הוגשה עתירה לפיטורי שופט הנוער בירושלים שמעון לייבו – עת"מ 28325-07-15 אגלש"ן – איגוד לקוחות שופטי נוער ועו"סיות נוער ע"י לורי שם טוב נ' שמעון לייבו שופט נוער ירושלים ואח'
קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p84aBG-327
עניינה של העתירה, ביטול תקנים לשופטי נוער, הפסקת תשלום של שכר עבודה לכל שופטי נוער במדינת ישראל, שכן הם אינם ממלאים תפקידים שיפוטיים כמצופה מהם, אלא מהווים בובות בתיאטרון חטיפות ילדים והוצאתם מבית הוריהם למסגרות חוץ ביתיות, תיאטרון שכולו מנוהל ע"י עובדות סוציאליות, אשר יוזמות את ההליכים, מגיעות לבתי המשפט לנוער ומנהלות את ההליך, כאשר אותם שופטי הנוער משמשים בובות על חוטים בהם מושכות העו"ס.
העתירה מופנית במיוחד נגד השופט שמעון לייבו, אשר על פי אינספור תלונות שהגיעו לבעלת האתר, מהווה מוקד אספקה של ילדים ירושלמים לפנימיות ושאר מוסדות לאכלוס ילדים בכפייה, ועל פי התלונות שופט זה מתנהג בשררה, משפיל עצמו בפני כל פקידת סעד הנכנסת באולמו, נותן רק לפקידות הסעד לזמן עדים, ולקבוע מי יישב באולם ומי ייצא החוצה, לא מאפשר להורים לזמן עדים, מאיץ בהם שלא לדבר, מכניס את הילדים לחדרו ומאיים עליהם איומים מפחידים של ממש שעל הילדים שהתנתק מהוריהם, לשכוח שהם קיימים ולהתחיל לעשות כל מה שפקידת הסעד אומרת. למעשה, שמעון לייבו הוא פקידת סעד עם גלימה של שופט, והדברים מאוד מצערים. שמעון לייבו מהווה אימת הציבור החלש והמוחלש ברחבי מחוז ירושלים.
מאז ניתן פסק דין בבית המשפט העליון בעניין ילדיה של האם מרי גולד קולינס מתל אביב, אזרחית בריטית שבנותיה התאומות נחטפו ע"י עובדות סוציאליות, ובית המשפט לנוער סירב לקיים הליך משפטי לרבות חקירת פקידת הסעד, שהיא יוזמת ההליך ובעלת הדין (העותרת) הבאת עדים ושמיעתם ללא הפרעה, קבלת מסמכים טיפוליים, קבלת עותקים של כל המידע המצוי בידי העו"ס, וביצוע חקירה נגדית, ובית המשפט העליון אישר כי אין שום צורך לחקור את פקידת הסעד, אין שום צורך לנהל הליך של שמיעת עדויות, אין שום צורך לגלות מסמכים, אין שום זכות להגיש כתב הגנה, לייצוג משפטי, לגילוי מסמכים, ראו פס"ד בע"מ 4746/13, בש"א 4599/13 מפי השופט עמית, הפכו שופטי הנוער מיותרים לחלוטין, ולדוגמא התנהגותו של שמעון לייבו, המאשרת טענה זו.
מאז אותו פסק דין בע"מ 4746/13 שופטי הנוער הפכו מיותרים לחלוטין, דחלילים שאינם מבצעים כל תפקיד שיפוטי, והם סרים למרותה של פקידת הסעד אשר יוזמת את ההליך, כאשר כל תפקידם הוא לחתום על השורה האחרונה בפרוטוקול. כך ממש מתנהג כבוד השופט שמעון לייבו, המשיב 6, וכמוהו שאר שופטי הנוער. תפקיד זה של הוספת חתימה על פרוטוקול גם רובוט יכול לבצע באורח אוטומטי, ועל כן התייתרה הסיבה לממן משכורות וליצור תקנים לעבודות מסוג שפיטה בהליכי נוער, כאשר עבודה זו מיותרת לחלוטין, ולמעשה מדובר באבטלה סמויה: שופטים יושבים בתקן של שופטים, מחממים כיסא, חותמים על פרוטוקולים וזהו.
בפסק דין זה דאג כבוד השופט עמית לחבריו בבתי המשפט לנוער ובערכאות הערעוריות מעליו, לרבות הוא עצמו בבית המשפט העליון, לכך ששופטי הנוער לא יצטרכו לעשות דבר או חצי דבר שדבקה בו מלאכה שיפוטית של שיפוט בין שני צדדים ניציים, וכל מה שנותר לשופטי הנוער הוא לחתום על מה שפקידת הסעד דורשת ממנו לחתום עליו, כמלאכה פקידותית פורמלית בלבד. כאמור, גם קלדנית יכולה לבצע מלאכה זו של הדבקת חתימה על פרוטוקול שבו התוצאה ידועה מראש.
