 הירש נ’ מדינת ישראל (26.5.2015) מדובר בחשבונות פיקטיביות בסכום של כרבע מיליארד ש”ח; בבש”פ 3543/15 מדינת ישראל נ’ חיים כהן (8.6.2015) מדובר בהברחות והשתמטות ממס בעשרות מליוני שקלים; בבש”פ 4068/15 איתן מלכה נ’ מדינת ישראל (22.6.2015) מדובר בחשבוניות פיקטיביות בסכומים של עשרות מליוני שקלים)).

9. סכומי הכסף שהפיק העורר על פי האישומים המיוחסים לו אינם כה גדולים, גם לשיטת המדינה בהודעת ההבהרה שהגישה לאחר הדיון (ולא נעלמה מעיני תגובת העורר). אך הכסף אינו חזות הכל, ויש ממש בטענת המאשימה כי הדגש בענייננו הוא על אופי העבירות כפוגעות בסדרי שלטון וממשל. אני נכון לקבל את עמדת המאשימה כי השילוב של נועזות-תחכום-שיטתיות עשוי להוות אינדיקציה למסוכנות, על כל הקשיים הכרוכים בניבוי מסוכנות (ראו רינת קיטאי “הניגוד בין חזקת המסוכנות שבחוק המעצרים לבין חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו” הפרקליט מו 282 (תשס”ג)). אף לא אכחד כי הוטרדתי מדרכי המניפולציה והעורמה בהן פעל העורר, כפי שעולה מכתב האישום המיוחס לו.

יחד עם זאת, עמדנו על כך שבעקבות חשיפת הפרשה, תש כוחו של העורר בזירה בה פעל, כעורך דין מקושר לדמויות ציבוריות אשר סוחר במידע שנמסר לו על ידי מלכה. בחשש שמא-אולי יעלה בידי העורר לפעול גם מתוך חלופת המעצר, בזירות ובגזרות אחרות, שקצרה ידו של בן תמותה לחזותן ולשערן, משל היה העורר מעין “חניבעל לקטר” שלא ניתן להשאירו לשניה ללא השגחה, לא די לענייננו. לכך יש להוסיף כי לעורר אין עבר פלילי וזה לו מעצרו הממושך הראשון. רוצה לומר, כי הגם שקיים סיכון מסוים שקשה להעריכו ולכמתו, דומה כי ניתן להקהות עוקצו של סיכון בחלופה נאותה.

שיקול נוסף שיש לקחת בחשבון הוא, שהמשפט עשוי להתארך עד מאוד, ולו לאור מספר העדים והיקף הפרשיות, אלא אם ישכילו הצדדים להגיע להסדר טיעון.

החשש לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות

10. כמעט שאין תיק שאין בו חשש לשיבוש הליכי משפט, אך מטבע הדברים, יש עבירות שהחשש לשיבוש הוא אינהרנטי לכתב האישום, או גדול יותר, בשל נסיבות התיק.

צופה פני עבר, לעורר מיוחסות בכתב האישום עבירות של שיבוש מהלכי משפט נוכח העבירות שביצע, שמטרתן הייתה לשבש חקירות משטרתיות. אך ככל שעבירה זו מיוחסת לשיבוש חקירתו של העורר עצמו, הרי שהדברים מעוגנים רק באישום מס’ 12 אודות הפגישה הלילית בביתו של העורר. באי כוח העורר טענו כי גם מעובדות אישום זה עולה שהעורר היה משתתף פסיבי באותה ישיבה, אך איני רואה ליתן לכך משקל של ממש. מכל מקום, הפרשה נחשפה בשני סבבים, ולא נטען כי לאחר חקירתו ומעצרו הראשון של העורר הוא פעל לשיבוש המשך הליכי החקירה נגדו.

צופה פני עתיד, רשימת העדים כוללת מספר עדי מדינה, שיש להניח כי העורר יתקשה להשפיע עליהם. לעורר לא מיוחסים מעשי אלימות, ואין חשש כי יאיים על עדים כדרכם של ארגוני פשיעה או נאשמים להם מיוחסים מעשי אלימות. אכן, קיים חשש שמא העורר יצור קשר עם מי מעדי התביעה ויפעיל עליו מניפולציות כאלה ואחרות, אך אין מדובר במעשה של מה בכך, וחזקה על העורר כי הוא מבין היטב שאם חלילה ינסה להשפיע על עדים, ישלם מחיר יקר על כך. לכך יש להוסיף, כי העורר אמור להיות תחת השגחה, כפי שיפורט בהמשך.

