ענת בן חור רוקח מנהלת מרכז חירום ויצ”ו הדסים אבן יהודה מונעת מאמא לשוחח עם ילדיה

הזוועות מויצ”ו הדסים חוטפי הילדים, שביצעו פשעים נוראיים עם חטיפת ילדי תימן בשנות החמישים, ממשיכים ביתר שאת בשנת 2015.

האזינו לשיחה קורעת לב של אמא, שילדיה נקרעו ממנה באכזריות לצורך “אבחונים” במרכז חירום ויצ”ו הדסים.

ילדיה הקטינים בני 9 ו- 11 שנים שוהים במעצר מינהלי שלושה וחצי חודשים, ודומה כי משרד הרווחה שכח שהוא צריך להחזיר את הילדים הללו להורים שלהם.

לאחר שחטפו את הילדים, מונעים רשויות הרווחה מההורים לראות את הילדים שלהם וגם מונעים מהם קשר טלפוני.

חסכנו מכם את זמן ההמתנה של האמא על קו הטלפון לשוחח עם ילדיה. כותבת שורות אלו, הזדעזעה עמוקות מהתשובות הלקוניות של עו”ס מרכז חירום, המזלזלת באמא ובילדיה.

מתי מישהו יתעורר ויפסיק את הזוועות הללו של ניתוק ילדים מהורים?

רכז חירום ויצ”ו הדסים אבן יהודה, מחזיק בכפייה שני קטינים בני 11 ו- 13 שנים שנחטפו מהוריהם, אנשים טובים, עובדים וכשירים.

שימו לב לשיטת משרד הרווחה – הפרד ומשול. לא מאפשרים להורים לבקר את הילדים שלהם במרכז החירום, וחמור מכל, לא מאפשרים להם לדבר עם הילדים שלהם.

הילדים נכנסו למצב נפשי קשה עם חטיפתם וניתוקם מהוריהם. הנזק שנגרם לילדים בניתוקם מביתם ומשפחתם עולה על כל תועלת באבחון מטופש של משרד הרווחה, אותו ניתן לבצע בתוך הקהילה.

שלושה וחצי חודשים הילדים הללו מנותקים מהוריהם. יעלה על הדעת שמשרד הרווחה יגנוב ילדים מהמשפחות שלהם לצורך אבחונים למשך שלושה וחצי חודשים?

מדוע חברי הכנסת לא מפסיקים את הזוועה של חטיפות ילדים מהוריהם בשנת 2015?

להלן מכתב שהגיע לעיתונאי מוטי לייבל, מהקטין השוהה בכפייה במרכז חירום המעיד על מצבו המידרדר כתוצאה מניתוקו ממשפחתו ומביתו.

כך הוא כותב על מרכז החירום ויצ”ו הדסים:

“לקחו לי את החדר. לקחו לי את החיים. לקחו לי את הכל וזרקו אותי לזבל.

אני כבר משתגע ונמאס לי לחיות בחדר בסתר [הילד נמצא בחדר בידוד].

נמאס מאחיזות. נמאס מהמנהלת שלי המפגרת [עו”ס ענת בן חור רוקח].

וואלק, כולם פה חבוטים ואף אחד לא שמח. אם בא לנו באלאגן אז בעל הבית השתגע. המדריכים דפוקים אחי.”