ח"כ ד"ר מרינה סולודקין הגישה הצעת חוק נציבות תלונות הציבור על העובדים הסוציאליים

Spread the love

אוטונומיה שיפוטית

עובדי רווחה בנו לעצמם מערכת אוטונומית שיפוטית בלתי תלויה וללא כל פיקוח חיצוני. במערכת זו הם קובעים חוקים חדשים אשר סותרים את דיני המשפט הישראלי.

כך למשל, הם מוציאים ילדים מהבית תוך התעלמות מוחלטת מדיני ראיות במשפט הישראלי. הם כותבים תסקירים שקריים לבתי המשפט נגד הורים על סמך "התרשמות", "תחושות", "אינטואיציות" ו"הסתברויות לסיכון עתידי" ללא כל ממצא ראייתי תומך.

מאידך, כאשר קיימים נגדם ממצאים ראייתים בשטח כגון הקלטות, הם מפרשים זאת כ"השמצות" ו"דיבה"…

תארו לכם שיום בהיר אחד מחליט אדם על דעת עצמו להפוך את סדרי המשפט הפלילי ושופט קובע כי נאשם אשם ברצח רק על סמך "תחושות" של חוקר במשטרה, או לחילופין, קיימת ראיה כהקלטה ובהקלטה חוקר משטרה מודה שזייף ראיות ואותו חוקר טוען מאוחר יותר כי מדובר ב"השמצה", איך נראית מערכת המשפט שלנו? בדיוק כפי שהיא נראית במשטרים אפלים.

כך פועלת מערכת הרווחה, אשר מענישה ילדים והורים ע"י ניתוקם ללא כל ראיות !!! או לחילופין ע"י הסתרת ראיות !! וכך פועלים בתי המשפט לנוער בישראל, אשר מתעלמים לחלוטין מקביעותיו של המחוקק, מצפצפים עליו ופוסקים בניגוד לכל הגיון ישר וסדר תחיקתי, וזאת מתוך יתרון כי הם מתנהלים בדלתיים סגורות ואף אחד לא יכול לדעת מה קורה שם בפנים, להעביר בקורת, כולל התקשורת.

ילדים רבים הוצאו מביתם ללא שהוגש כתב אישום פלילי.

סתימת מערכות

עובדי רווחה מציפים את תחנות המשטרה בתלונות שווא כנגד הורים וכך גורמים לסתימת מערכות. משטרת ישראל אינה יכולה להגיע למקרים כמו אלו של רוז והנרצחים האחרים משום שהמערכת שלהם נסתמת בתלונות שווא קיקיוניות.

בתי המשפט לנוער אשר עמוסים לעייפה בתיקים פיקטיביים נסתמים אף הם, מה שגורם לשופטים להוות חותמת גומי של פקידי סעד, לקיים דיוני בזק שטחיים על מנת לסגור את הדיון במהירות האפשרית כדי לעבור לתיק הקיקיוני הבא. כדי לסגור את הדיון המשפטי במהירות וללא כל מחשבה הם פוסקים על פי מה שעובדי הרווחה כותבים בתסקירים שלהם.

תחושות בטן כאקסיומה

במהלך השנים שומן והתעבה מנגנון עובדי הרווחה באופן כזה שניתן להם מנדט לא חוקי לקבוע גורלות של משפחות וילדים רק על סמך "תחושות" של עובדים סוציאלים. ה"תחושה" של עובד הרווחה הפכה לכלי "ראייתי" רב עוצמה ושופטי נוער מתייחסים אל ה"תחושה" הזו כאל אקסיומה.

אנו יודעים כי לתחושותיהם והתרשמותם של עובדי רווחה אין שום קשר לאמת ולמציאות. אם תחושותיהם היו נכונות הם היו מונעים את מקרה רוז ואף יותר מזה, היו מרחיקים את השוטר הרוצח מייקל פישר מילדיו, אותו מייקל פישר שהיה חוקר נוער בעצמו ועבד עימם באופן שוטף ויומיומי.

חמור מכך, הם אינם נתבעים על רשלנות, לא על רשלנות בגין אי איתור מקרי סכנה ולא על רשלנות בגין התעללות בילדים במוסדות משרד הרווחה אליהם שלחו אותם.

טרמינולוגיה של סופרלטיבים

כפי שניתן לראות מן המכתבים של לורי שם טוב, עובדי רווחה סיגלו לעצמם טרמינולוגיה חדשה בניגוד להגדרות האקדמיה הישראלית ללשון.

כך למשל הם מפרשים פלייר בו נכתבו עובדות נכונות כ"איום", ובכלל כל מהלך חוקי שמתבצע נגדם מתפרש כ"איום", "השמצה", "הכפשה" ועוד.

אמא שמשוחחת עם בתה בפנימיה והבת אומרת שהיא רוצה הביתה ומתגעגעת למשפחה, אמירה זו מנקודת המבט המעוותת שלהם מתפרשת כ"הסתה" של האם כנגד הפנימיה.
יש גם שימוש רב בסופרלטיבים. עפ"י המכתב של לורי, תגרה מתפרשת על ידם כ"ברוטאליות ואלימות חסרת תקדים".

כושר שיפוט לקוי ומסוכן

הכח המשכר שניתן לעובדי רווחה מאפשר להם להתפרע ללא כל פיקוח, ולכתוב חוות דעת עפ"י האינטרס הרלוונטי לאותו תיק.

כך למשל, מתוך הקלטה, רננה קלנר, אחראית על העובדות הסוציאליות בגבעתיים, טענה שמקרה העובד הסוציאלי בקרית גת ששכח את בתו ברכב ל 3 שעות עד כדי סכנת חיים הוא "תקלה", ואילו אם חד הורית אתיופית שבנה נפל מן החלון ונפצע קל הוגדרה כ"מזניחה" ושלושת ילדיה הוצאו מחזקתה, כבר 3 שנים הם חיים במשפחות אומנה.

רננה קלנר אף טענה שוב בטרמינולוגיה המעוותת שלה כי אותו עובד סוציאלי "לא שכח" את התינוקת אלא "השאיר" אותה ברכב, שוב מניפולציה של פלפולי מילים.

טובת הילד ככלי מלחמה

ההוכחה הניצחת לכך כי עובדי הרווחה בגבעתיים, אינם מעוניינים להיחשף בערוותם היא הבקשה שהגישו לבית המשפט לאסור פרסום כל חומר בענינה של לורי, בתואנת "טובת הילדים".

השופטת רות בן חנוך הוציאה צו איסור פרסום ללא כל נימוק הגיוני, וכך הפכה להיות שותפה לפשע המאורגן הזה של סתימת פיות האזרחים האומללים.

עיתונאים מערוצי הרדיו והטלויזיה שרצו לפרסם כתבה אודות המקרה, נסוגו ברגע האחרון בשל צו איסור הפרסום.

אם אותם עובדי רווחה מאמינים במה שהם עושים הרי שאין צורך לאסור את הפרסום. איסור הפרסום מוכיח כי יש להם מה להסתיר. לפרסום יש קשר לטובת הילדים במובן הזה שכל פרסום כזה מגן על הילדים מפני מעשי התעללות במוסד הסגור. הילדים שוהים כעת במוסד סגור ללא כל פיקוח חיצוני ועוברים שם התעללויות כמוראה בתמונה המצ"ב על החבלות שהם חטפו ממדריכים במקום.

העובדת הסוציאלית רננה קלנר מלשכת הרווחה גבעתיים, אף הודתה בהקלטה כי הפרסום מזיק לשמה הטוב. מנקודת המבט שלה יש צורך לאסור פרסום על מנת שתדמיתה לא תיפגע ולא בשל טובת הילדים.

מדוע מקרי התעללות של ילדים בידי הוריהם ממלאים את דפי העיתונים ומקרי התעללות של ילדים בידי עובדי רווחה נחסמים לתקשורת ע"י הפעלת צו איסור פרסום?

שיכורות מכח

מדובר כאן בסך הכל בעובדות סוציאליות, חלקן בוגרות תואר ראשון בלבד, בעלות מדרג אקדמי נמוך מאד. ציוני הפסיכומטרי של מועמדים לעבודה סוציאלית באוניברסיטה מדורגים במקום אחד לפני הסוף (חינוך נמצא במקום האחרון).

לא יתכן שנשים אלו, שלא עברו אפילו מבדקי אישיות ויושרה בדומה לרופאים שמחויבים לעבור מבדקים כאלו, תעסוקנה בדיני נפשות, תפרקנה משפחות, תהרוסנה ילדים, ללא כל פיקוח חיצוני ואף אחד לא מקים קול זעקה.

אנו תקווה כי אתם, העיתונאים, תפעלו למען לורי שם טוב ולמען כל ילדי ישראל לחיסול העוולה הנוראית הזו.

הצעת חוק של חברת הכנסת מרינה סולודקין

הצעת חוק נציבות תלונות הציבור על העובדים הסוציאליים, התשע"א – 2010

		פרק א': פרשנות
הגדרות	1.	בחוק זה –
		"שר" – שר הרווחה והשירותים החברתיים.
		"וועדה" – וועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת.
		"פעולה" – מעשה, לרבות מחדל או פיגור בעשייה.
		פרק ב': נציבות תלונות הציבור על העובדים הסוציאליים
הקמת נציבות תלונות הציבור על העובדים הסוציאליים	2.	(א) מוקמת בזאת נציבות תלונות הציבור על העובדים הסוציאליים. בראש הנציבות יעמוד נציב תלונות הציבור על העובדים הסוציאליים.
		(ב) מטרת הנציבות היא לבדוק תלונות האזרחים הרואים את עצמם כנפגעים במישורין או בעקיפין על ידי החלטותיהם ו/או פעילותיהם של העובדים הסוציאליים או שזכויותיהם הופרו בצורה זו או אחרת על ידי העובדים הסוציאליים.
מינוי נציב תלונות הציבור על העובדים הסוציאליים	3.	(א) השר, בהתייעצות עם שר המשפטים ובאישור הוועדה ימנה נציב תלונות הציבור על העובדים הסוציאליים; תקופת כהונתו תהיה חמש שנים מיום מינויו; במקרים חריגים רשאי השר, בהתייעצות עם שר המשפטים ובאישור הוועדה להאריך את כהונת הנציב בשנה נוספת.
		(ב) הודעה על מינוי נציב התלונות ועל מענו תפורסם ברשומות.
ממלא מקום לנציב	4.	(א) נבצר מנציב התלונות, דרך ארעי, למלא תפקידיו, רשאי השר למנות ממלא מקום לנציב התלונות לתקופה שלא תעלה של שלושה חודשים; השר רשאי להאריך את המינוי לתקופות נוספות, ובלבד שסך כל תקופות כהונתו של ממלא מקום הנציב לא יעלה על ששה חודשים.
		(ב) נבצר מנציב התלונות למלא את תפקידיו במשך תקופה העולה על ששה חודשים רצופים רשאי השר, בהתייעצות עם שר המשפטים ובאישור הוועדה שניתן בהחלטה של רוב חבריה, להעבירו מכהונתו.
		(ג) נתפנה מקומו של נציב תלונות הציבור על העובדים הסוציאליים לפני תום תקופת כהונתו, רשאי השר למנות ממלא מקום לנציב התלונות עד לאישור מינויו של נציב תלונות הציבור החדש כאמור בסעיף 3(א).
אי תלותו של הנציב	5.	אין על נציב התלונות מרות בעניין מילוי תפקידו לפי חוק זה זולת מרותו של הדין.
		פרק ג': הגשת תלונות לנציבות תלונות הציבור על העובדים הסוציאליים
תלונה של מי	6.	אלה רשאים להגיש תלונה:
			(1) אזרח הרואה עצמו נפגע מהחלטה/פעולה של העובד הסוציאלי לפי סעיף 9 לחוק האמור (להלן – הנפגע);
			(2) בנו, בתו, אחיו או אחותו של הנפגע אם מלאו להם 16 שנה, או הוריו או בן/בת זוגה/ו של הנפגע.
דרך הגשת תלונה	7.	תלונה תוגש במישורין לנציב תלונות, תיחתם ביד המתלונן ויצוינו בה שמו, מספר תעודת הזהות שלו וכתובתו;כמו כן, יצוינו פרטיו של העובד הסוציאלי שנגדו מוגשת התלונה: שמו, תפקידו ומקום עבודתו.
תלונה על מי	8.	ניתן להגיש תלונה הן על עובד סוציאלי בודד והן על מספר עובדים סוציאליים, בין אם הם עובדים ברשות מקומית/לשכת הרווחה/לשכה לשירותים חברתיים או מוסד אחר לפי העניין אחת, ובין אם הם עובדים ברשות מקומית/לשכת הרווחה/לשכה לשירותים חברתיים או מוסדות אחרים לפי העניין שונות.