11. המדינה לא טענה בבקשה למעצר עד תום ההליכים כי קיים חשש שהעורר יימלט מהארץ. בית משפט קמא העלה חשש זה בהחלטתו, ואיני רואה מניעה לכך, באשר בית המשפט אמון על בטחון הציבור ושלומו, וככזה, הוא רשאי לבחון גם אפשרויות שלא הועלו על ידי המאשימה. מכל מקום, יש לזכור כי כל רכושו של העורר חולט, מרכז חייו וחיי משפחתו בארץ, ושניים מילדיו משרתים בצה”ל.

תסקיר שירות המבחן

12. שירות המבחן לא המליץ על שחרורו של העורר ממעצר, ובית משפט קמא התייחס בהחלטתו לתסקיר השלילי בעניינו של העורר.

לעורר השגות שונות על אופן עריכת התסקיר, אך איני רואה להידרש אליהן. אומר בקצרה כי עיינתי בתסקיר, ולא התרשמתי כי “הכצעקתה”. שירות המבחן העריך כי קיים סיכון להתנהלות לא צפויה מצד העורר, וכי לא ניתן לשלול סיכון לשיבוש הליכי משפט ואי עמידה בתנאי שחרור. אך על סיכונים אלה ועוצמתם עמדנו לעיל. בנקודה זו אנו מגיעים לשאלה אם ניתן להקהות עוקצה של מסוכנות וחשש לשיבוש מהלכי משפט, בדרך המחמירה של מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני בצירוף מפקחים ובטחונות נוספים.

מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני

13. ביום 16.6.2015 נכנס לתוקפו חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על תנאי (תיקוני חקיקה), התשע”ה-2014. החוק נוסף כסימן ג1 לחוק המעצרים.

סעיף 22ב(א) לחוק המעצרים קובע כלהלן:

החלטה על מעצר בפיקוח אלקטרוני

22ב. מצא בית המשפט כי התמלאו התנאים למתן צו מעצר לפי הוראות סעיף 21(א), וכי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה כאמור בסעיף 21(ב)(1), רשאי הוא, בכפוף לשאר הוראות סעיף זה, להורות כי חלף החזקת העצור במקום מעצר, יימצא העצור במקום שיקבע ולמשך תקופה שיקבע, בתנאי פיקוח אלקטרוני (בחוק זה – מעצר בפיקוח אלקטרוני), אם התקיימו כל אלה:

[…] …

בעבר רווח השימוש במונח שחרור לחלופת מעצר באיזוק אלקטרוני, או נוסח דומה, על אף שבחוק המעצרים לא מופיע המונח חלופת מעצר. בתיקון לחוק, ביקש המחוקק לומר כי אין מדובר בחלופת מעצר, אלא במעצר בפיקוח אלקטרוני. ודוק: לא מדובר בשינוי טרמינולוגי בלבד, אלא בשינוי תפיסתי של ממש. נאשם שנקבע כי ישהה תחת פיקוח אלקטרוני נחשב לעצור, כאשר המעצר בפיקוח אלקטרוני בא חלף מעצר, על כל ההשלכות הנובעות מכך, לרבות מגבלת הזמן וההוראות המיוחדות הקבועות בסעיפים 63-60 לחוק המעצרים. לעניין זה, אציין כי המחוקק הבחין בין מעצר רגיל למעצר בפיקוח אלקטרוני, לגביו נקבעו מגבלות זמן כפולות – תחילת משפט תוך 60 יום מהגשת כתב אישום, והארכה על ידי בית המשפט העליון בחלוף 18 חודשים, תוך אפשרות להאריך הפיקוח האלקטרוני ב-180 יום נוספים (להרחבה אודות החוק והשינויים בחוק המעצרים ראו רון שפירא “חוק הפיקוח האלקטרוני – הערות והארות” הסניגור 217 עמ’ 10-4 (2015)).