השופט עמית כתב החלטה בה השווה את מעמדם של פקידות הסעד לקצינות מבחן, למרות שאין שום קשר בין הדברים. קצינות מבחן בתיקים פליליים אינן נחקרות, אינן יוזמות הליכים, אינן מתייצבות כבעלי דין, ואינן מציגות את חומרי הגלם. ע"י השוואת המעמד של פקידות הסעד לקצינות מבחן, הפך בית המשפט לנוער לשמש הקרקס הפרטי של פקידות הסעד בו מועברות הסחורה המבוקשת מיד ליד, כאשר שופט הנוער, ידיו כבולות בשל ההחלטה האמורה. גם אם יראה השופט עיוות דין, אין ביכולתו לעשות דבר לנוכח העוול, שכן עמית, כמנהיג עובדים, הורה לו שלא לתת ללקוחות צרכני השירותים של שופטי הנוער כל הוראה שדומה במהותה לעבודה שיפוטית.
בסופה של ההחלטה שנתן כבוד השופט עמית הוא כתב "אין לי אלא לחזור ולפנות לאם ולסבתא בקריאה לשתף פעולה עם אנשי המקצוע". כאן יוצא המרצע מהשק, ומגלה מה דעתו של השופט עמית על עבודת השופטים בבתי המשפט לנוער: השופט עמית מצפה כי כל ההורים המשתייכים לתובע אמורים "לשתף פעולה עם אנשי המקצוע", ושיתוף פעולה פירושו של דבר שאין מה לפנות בכלל לבתי המשפט לנוער, שכן מלכתחילה קיימת חובת ציות לכל מה ש"אנשי המקצוע" אומרים, ולא ניתן לקבל כל סעד שיפוטי בבית משפט הדורש חובת ציות ושיתוף פעולה עם מי העו"ס שהיא גם בעלת הדין, העותרת בבית המשפט לנוער, יוזמת ההליך, וגם המוציאה לפועל של תוצאות ההליך, שבסיומו היא לוקחת את הסחורה (הילדים) ושמה אותם במוסדות המניבים לחברותיה תעסוקה.
במצב עניינים שכזה, במצב של אקלים תעסוקתי של תשלום משכורות בעבור עבודה שיפוטית שבכלל איננה מתבצעת, לא נותרה סיבה להמשיך להעסיק או לממן שופטי נוער, או לאתר ולסנן שופטי נוער חדשים שכן עבודתם התייתרה לחלוטין, ואינם מבצעים או יכולים לבצע כל עבודה שיפוטית לאור העובדה שמצווה עליהם לחתום כרובוטים על התביעות והבקשות שפקידות הסעד מגישות להן. ראו: בע"מ 4746/13 פלונית [מריגולד קולינס] נ' היועץ המשפטי לממשלה בעיריית ת"א.
הסעד שנדרש בעתירה, הפסקת מימון שכר עבודה לכל שופטי הנוער, שכן מדובר במימון עבודה במשרת שופט שאיננה מתקיימת בפועל, שכן העבודה המתבצעת בפועל איננה עבודה מסוג של שפיטה, אלא חתימה רובוטית על כתב התביעה שמגישה פקידת הסעד, במסווה של פסק דין. בנסיבות אלה, אין הצדקה לבזבוז משאבי ציבור.
מישרות עבודה אלו מטעות ומוליכות שולל את הציבור, ואת לקוחות שירותי העבודה האלו, שכן נוצרת מראית עין של עבודה שיפוטית כאשר למעשה שופט הנוער מתפקד כעובדת סוציאלית זוטרה, חסרת כל מעמד, וחסרת כל יכולת לשנות מה שהפק"ס כבר קבעה מראש.
מישרות אלו כמו זו של השופט שמעון לייבו, המשמש כ"פקידת סעד פסאבדו –שיפוטית" ("פק"ס-פ"ש"), צריכות להיות מתוקצבות ע"י משרד הרווחה ולא ע"י משרד המשפטים.
העתירה לא נועדה לפגוע במשרתם וביטחונם התעסוקתי של שופטי הנוער, שכן הם יכולים להיקלט מחדש במשרד הרווחה בתפקיד פק"ס-פ"ש, ולשמור על זכויותיהם הסוציאליות ורצף תעסוקתי.