תלונה על מה	9.	נושא לתלונה היא החלטה או פעולה שנתקיימה בה אחת מאלה:
			(1) היא פוגעת במישורין או בעקיפין בנפגע או מונעת ממנו במישורין או בעקיפין טובת הנאה;
			(2) היא בניגוד לחוק או לתקנות העובדים הסוציאליים;
		פרק ד': סמכויות וחובות של נציב תלונות הציבור
דרכי הבירור	10.	(א) נציב התלונות רשאי לברר את התלונה בכל דרך שיראה ואינו קשור להוראות שבסדר דין או בדיני ראיות.
		(ב) נציב התלונות יביא את התלונה לידיעת האדם שמתלוננים עליו ולידיעת הממונה עליו ויתן להם הזדמנות נאותה להשיב עליה, והוא רשאי לדרוש מהם כי ישיבו על התלונה תוך תקופה שיקבע בדרישתו.
		(ג) על הבירור בפני נציב התלונות ובפני מי שהוא הסמיך לכך יחולו הוראות סעיפים 9 עד 11 לחוק וועדות חקירה, תשכ"ט – 1968, בשינויים לפי העניין.
		(ד) ראה נציב התלונות שאדם אחר עלול להיפגע מעצם הבירור ומתוצאותיו, יודיע לו הנציב על כך ויעמיד לרשותו, בדרך שיראה לנכון, את חומר הראיות הנוגע לאותה פגיעה.
		(ה) האמור בסעיפים קטנים (ג) ו-(ד) אינו בא לגרוע מהוראות פרק ג' לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א – 1971.
הפסקת הבירור	11.	נציב התלונות יפסיק את בירור התלונה אם נוכח שנתקיימה אחת העילות המצדיקות שלא לפתוח בבירורה, ויהיה רשאי להפסיקו כשעניין התלונה בא על תיקונו, או שהמתלונן ביטל את תלונתו;במקרה זה יודיע בכתב למתלונן, למי שהתלונה עליו ולממונה עליו, שהפסיק את הבירור, ויציין את הנימוקים לכך.
תוצאות הבירור	12.	(א) מצא נציב התלונות שהתלונה הייתה מוצדקת, ימסור על כך בהודעה מנומקת למתלונן, לאדם שמתלוננים עליו, לממונה עליו ולעובד בכיר במשרד הרווחה והשירותים החברתיים שהשר הסמיכו לכך;נציב התלונות רשאי לפרט בהודעתו את תמצית ממצאיו, ורשאי הוא להצביע על הצורך בתיקון ליקוי שהעלה הבירור, ועל הדרך לתיקונו.
		(ב) העובד הבכיר כאמור בסעיף קטן (א) יודיע לנציב התלונות בהקדם האפשרי, אך לא יאוחר מחודשיים מיום קבלת ההודעה, על הצעדים שננקטו.
		(ג) מצא נציב התלונות שהתלונה לא הייתה מוצדקת, ימסור על כך בהודעה מנומקת למתלונן, לאדם שעליו מתלוננים ולממונה עליו, ושראי הוא לפרט את תמצית ממצאיו.
העברת תלונה לשר הרווחה והשירותים החברתיים	13.	מצא נציב התלונות שתלונה מעוררת על פניה חשד שהופרו תקנות העובדים הסוציאליים, לרבות תקנות העובדים הסוציאליים (כללי אתיקה מקצועית), התשנ"ט – 1999, רשאי הוא להעביר את התלונה, כולה או מקצתה, לשר הרווחה והשירותים החברתיים.
העברת תלונה למשטרת ישראל	14.	מצא נציב התלונות שתלונה מעוררת על פניה חשד שנעברה עבירה על חוק, לרבות חוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו – 1996, רשאי הוא להעביר את התלונה, כולה או מקצתה, למשטרת ישראל.
חובת סודיות	15.	נציב התלונות וכל אדם אחר שבעזרתו מצבע נציב התלונות את תפקידיו חייבים לשמור בסוד כל ידיעה שהגיעה אליהם לרגל תפקידם, ולא לגלותה אלא בביצוע המוטל עליהם בחלק זה.
דין וחשבון	16.	נציב התלונות יגיש לשר ולוועדה מדי שנה, דין וחשבון על פעילותיו, שיכיל סקירה כללית ותיאור הטיפול במבחר של תלונות.
תקנות	17.	השר רשאי להתקין תקנות לצורך ביצוע חוק זה.

דברי הסבר

מטרת הצעת החוק – להקים נציבות תלונות הציבור על העובדים הסוציאליים, אליה יוכלו לפנות אזרחי המדינה החשים שאינטרסים שלהם נפגעו כתוצאה מהחלטות, מעשים או מחדלים של שירותי הרווחה. בשנים האחרונות היינו לא פעם אחד עדים לתוצאות הטרגיות של שגיאות שנעשו על ידי עובדי הרווחה. המקרה האחרון היא טרגדיה של משפחת בן-דרור: העובדים הסוציאליים לחצו על אם לשלושה ילדים כדי שתאפשר קיום פגישות בין ילדיה לבין אביהם שהינו אדם מעורר בנפשו ללא פיקוח והשגחה מצד שירותי הרווחה וזה נגמר ברצח המחריד של הילדים על ידי האב.

זהו מקרה קיצוני. אך ישנם מקרים רבים אחרים, בהם שגיאות, דעות קדומות או דבקות בפירוש מטעה של קונצפציה זו או אחרת (למשל, קונצפציית "טובת הילד) מצד שירותי הרווחה, פוגעות קשה מאוד באזרחים ששירותי הרווחה אמורים לסייע להם. יצוין שאוכלוסיות הנמצאות בטיפול שירותי הרווחה הן אוכלוסיות חלשות כלכלית וחברתית. נציגי האוכלוסיות הללו מתקשות לפנות לגופים הקיימים אם הם חשים שהחלטות ופעולות של שירותי הרווחה פוגעים בהם מסיבות כלכליות (מתקשות או לא יכולות לממן את שירותי עו"ד כדי להגיש תביעה לבית המשפט), בגלל אי ידיעת שפה וחוקים (עולים חדשים, אזרחים עם רמת השכלה נמוכה), אי היכרות עם המסגרות הקיימות (כגון, וועדת המשמעת) וכו'.

הקמת נציבות תלונות הציבור על העובדים הסוציאליים תיתן לכל אחד מאזרחי המדינה אפשרות להתגונן ולהבטיח את האינטרסים שלהם ושל ילדיהם אם הם חשים ששירותי הרווחה פוגעים בהם. הקמת גוף כזה תאפשר פיקוח ציבורי על עבודת שירותי הרווחה ויביא הן להעלאת רמת השירות המוענק לאזרח על ידי העובדים הסוציאליים והן להעלאת המודעת הציבורית בכל מה שקשור לפעילותם. יצוין שיעלות נציבות תלונות/קבילות הציבור כבר הוכחה לגבי מוסדות אחרים, כגון צה"ל (נציבות קבילות החיילים), מערכת המשפט (נציבות תלונות על השופטים) וכדומה.

להלן הסבר מפורט של סעיפי הצעת החוק: סעיפים 2 עד 5. כאן מתוארים מטרות הנציבות, דרך מינוי נציב לתלונות הציבור על העובדים הסוציאליים שיעמוד בראש הנציבות וגם נקבע אי תלותו של הנציב: לא תהיה אליו מרות בעניין מילוי תפקידו לפי חוק זה זולת מרותו של הדין.

סעיפים 6 עד 9. קובעים הליך להגשת התלונות לנציבות תלונות הציבור, מי רשאי להגיש תלונה ובאילו נושאים ניתן להגישה.

סעיפים 10 עד 17. סעיפים אלה מוקדשים לדרכי בירור התלונה; נסיבות שבהן נפסק הבירור;למי מועברות תוצאות הבירור במקרה שתלונה נמצאה מוצדקת ובמקרה והיא לא נמצאה מוצדקת. כמו כן, נקבע ששר הרווחה והשירותים החברתיים ימנה עובד בכיר מקרב עובדי משרדו שיהיה אחראי על ביצוע המלצות נציב תלונות הציבור לגבי תלונות קונקרטיות שנבדקו בנציבות ונמצאו מוצדקות. לנציב ניתנה סמכות להעביר תלונות לבדיקת שר הרווחה והשירותים החברתיים וגם סמכות לפנות למשטרת ישראל במקרה וקיים חשד לעבירה על חוק מחוקי המדינה. הנציב יגיש מדי שנה דין וחשבון על פעילותו לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת.

לורי שם טוב

עיתונאית הסוקרת רווחה, עוולות המבוצעות על ידי שופטים נגד אזרחים, וניצול לרעה של עובדות סוציאליות את תפקידן.

3 thoughts on “ח"כ ד"ר מרינה סולודקין הגישה הצעת חוק נציבות תלונות הציבור על העובדים הסוציאליים”

עין לציון בוכיה הגיב:

11 בנובמבר 2010 בשעה 5:33

הגדרת המושג "פגיעה" עליה ניתן להתלונן נגד עובדים סוציאליים בקונטקסט של שירותי הרווחה איננה מספקת, שהרי כמו כל הגדרה משפטית בישראל, אם רוצים מכניסים אליה הכל, ואם רוצים, מוציאים ממנה הכל. צריך לפרט שהמדובר, בין היתר, אבל בעיקר, בפגיעה בזכויות אזרח ובזכות לחיי משפחה. באמנה האירופית לזכויות אדם מצוי סע' 8 והוא הזכות לחיי משפחה עם התערבות מינימלית של הרשויות. האירופים מעניקים זכות זו אפילו לחוטפי ילדים. לאחרונה קבע בית המשפט האירופי ברוב של 16 שופטים נגד אחד שאין להחזיר ילד חטוף לישראל משוויץ, כי הזכות לחיי משפחה של החוטפת תפגע, אם תאאלץ ללוות את בנה לישראל, שבה רשויות רווחה מפוקפקות (נוילינגר ושורוק נ' שוויץ). אם לאירופים יש זכות לחיי משפחה, מדוע לנו אין????

הגב
זכויות יסוד הגיב:

17 באוקטובר 2010 בשעה 5:33

אני חושבת שצריך להתייחס לשני עניינים במקביל כדי למגר את השחיתות של פקידות הסעד.
אני מקבלת למייל שלי כבר תקופה ארוכה הודעות המדווחות על מקרים השונים מאוד זה מזה.
הבסיס המשותף לכל המקרים הוא החיסיון והסמכות של אנשי מקצוע לתייג הורה למרות שבפועל ההורה מלא וממלא את כל חובותיו כלפי ילדו ולא פגע בבריאותו הגופנית, הנפשית או ההתפתחותית של ילדו.
במקרים לא מעטים מדובר בהליכים של אאוגניקה. פקידי הסעד מעוניינים להשיג את ההורה ו/או את הילד כדי לשדוד ממצאים פזיולוגיים כלשהם מגופו למטרות מחקר ואאוגניקה. מטרה זו גורמת להם להעליל עלילות על ההורה ולהאשים את ההורה באחריות למצבו של הילד כאשר בפועל כלל לא אמרו להורה מראש שיתכן שיש ממצא כלשהו בגוף האם שעלול להשפיע על התפתחות העובר בזמן ההריון ו/או יתכן שקיים ממצא גנטי כלשהו שעלול לפגוע במידה כלשהי בהתפתחותו של התינוק העתיד להיוולד. לו ההורה היה מקבל את המידע הזה מראש או ברגע שמתעורר חשש כזה הוא היה יכול לברר את הדברים לפי החוק בטרם ההריון או לפני ההריונות הבאים ולדאוג לממש את זכויותיו וזכויות ילדיו הקימים והעתידים.
ככלל אלו המקרים הדוחפים את הפסיכיאטרים לפסול הורים ולהעליל עלילות קשות על ההורה החל מנסיון להאשים אותו כאשר כלל לא הודיעו לו כי קיימת אפשרות לעובר/ילד עם בעיה התפתחותית ולעיתים מדובר בבעיות זעירות הקייימות לצד יכולות התפתחותיות קוגנטיביות חזקות ועד לטענות של חוסר מסוגלות של ההורה ו/או התעללות או הזנחה רגשית או אחר.
לצד זה יש מקרים של הוצאת ילדים כאשר לא נצפים הן אצל ההורה והן אצל הילד בעיות התפתחותיות ו/או סממנים פסיכופזיולוגים כלשהם. במקרים הללו הפסיכיאטרים לרוב מצינים כי לא נצפו ממצאים פסיכופזיולוגים/פסיכומוטורים או ליקויים התפתחותיים. יחד עם זאת, במקרים לא מעטים הם יציינו כי ההורה סובל מ"בעיות נפשיות".במקרים הללו פקידי הסעד ממשיכים לטעון טענות שקריות בדיוק כפי שהן טוענות טענות שקריות במקרים שכן נצפים סממנים או ליקויים כלשהם, ברמה כלשהי, סממנים שדי שכיחים. יחד עם זאת, בסופו של דבר, במקרים אלו לרוב יוחזרו הילדים בשלב כלשהו כי אין לחץ של הממסד הפסיכיאטרי להשיג את ההורה/הילד למטרות מחקר ואאוגניקה.
המשותף לכל המקרים הוא היכולת והסמכות המוגזמת של פקידי הסעד לנהל הליכים חסויים, לדקלם שוב ושוב כי מדובר ב"טובת הילד", לנצל כל בעיה קטנטונת השכיחה בחיי ילדים ולעוות את המציאות.
הבעיה העיקרית היא הצגת ההורה כלקוי מבחינה פסיכולוגית חברתית מוסרית, הליך בעייתי מאוד שקל מאוד לפקידי הסעד לעשות במסגרת הליך גירושין כאשר בן הזוג מתוך אינטרסים מזוויעים יכול במשך שנים להסית אחרים ולהעליל עלילות נוראות על אשתו כאשר הוא מונע ממנה מחד בהליך חסוי להוכיח כי מדובר בעלילות נוראות שנובעות ממניעים מזוויעים ומנגד מונע ממנה לחשוף בבית המשפט את מעלליו הנוראים של בן הזוג כלפיה וכלפי ילדיו הרכים. וברור שאין קשר כלשהו בין ממצאים פסיכופזיולוגים/פסיכומוטורים לבין ההתנהגות הפסיכולוגית- החברתית-המוסרית של הפרט.
אני אישית הייתי במשך השנים בקשר עם יות מ- 200 משפחות ושוב ושוב נוכחתי לראות את ההליכים שתארתי לעייל.
אז מה הפיתרון? כדי למנוע הצגת הפרט כבעייתי מבחינה פסיכולוגית-חברתית-מוסרית צריך לבטל לחלוטין את המושג "חיסיון". החיסיון בא אך ורק לשרת את פקידי הסעד והרשויות אשר פועלים ממניעים לא חוקיים (ורדיפה של הורה, ולעיתים מדובר בכך שמעלילים עלילות קפקאיות נוראות על ההורה, אך ורק כדי להשיג את רקמותיו למחקר מהווה עבירה פלילית כבדה).
בנוסף חובת ההוכחה חייבת להיות על מעשה/מעשים ספיציפי/ים שטוענים שההורה עשה או נמנע מלעשות וצריך להתנהל הליך תקין וגלוי כאשר המעשה/מחדל מוצג בכתב אישום פלילי/אזרחי בפני ההורה, וההורה שומע כל עד וכל עדות בעניינו ורואה כל מסמך בעניינו.
לדעתי רק תיקון ברור של החוק והדגשה על הסעיפים שהצעתי ימנעו תווית של הפרעות/בעיות/חוסר מסוגלות פסיכולוגית, תוויות אשר משמשות ברוב המקרים לניתוק אכזרי וקפקאי של הילדים מההורה האהוב והמסור.
ניתן לקרוא עוד בבלוג שלי:
tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?blogid=130455

הגב