14. הפסיקה הכירה בכך שלא ניתן להפיג לחלוטין כל חשש כאשר נאשם משוחרר לחלופת מעצר. השאלה היא אם יש בחלופת המעצר כדי להקהות עוקצה של מסוכנות ואת החשש מפני הימלטות ושיבוש הליכים ברמה “סבירה” או “מתקבלת על הדעת” (בש”פ 5674/13 מדינת ישראל נ’ כהן (22.8.2013); בש”פ 3648/14 מדינת ישראל נ’ יאטוה בן סלאמה עביד (22.5.2014)).

עמדנו לעיל על עוצמת המסוכנות ועוצמת החשש להימלטות ושיבוש מהלכי משפט. לטעמי, אף שאין להקל ראש בחשש, ניתן להקהותו ברמה סבירה בדרך של מעצר בפיקוח אלקטרוני בצירוף מפקחים ובטחונות כלהלן:

(-) מקום הפיקוח – בכתובתה של חמותו של העורר (הכתובת נמצאת ברשות המאשימה וההגנה).

(-) הפיקוח ייעשה בשלב זה על ידי החמות בצירוף אחד מארבעת המפקחים שהוצעו – האח, מר זינגר, גב’ לירון כהן, מר תומר בוהדנא.

(-) כל אחד מהמפקחים יחתום על ערבות אישית בסך 300,000 ₪ ויובהר לו כי הערבות תחולט אם יפר העורר את תנאי הפיקוח.

(-) שעבוד של שניים מהבתים שחולטו על ידי המדינה במסגרת הליך זה. ככל שקיים כבר שעבוד, יירשם שעבוד בדרגה שניה. השעבוד יבוצע תוך 30 יום ולא יעכב שחרורו של העורר.

(-) נאסר על העורר ליצור קשר במישרין או בעקיפין עם מי מהמעורבים ועם מי מעדי התביעה.

(-) כנגד העורר יוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ והעורר יפקיד את דרכונו (ככל שהדבר טרם נעשה).

15. לאור ההוראות הרבות הקשורות במעצר בפיקוח אלקטרוני, ראוי כי הערכאה הדיונית היא שתסדיר את הליכי המעצר על פי פרק ג’1 לחוק. לכן, אני מורה על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיקיים בהקדם את כל הפרוצדורה הצריכה לעניין זה. על מנת לחסוך בזמן, בהתחשב בכך שהעורר נתון כבר במעצר כמעט כשלושה חודשים, אני מורה כבר כעת למנהל הפיקוח האלקטרוני להגיש דיווח כנדרש לפי סעיף 22ב(ג) לחוק המעצרים.

למען הסר ספק, בית משפט קמא רשאי לפעול בגמישות וכחוכמתו בכל הקשור לתנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני כאמור בסעיף 14 לעיל, לרבות החלפה/הוספה/הפחתה של מפקחים, ערבויות והגבלות, והכל על פי שיקול דעתו ולאחר שמיעת הצדדים.

16. בשולי הדברים.

במהלך הדיון, אישרה המדינה כי הליכי החקירה עדיין נמשכים וחלק מהליכי חילוט רכושו של העורר, מקורו באותה חקירה. באי כוח העורר טענו כי החקירה המתנהלת לאחר הגשת כתב האישום, היא למעשה הסיבה העיקרית בגינה עומדת המדינה על בקשתה למעצר עד תום ההליכים.

אין לבית המשפט אלא מה שנגד עיניו, והמסגרת הדיונית הנוכחית היא כתב האישום שלפנינו והבקשה למעצר עד תום ההליכים. מובן כי ככל שיחולו התפתחויות בחקירה הדבר עשוי לשנות את מאזן השיקולים הכולל ואת תמונת המצב, שאז פתוחה הדרך בפני המאשימה לפעול אם בהליכי מעצר ימים או בבקשה לעיון חוזר, על פי שיקול דעתה.

ניתנה היום, כ”ב בתמוז התשע”ה (9.7.2015).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  15046580_E01.doc   הי

מרכז מידע, טל’ 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il