האמא לורי שם טוב עדיין אינה רואה את ילדיה – כישלון קונספציית “טובת הילד” השופט נפתלי שילה
אוקטובר 2010 – מדובר באם גרושה לורי שם טוב אשר ילדיה נחטפו למרכז חירום בינואר 2009 מאחר ופקידת הסעד לחוק הנוער הייתה סבורה כי הילדים בסיכון. בעוד האמא לורי מתחננת בוועדת החלטה בלשכת הרווחה גבעתיים כי ילדיה לא ילקחו ממנה, יצאו עובדות סוציאליות לבית הספר ולגן הילדים ולקחו את ילדיה למרכז חירום שם שהו חצי שנה.
האמא לורי שם טוב אישה עובדת, מתפרנסת בכבוד מימים ימימה, ללא הרשעה פלילית כלשהי, ואשר ביצעה ע”פ בקשת פקידות הסעד בדיקות שונות במכוני מסוגלות הורים, פסיכיאטר מחוזי, ונמצאה כשירה וטובה. לאמא לורי שם טוב בעלת הכנסה פחות הממוצע במשק נדרשת לשלם הוצאות של מאות אלפי שקלים כדי שילדיה יוכלו לשמוע את קולה אך לשווא, הביורוקרטיה הנוקשה של מערכת הרווחה ובית משפט לענייני משפחה אינם מאפשרים את הזכות הבסיסית הטבעית והחיונית של ילדים לפגוש את אימם אף לא במרכז קשר מאובטח. המערכת הביורוקרטית מתייגת את הילדים ואימם ומסבה להם נזקים.
לאחר שהיה של חצי שנה במרכז חירום הועברו הילדים למשמורת גרושה של האמא לורי שם טוב, ולאחר שני מפגשים עם ילדיה במרכז קשר, הופסקו המפגשים מאחר והעובדות הסוציאליות היו סבורות כי המפגשים לא עלו יפה. מאז האמא לורי שם טוב אינה רואה את ילדיה ואינה יודעת עליהם דבר (מעל שנה).
השופט נפתלי שילה קיבל את גרסת פקידות הסעד כי המפגשים לא עלו יפה וקבע כי האמא לורי שם טוב וילדיה יעברו בדיקות אצל פסיכיאטר לאבחונים נוספים כגון אינטראקציה ועוד.
בבדיקה האחרונה (אוקטובר 2010) נמצאה האמא לורי שם טב כשירה וטובה, וכי יש להתחיל מיידית בתהליך חידוש הקשר והמפגשים בין האמא ל’ לילדיה.
ניתן להבחין במספר כשלים בטיפול הסוציאלי לרווחת הפרט והמשפחה של רשויות הרווחה ובית המשפט לענייני משפחה:
1. נוקשות – למרות שעובדתית וראייתית האמא לורי טובה וכשירה לא פגעה מעולם בילדיה, עובדת וחרוצה, פקידות הסעד השכם וערב מבקשות אבחונים יקרים מאוד על חשבונה של אמא לורי ומסבות לה נזקים כלכליים קשים, תוך שהן מקבלות גיבוי מלא מהשופט לענייני משפחה נפתלי שילה. פקידות הסעד מתרשמות ומבקשות והשופט מאשר.
2. מערכת הרווחה כושלת ומסבה נזקים קשים – במבחן התוצאה המערכת הסוציאלית ומערכת המשפט לענייני משפחה כשלו בכל עיקרון שהוא לרבות “טובת הילד” שכן לאחר מעל שנה הילדים אינם פוגשים את אימם ללא כל סיבה עובדתית כלשהי. השופט שילה ופקידות הסעד נאחזים באבחונים והתרשמויות ועלילות של גורמי רווחה וגרושה של האמא לורי, ומונעים ממנה לראות את ילדיה, תוך שנגרם לאורך כל הדרך נזק מתמשך לילדים.
3. שיטת עבודה נוגדת ערכי הדמוקרטיה והיהדות – מה החוקים ווהמשפטים לפיהם פועלת מערכת הרווחה בעניין זה? אין מדובר בגישת חסד צדקה ומשפט, הגישה היא כביכול גישה “חוכמתית” לקויה לפיה פקידת הסעד היא בעלת מקצוע עם אוסף תיאוריות סוציאליות שונות ומשונות של “טובת הילד”, הקובעת בדיקות ואבחונים סובייקטיביים אשר אין בהם שום תועלת לילדים ולהורים ואשר משתנה במקום ובזמן. האמא לורי שם טוב וילדיה לא ראו שום ברכה בגישה חסרת בסיס זאת, רק התנכלויות ונזקים.
כֹּה אָמַר ה’, אַל-יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל-יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר, בִּגְבוּרָתוֹ; אַל-יִתְהַלֵּל עָשִׁיר, בְּעָשְׁרוֹ. כִּי אִם-בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי–כִּי אֲנִי ה’, עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם-ה’. (ירמיה ט, כב-כג)
להלן סרטון בו מתוארת החטיפה התוקפנית ע”י רשויות הרווחה את ילדי האמא לורי שם טוב למרכז חירום בשם “טובת הילדים”:
השופט נפתלי שילה
האם פירוש הדבר שמיטות הילדם שנותרו ריקות בלילות , בשבתות ובחגים יזכו סוף סוף את האם המיסקנה והילדים העומללים במעט חום אם.
אימא רוצה את הילדים שלה כל יום לכן קוראים לה אימא ולא דודה שבאה לבקר בחגים, לאימא אין תחליף בעולם, במיוחד לאימא שלא מוותרת ונלחמת על הקיום היום יומי שלהם, אין לאימא נחמה אם המיטה ריקה אפילו דקה אחת בלילה אחד!!! אימא חושבת על הילדים שלה כל זמן שזז המחוג בשעון!!! שום משפחה הכי עשירה בעולם לא תתן לילד את הלב שילדה אותו אימא שלו ואת החום והאהבה עד מוות כמו אימא שלו, רק בשואה הפרידו ילדים מאימא שלהם הם ידעו הנאצים שאין יותר עינויי לאימא להפריד אותה מילדיהה.