ח”כ ד”ר מרינה סולודקין הגישה הצעת חוק נציבות תלונות הציבור על העובדים הסוציאליים

אוטונומיה שיפוטית

 עובדי רווחה בנו לעצמם מערכת אוטונומית שיפוטית בלתי תלויה וללא כל פיקוח חיצוני. במערכת זו הם קובעים חוקים חדשים אשר סותרים את דיני המשפט הישראלי.

כך למשל, הם מוציאים ילדים מהבית תוך התעלמות מוחלטת מדיני ראיות במשפט הישראלי. הם כותבים תסקירים שקריים לבתי המשפט נגד הורים על סמך “התרשמות”, “תחושות”, “אינטואיציות” ו”הסתברויות לסיכון עתידי” ללא כל ממצא ראייתי תומך.

מאידך, כאשר קיימים נגדם ממצאים ראייתים בשטח כגון הקלטות, הם מפרשים זאת כ”השמצות” ו”דיבה”…

 תארו לכם שיום בהיר אחד מחליט אדם על דעת עצמו להפוך את סדרי המשפט הפלילי ושופט קובע כי נאשם אשם ברצח רק על סמך “תחושות” של חוקר במשטרה, או לחילופין, קיימת ראיה כהקלטה ובהקלטה חוקר משטרה מודה שזייף ראיות ואותו חוקר טוען מאוחר יותר כי מדובר ב”השמצה”, איך נראית מערכת המשפט שלנו? בדיוק כפי שהיא נראית  במשטרים אפלים.

כך פועלת מערכת הרווחה, אשר מענישה ילדים והורים ע”י ניתוקם ללא כל ראיות !!! או לחילופין ע”י הסתרת ראיות !! וכך פועלים בתי המשפט לנוער בישראל, אשר מתעלמים לחלוטין מקביעותיו של המחוקק, מצפצפים עליו ופוסקים בניגוד לכל הגיון ישר וסדר תחיקתי, וזאת מתוך יתרון כי הם מתנהלים בדלתיים סגורות ואף אחד לא יכול לדעת מה קורה שם בפנים, להעביר בקורת, כולל התקשורת.

 ילדים רבים הוצאו מביתם ללא שהוגש כתב אישום פלילי.

 סתימת מערכות

 עובדי רווחה מציפים את תחנות המשטרה בתלונות שווא כנגד הורים וכך גורמים לסתימת מערכות. משטרת ישראל אינה יכולה להגיע למקרים כמו אלו של רוז והנרצחים האחרים משום שהמערכת שלהם נסתמת בתלונות שווא קיקיוניות.

 בתי המשפט לנוער אשר עמוסים לעייפה בתיקים פיקטיביים נסתמים אף הם, מה שגורם לשופטים להוות חותמת גומי של פקידי סעד, לקיים דיוני בזק שטחיים על מנת לסגור את הדיון במהירות האפשרית כדי לעבור לתיק הקיקיוני הבא. כדי לסגור את הדיון המשפטי במהירות וללא כל מחשבה הם פוסקים על פי מה שעובדי הרווחה כותבים בתסקירים שלהם.

 תחושות בטן כאקסיומה

 במהלך השנים שומן והתעבה מנגנון עובדי הרווחה באופן כזה שניתן להם מנדט לא חוקי לקבוע גורלות של משפחות וילדים רק על סמך “תחושות” של עובדים סוציאלים. ה”תחושה” של עובד הרווחה הפכה לכלי “ראייתי” רב עוצמה ושופטי נוער מתייחסים אל ה”תחושה” הזו כאל אקסיומה.

אנו יודעים כי לתחושותיהם והתרשמותם של עובדי רווחה אין שום קשר לאמת ולמציאות. אם תחושותיהם היו נכונות הם היו מונעים את מקרה רוז ואף יותר מזה, היו מרחיקים את השוטר הרוצח מייקל פישר מילדיו, אותו מייקל פישר שהיה חוקר נוער בעצמו ועבד עימם באופן שוטף ויומיומי.

 חמור מכך, הם אינם נתבעים על רשלנות, לא על רשלנות בגין אי איתור מקרי סכנה ולא על רשלנות בגין התעללות בילדים במוסדות משרד הרווחה אליהם שלחו אותם.

טרמינולוגיה של סופרלטיבים

 כפי שניתן לראות מן המכתבים של לורי שם טוב, עובדי רווחה סיגלו לעצמם טרמינולוגיה חדשה בניגוד להגדרות האקדמיה הישראלית ללשון.

