ח"כ שולי מועלם: לפני 6 שנים שיניתי את החוק ביחס לאלמנות צה"ל שאמר שכשהבעל נהרג האישה איבדה מפרנס

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p84aBG-3aR

אני אפתח דווקא במה שנטע כהן אמרה, כי הוא מבחינתי אמירה קשה ביחס לשאיפה שלנו שלא אמור להיות פה. אמרת שאין לך תקווה במדינת ישראל.

אני לא מתווכחת. את המשפט הזה, לדעתי, צריכים לשמוע לא רק הקהל השבוי שיושב כאן, אלא אנשים נוספים שאנחנו צריכים לנסות להביא את הדברים שלך או אותך בעצמך. אני לא אסכים לעולם עם קולות שנשמעו פה, שקוראים לך לא לחזור לכאן. אני לא אומרת לך מה לעשות. את מבוגרת ומחליטה על חייך בעצמך.

מבחינתי, השאיפה היא שלא את ושכמותך תצאו מפה מהמדינה, כי אין פה עתיד, אלא החובה שלנו היא לשנות את המדינה ויש לנו בזה תפקיד גדול, והתפקיד הזה אומר שצריך להיות פה שיתוף פעולה בין עורכי הדין ובין מערכת המשפט ובין האנשים שנפגעו מהמערכת, ובין עיתונאות, ובין חברי כנסת ובין שליחי ציבור שלא בכנסת, כי יש רבים וטובים שלא בכנסת ובין האקדמיה, ובעיקר אני רוצה לחזור למשהו שנבלע מקודם בדברים שאמרתי: אפשר עכשיו לעמוד כאן ולזרוק אבנים למשרד הרווחה, וכל אבן שנזרוק יהיו עוד 10 שצריך יהיה לזרוק ובצדק.

יחד עם זאת אני מרגישה שאם אנחנו לא נבוא למשרד הרווחה ונדרוש מהם את התיקון הזה, אני לא אומרת שלא עשיתם את זה, אני לא אומרת שאני ממציאה פה את הגלגל. אני רק אומרת שאחרי הרבה שנים… אולי אני בעוד שנה-שנתיים אדבר אותו דבר ואגיד "המקום הזה הוא אין לו תקנה".
אם אני אגיד שאין תקנה למשרד הרווחה אזי אני אגיד שאין תקנה למדינת ישראל. משרד הרווחה הוא חלק מהותי בשיקום של החברה מדינת ישראל. לכל אחד מאיתנו יש חובה לתקן את המקום הזה. אני אתקן אותו בכל הכוחות שלי זו האחריות שלי. אני מבקשת שיתוף פעולה בדבר הזה.

הסיפור שלי הוא כאילו יותר ג'ויסי, תקשורתי, כשאני שיניתי את החוק לפני 6 שנים כמעט את החוק ביחס לאלמנות צה"ל, זה היה חברים, אחרי שמ- 1950 החוק הזה נכתב, עד לפני שש שנים, אמרו על אלמנות צה"ל שהבעל שלהן נהרג שהן איבדו מפרנס. ככה הסתכלו עלינו במדינת ישראל. מישהו שיושב פה חושב שזה ראוי להתייחס אלי ככה? שכשהבעל שלי נהרג הייתי בת 32 והוא בן 31.5. אז אני איבדתי מפרנס?אבל ככה היה כתוב בספר החוקים של מדינת ישראל. אפשר היה להגיד שאין תקנה למשרד הביטחון ועשרות שנים ניסו לשנות את זה. יש לנו חובה לעשות את החלק שלנו. אני לא אומרת לכם מה לעשות. אני אומרת לעצמי שהשאיפה שלי היא לתקן את העוולות הנוראיות פה שמתרחשות בחיים והורסים את החיים של אנשים פרטיים. אם כל הדברים הלא סימפטיים שאפשר להגיד על חיים כץ, וחלקכם שמעו אותם, הבן אדם הוא אדם ישר ובולדוזר של שינויים. אני מרגישה שצריך לבוא אליו מהמקום הזה, של הכנס הזה ולהראות לו את הדברים, לפחות זו החובה שלי, שאני לוקחת אותה לעצמי לא להסכים שגם לשר הזה הפקידות תגיד "מה אתה מבין".