הציבור מוזהר מפני נוכלים שרלטניים קליניים: פרופ' נתנאל לאור וד"ר דוד גרין סובלים מארוטומאניה קלינית ובעיות בויסות זעם – השופטת נורית אחיטוב מביהמ"ש מחוזי קבעה שמדובר במומחים שרלטנים ונוכלים שכתבו חוות דעת חסרות בסיס

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p84aBG-qR

נתנאל לאור, פסיכיאטר אלים וסהרורי, פיתח תיאוריות נלוזות, בהם העליל עלילות שווא נגד גואל רצון ודניאל אמבש, כשהוא משתמש במילים מופלצות למכור תכנים מיניים חולניים מדמיונו הקודח אותם ניסה להלביש נגד רצון ואמבש.

השופטת נורית אחיטוב עשתה ממנו קציצות בפסק הדין וקבעה שהוא נוכל, כשהיא מצטטת מהדברים שאמר. הפסיכיאטר לאור כתב לבית המשפט שעדיף לילדים להיות מורחקים מהאימהות שלהן ולהיות בפנימיה. כולם כבר יודעים מה קורה בפנימיות הרווחה: מדריכים בשכר מינימום מרביצים, עושים לפיתות הולדינג, מכניסים ילדים לחדרי בידוד מרופדים, שלא לדבר על יחסי מין, הפקרות מינית, והרס טוטלי של הביטחון העצמי של הילדים הללו עד כדי ניסינות התאבדות ובריחה, שזהו נושא שמושתק ע"י משרד הרווחה.

לאור פסיכיאטר "קליני" עאלק, חושב שלילדים חיים טובים יותר תחת משטר רווחה, בפנימיות גועליות ותחת איסור קשר עם המשפחה שלהן, צריך להיות מוקע מקהילת המומחים. הציבור מוזהר ממנו.

זה מה שכתבה השופטת נורית אחיטוב עליו:

"עד מומחה נוסף מטעם התביעה הוא, פרופ' נתנאל לאור – מומחה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, מרצה באוניברסיטת ת"א, פרופ' קליני באוניברסיטת "ייל", מנהל מרכז לבריאות הנפש ומנהל מקצועי של מרכז "חוסן".

הוא העיד כי קיים ספקטרום שנע בין רצון, שעבוד וחפצון. זהו יחס שנע בין הערצה לבין שבי פסיכולוגי ממשי.

הוא ייעץ למשטרה כמומחה, לקראת מעצרו של הנאשם בשל חשש מהסכנות הפוטנציאליות הכרוכות במעצר. הוא הדגיש כי החשש היה מפני גילויי אלימות המופנים כלפי העצמי, הזולת והחברה (ת/294, ע' 5).

הוא אינו סבור שאזהרתו הייתה מיותרת, שכן ייתכן ודווקא אמצעי הזהירות שננקטו, מעצר בו-זמני של הנשים השונות תוך הרחקתן מילדיהן, מנע אסון.

מתוך חומר החקירה המשטרתי שהוצג לו, הערכתו כי הנאשם ביקש לקדם אידיאולוגיה של "גאולה דרך הביבים" (קרי דרך מעשים קשים, קיצוניים, ולכאורה אסורים מוסרית), תוך הגדלת הקבוצה באמצעות ילודה שתפעל על מנת לקדם את האידיאולוגיה הזו.

הנאשם השתמש במניפולציות פסיכולוגיות, כגון, הפגנת יכולת הכלה יוצאת דופן עד שלב מסוים, ואז הבעת קוצר רוח. כן השתמש בהיפנוזה באמצעות קולו, על מנת להשפיע על התנהגותן של הנשים.

לשיטתו, לנאשם יכולת יוצאת דופן בקריאת הבעות פנים והבנת הלכי הרוח של העומדים בפניו וכישורים מדהימים נוספים. הכישורים הם מצד אחד, קוגניטיביים, אידיאולוגיים, ומצד שני, רגשיים וטכניים. יש לו יכולת מניפולציה בנפשו של הזולת, דרך מצג מאגי או בדרך של תגמול או מעקב ושליטה קפדניים או מוקפדים. הוא פונה בקול אבהי, חם, רך ומפתה בתחומי מציאות שאינם מתיישבים, על מנת להכניס אדם או ילד לתחום מציאות אחר, ולבלבל אותו (פרו' ע' 1425 ש' 17-22). לדעתו יש לנאשם יכולת להציג עצמו כבעל השפעה עודפת ולנצל באמצעות כך אנשים אחרים."

הציבור מוזהר מפני נוכל ושרלטן נתנאל לאור, פסיכיאטר שעובד עם הרווחה פק"סיות: רות מטות, אורלי אוסטרמן ונחמה ג'הסי. הנ"ל הכריז על עצמו כמומחה לכתות בשירות הרווחה, אשר הבינה כי כאשר הרבה משפחות מתגודדות סביב אדם, רעיון או אמונה, הילדים במשפחות האלה הם טרף קל.  מדובר בהרבה קומונות, משפחות פולי-אמוריות, סדנאות העשרה עצמית, סדנאות קבליסטיות.

הרעיון הוא להציג את ההורים כנפשות תועות, נפשות המחפשות משמעות בחיים, ואז לקחת להם את הילדים.  נתנאל לאור המומחה המטורף יעץ למשטרה בחוסר אחריות לבצע פשיטות יזומות, ללא ראיות, וללא חקירה, להפעיל אלימות קשה נגד ההורים והילדים כדי לשבור אותם. הוא המליץ למשטרה לבצע מעצר בו-זמני של הנשים השונות תוך הרחקתן מילדיהן, כדי למנוע אסון.

אלא מסתבר שהמלצה זו הייתה חסרת כל תוקף מקצועי ורק גרמה אסון הרבה יותר גדול.