כך למשל הם מפרשים פלייר בו נכתבו עובדות נכונות כ”איום”, ובכלל כל מהלך חוקי שמתבצע נגדם מתפרש כ”איום”, “השמצה”, “הכפשה” ועוד.

 אמא שמשוחחת עם בתה בפנימיה והבת אומרת שהיא רוצה הביתה ומתגעגעת למשפחה, אמירה זו מנקודת המבט המעוותת שלהם מתפרשת כ”הסתה” של האם כנגד הפנימיה.
יש גם שימוש רב בסופרלטיבים. עפ”י המכתב של לורי, תגרה מתפרשת על ידם כ”ברוטאליות ואלימות חסרת תקדים”.

 כושר שיפוט לקוי ומסוכן

 הכח המשכר שניתן לעובדי רווחה מאפשר להם להתפרע ללא כל פיקוח, ולכתוב חוות דעת עפ”י האינטרס הרלוונטי לאותו תיק.

 כך למשל, מתוך הקלטה, רננה קלנר, אחראית על העובדות הסוציאליות בגבעתיים, טענה שמקרה העובד הסוציאלי בקרית גת ששכח את בתו ברכב ל 3 שעות עד כדי סכנת חיים הוא “תקלה”, ואילו אם חד הורית אתיופית שבנה נפל מן החלון ונפצע קל הוגדרה כ”מזניחה” ושלושת ילדיה הוצאו מחזקתה, כבר 3 שנים הם חיים במשפחות אומנה.

 רננה קלנר אף טענה שוב בטרמינולוגיה המעוותת שלה כי אותו עובד סוציאלי “לא שכח” את התינוקת אלא “השאיר” אותה ברכב, שוב מניפולציה של פלפולי מילים.

 טובת הילד ככלי מלחמה

 ההוכחה הניצחת לכך כי עובדי הרווחה בגבעתיים, אינם מעוניינים להיחשף בערוותם היא הבקשה שהגישו לבית המשפט לאסור פרסום כל חומר בענינה של לורי, בתואנת “טובת הילדים”.

 השופטת רות בן חנוך הוציאה צו איסור פרסום ללא כל נימוק הגיוני, וכך הפכה להיות שותפה לפשע המאורגן הזה של סתימת פיות האזרחים האומללים.

 עיתונאים מערוצי הרדיו והטלויזיה שרצו לפרסם כתבה אודות המקרה, נסוגו ברגע האחרון בשל צו איסור הפרסום.

 אם אותם עובדי רווחה מאמינים במה שהם עושים הרי שאין צורך לאסור את הפרסום. איסור הפרסום מוכיח כי יש להם מה להסתיר. לפרסום יש קשר לטובת הילדים במובן הזה שכל פרסום כזה מגן על הילדים מפני מעשי התעללות במוסד הסגור. הילדים שוהים כעת במוסד סגור ללא כל פיקוח חיצוני ועוברים שם התעללויות כמוראה בתמונה המצ”ב על החבלות שהם חטפו ממדריכים במקום.

 העובדת הסוציאלית רננה קלנר מלשכת הרווחה גבעתיים, אף הודתה בהקלטה כי הפרסום מזיק לשמה הטוב. מנקודת המבט שלה יש צורך לאסור פרסום על מנת שתדמיתה לא תיפגע ולא בשל טובת הילדים.

מדוע מקרי התעללות של ילדים בידי הוריהם ממלאים את דפי העיתונים ומקרי התעללות של ילדים בידי עובדי רווחה נחסמים לתקשורת ע”י הפעלת צו איסור פרסום?

 שיכורות מכח

 מדובר כאן בסך הכל בעובדות סוציאליות, חלקן בוגרות תואר ראשון בלבד, בעלות מדרג אקדמי נמוך מאד. ציוני הפסיכומטרי של מועמדים לעבודה סוציאלית באוניברסיטה מדורגים במקום אחד לפני הסוף (חינוך נמצא במקום האחרון).

 לא יתכן שנשים אלו, שלא עברו אפילו מבדקי אישיות ויושרה בדומה לרופאים שמחויבים לעבור מבדקים כאלו, תעסוקנה בדיני נפשות, תפרקנה משפחות, תהרוסנה ילדים, ללא כל פיקוח חיצוני ואף אחד לא מקים קול זעקה.

 אנו תקווה כי אתם, העיתונאים, תפעלו למען לורי שם טוב ולמען כל ילדי ישראל לחיסול העוולה הנוראית הזו.

