העיתונאית יאנה עברי: משרד הרווחה ניסה למנוע שידור כתבה על לורי שם טוב

אני מאוד שמחה שהנושא הזה עדיין בכותרות. הרבה מאוד פעמים שאני ניגשת לעורכים בערוצים 2 ו- 10 ואני מדברת “בואו נעשה תחקיר על הוצאת ילדים מהבית”, אז אומרים לי “זה בסדר. כמה אפשר לדבר על זה?”. אני מאוד שמחה שיש עוד אנשים כמוני שחושבים שזה לא מספיק.
חנה, לפני תחילת הדיון פנתה אלי, ודיברנו קצרות למה הנושא הזה לא מגיע לטלוויזיה, ואיך אפשר לשפר שזה כן יגיע לטלוויזיה.

אנחנו מתחילים פה בשתי בעיות. קודם כל אופן ההצגה של הנושא הזה בטלוויזיה ועיתונאות בצורה נפרדת.

טלוויזיה רוצה לראות אקשיין, ותמיד מאוד קשה לי לשמוע על בנות נאנסות, אבל את לא מבינה שאין לי אפשרות להראות את זה בטלוויזיה חלילה.
טלוויזיה לא תראה פרצוף מדבר. טלוויזיה תראה שמשהו מתרחש. טלוויזיה תראה מאבק, טלוויזיה תראה שביתה, טלוויזיה תראה דיון. טלוויזיה לא תראה אדם שמדבר “לקחו לי את הילד וזהו”, מסיבה אחת פשוטה: ברגע שאני מראה אמא שלקחו לה את הילד, העורך יכריח אותי, וזו גם חובה שלי מתוקף היותי עיתונאית, להביא את הצד השני, להביא את משרד הרווחה, ולצערנו, ברוב המקרים, משרד הרווחה בטלוויזיה נראה יותר טוב.
חנה בית הלחמי: משרד הרווחה הרבה פעמים מוריד את התכניות בתואנה של צנעת הפרט, תואנה מזויפת.

יאנה עברי: אני יכולה להגיד לך נתונים. בפעם האחרונה, מספר פעמים שביקשתי נתונים ממשרד הרווחה, הם אומרים לי: “יש לנו נתונים מפה, יש לנו נתונים מפה, אין לנו נתונים קונקרטיים”. אני יכולה להגיד לך כמה המחוז הזה הוציא, והמחוז הזה הוציא לאומנה, ואני לא בדיוק יודעת את מי הוא החזיר ואת מי הוא לא החזיר.

מצד שני, כשאני הבאתי להם נתונים שאני אספתי בכוחות עצמי ממקורות שונים ומשונים, הם אמרו: “אין תגובה”.

באותו הקשר, כשהצגתי להם את כמות הכסף שהם מקבלים ממשרד האוצר עבור כל ילד, עדיין 17,000 ש”ח בחודש, אין תגובה.

באחת הכתבות שאני עשיתי בעודי בערוץ 9, עם לורי, יומיים אחרי שאני צילמתי את לורי מול משרד הרווחה בתל אביב יפו, מתקשרת אלי פקידת הסעד הראשית (ניבה מילנר), ואומרת לי: “את לא רוצה לשמוע את הסיפור שלנו, את הצד שלנו?”

אני אומרת: אני מאוד רוצה לשמוע את הצד שלכם, ביקשתי לשמוע את תגובתכם.

אמרו: “אין בעיה. תבואי לפה עם העורך של התוכנית, תחתמו שזה לא לשידור כל הכתבה על לורי, אנחנו ניתן לכם את הצד שלנו”.