ילדים נפשו והושלכו לפנימיות. חלקם רצו להתאבד. חלקם הושלכו לבתי חולים פסיכיאטריים, וילדה נכנסה להיריון בפנימיית משרד הרווחה.

אלו הדברים שכתבה השופטת נורית אחיטוב על "המומחה" ד"ר דוד גרין:

1. ד"ר גרין אישר בעדותו שדעה זו שנויה במחלוקת בקהילייה המדעית, וככל הידוע תקפותה לא הוכרה במערכת משפטית כלשהי כבסיס לבחינת מקרים המובאים בפניה. נציין, שניסיונות להציג חוות דעת מומחים בנושא זה בבתי משפט בארה"ב נדחו, וזאת בין השאר, עקב אי עמידה בתנאי "general acceptance" לתיאוריה המוצגת בידי המומחה (לדוגמה:U.S. v. Fishman, 743 F. Supp. 713 ; U.S. v. Sebresos 972 F. 2d 1347).

2. ד"ר גרין העיד מפורשות שעיסוקו בתחום ה"קבוצות הסמכותניות" ובכללו מונח "השליטה המנטאלית" נסמכים על עמדה אידאולוגית-מקצועית. ברשימה הביבליוגרפית שבסוף חוות הדעת, הפנה רק למאמר אחד שפרסם בשנת 1986 בשנתון פסיכולוגיה וייעוץ של משרד החינוך בישראל. ד"ר גרין אישר בחקירתו הנגדית שחלק ניכר מהפרסומים האחרים שצוינו ברשימה נכתבו בידי מי שאינם אנשי אקדמיה, שאינו מכיר לעומק את הרקע המקצועי של חלקם, ו/או שלא פורסמו במסגרת אקדמית המבטיחה עמידה בכללים ובמתודולוגיות מקובלות בעריכת מחקר וביקורת עמיתים. הוא אישר שהוא משתמש בהם כסימוכין כיוון שהוא סבור שתוכנם נכון. כן ציין, שכחלק מעיסוקיו סיפק חוות דעת קודמות להליכים משפטיים בנושא קבוצות בישראל, וכי מעורבותו הציבורית בניסיון לקדם חקיקה נגד קבוצות אלו, לא צלח.

3. בחינת חוות הדעת לגופה מעלה, שחלק ניכר ממנה מתייחס לנושאים שאינם ממין העניין, כגון, חשיבות ועדיפות החירות וחופש הבחירה האישיים, והתייחסות למקרים היסטוריים של "קבוצות סמכותניות" והשלכותיהן על חייהם (ולעתים אופן סיומם) של החברים בהן. בהקשר לנושא המקצועי עצמו ליבת חוות הדעת מצויה בפרקי "תהליכי החיברות בקבוצות הסמכותניות" הסוקר ומנתח ללא אסמכתאות את התופעה שבכותרת הפרק, ו"מודלים תיאורטיים להגדרת תהליך השליטה המנטאלית בקבוצות סמכותניות" המסכם פרסומים שנעשו בידי חוקרים שונים. המחברים השונים משתמשים במינוחים מגוונים לתיאור התופעות ופרטיהן, ומתוך סיכומי המאמרים, כפי שנערכו, לא ניתן להבין האם הם מתייחסים בכתיבתם זה לעבודת האחר והאם הם מבקרים זה את זה במישור המקצועי.

 משמעות הדברים היא, שמדובר בתיאוריה שאין חולק שאינה מצויה בקונצנזוס של התחום המקצועי. מדברי ד"ר גרין עולה, ש"שליטה מנטאלית" היא מקרה פרטי של תוצאת השימוש במנגנונים הפסיכולוגיים שבכל "סוציאליזציה" המיועדת להטמעת ערכים ודרכי התנהגות מסוימות. כאלו יכול שיופעלו בידי מוסד חברתי כגון, ארגוני דת, קבוצות חברתיות, מנגנונים צבאיים, ותאגידים מסחריים. היא מובחנת מהם רק במידת ההשפעה ותכליתה.

לא הובהר בדברי ד"ר גרין האם קיימים כלים קליניים אובייקטיביים המקובלים בקרב המומחים התומכים באסכולה האמורה, מהם ניתן לקבל תשובות חד-משמעיות לשאלות האם אדם נמצא במצב האמור, אם לאו, ומהי השפעת הדברים על התנהגותו בנסיבות ספציפיות. אף שציין שקיים מחקר המספק בסיס נוירולוגי לתופעה, לא הבהיר האם הוא מאפשר אבחון אובייקטיבי וחד-משמעי.

לדבריו, זיהוי "שליטה מנטאלית" נעשה בדרך של ניתוח התנהגותו ודבריו של האדם הרלוונטי, מתוכם ניתן ללמוד על פער עמוק בין הנורמות הנוהגות בחברת המקור שלו, לבין הנורמות בהן הוא מחזיק במועד בדיקתו.

נוכח האמור לעיל, איננו סבורים שיש מקום לקבל את התיאוריה בדבר קיומה של "שליטה מנטאלית" באדם אחר כבסיס לקביעת ממצאים בבתי המשפט בישראל.

השופטת נורית אחיטוב דחתה את חוות דעתם של צמד הנוכלים הקליינים, מהמרכז הישראלי לנפגעי כתות אשר המציאו תיאוריה לפיה קיימות יכולות מאגיות להשתלטות על מוחות של אנשים, במיוחד נשים, ולגרום להם לעשות מעשים סדיסטיים ומעשי אונס זה כלפי זה בשיטה של התקנת שבב וירטואלי במוח, ושידורים של פקודות הישר אל תוך המוח, שגורמים למוח להתעלם מהשכל הישר.