הצעת חוק של  חברת הכנסת                 מרינה סולודקין

הצעת חוק נציבות תלונות הציבור על העובדים הסוציאליים, התשע”א – 2010

דברי הסבר

מטרת הצעת החוק – להקים נציבות תלונות הציבור על העובדים הסוציאליים, אליה יוכלו לפנות אזרחי המדינה החשים שאינטרסים שלהם נפגעו כתוצאה מהחלטות, מעשים או מחדלים של שירותי הרווחה. בשנים האחרונות היינו לא פעם אחד עדים לתוצאות הטרגיות של שגיאות שנעשו על ידי עובדי הרווחה. המקרה האחרון היא טרגדיה של משפחת בן-דרור: העובדים הסוציאליים לחצו על אם לשלושה ילדים כדי שתאפשר קיום פגישות בין ילדיה לבין אביהם שהינו אדם מעורר בנפשו ללא פיקוח והשגחה מצד שירותי הרווחה וזה נגמר ברצח המחריד של הילדים על ידי האב.   

זהו מקרה קיצוני. אך ישנם מקרים רבים אחרים, בהם שגיאות, דעות קדומות או דבקות בפירוש מטעה של קונצפציה זו או אחרת (למשל, קונצפציית “טובת הילד) מצד שירותי הרווחה, פוגעות קשה מאוד באזרחים ששירותי הרווחה אמורים לסייע להם. יצוין שאוכלוסיות הנמצאות בטיפול שירותי הרווחה הן אוכלוסיות חלשות כלכלית וחברתית. נציגי האוכלוסיות הללו מתקשות לפנות לגופים הקיימים אם הם חשים שהחלטות ופעולות של שירותי הרווחה פוגעים בהם מסיבות כלכליות (מתקשות או לא יכולות לממן את שירותי עו”ד כדי להגיש תביעה לבית המשפט), בגלל אי ידיעת שפה וחוקים (עולים חדשים, אזרחים עם רמת השכלה נמוכה), אי היכרות עם המסגרות הקיימות (כגון, וועדת המשמעת) וכו’.  

הקמת נציבות תלונות הציבור על העובדים הסוציאליים תיתן לכל אחד מאזרחי המדינה אפשרות להתגונן ולהבטיח את האינטרסים שלהם ושל ילדיהם אם הם חשים ששירותי הרווחה פוגעים בהם. הקמת גוף כזה תאפשר פיקוח ציבורי על עבודת שירותי הרווחה ויביא הן להעלאת רמת השירות המוענק לאזרח על ידי העובדים הסוציאליים והן להעלאת המודעת הציבורית בכל מה שקשור לפעילותם. יצוין שיעלות נציבות תלונות/קבילות הציבור כבר הוכחה לגבי מוסדות אחרים, כגון צה”ל (נציבות קבילות החיילים), מערכת המשפט (נציבות תלונות על השופטים) וכדומה.  

להלן הסבר מפורט של סעיפי הצעת החוק: סעיפים 2 עד 5. כאן מתוארים מטרות הנציבות, דרך מינוי נציב לתלונות הציבור על העובדים הסוציאליים שיעמוד בראש הנציבות וגם נקבע אי תלותו של הנציב: לא תהיה אליו מרות בעניין מילוי תפקידו לפי חוק זה זולת מרותו של הדין.

סעיפים 6 עד 9. קובעים הליך להגשת התלונות לנציבות תלונות הציבור, מי רשאי להגיש תלונה ובאילו נושאים ניתן להגישה.   

סעיפים  10 עד 17. סעיפים אלה מוקדשים לדרכי בירור התלונה; נסיבות שבהן נפסק הבירור;למי מועברות תוצאות הבירור במקרה שתלונה נמצאה מוצדקת ובמקרה והיא לא נמצאה מוצדקת. כמו כן, נקבע ששר הרווחה והשירותים החברתיים ימנה עובד בכיר מקרב עובדי משרדו שיהיה אחראי על ביצוע המלצות נציב תלונות הציבור לגבי תלונות קונקרטיות שנבדקו בנציבות ונמצאו מוצדקות. לנציב ניתנה סמכות להעביר תלונות לבדיקת שר הרווחה והשירותים החברתיים וגם סמכות לפנות למשטרת ישראל במקרה וקיים חשד לעבירה על חוק מחוקי המדינה. הנציב יגיש מדי שנה דין וחשבון על פעילותו לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת.