נחמה דר, עיתונאית רווחה: הנושא הכי חסוי במדינה הוא מספר הילדים שהוצאו מביתם

חברים יקרים, כל מה ששמענו הערב הם דברים קשים, שהדעת אינה סובלת. מעשים שלמרות שיש להם גיבוי חוקי, נמצאים תחת ההגדרה של פשעים נגד האנושות, לפחות למי מיטב הבנתי.

לא ארחיב בדבריי בנושא זה, מאחר וכל מי שהגיע הלום מכיר וחוו זאת על בשרם. מה שמטריד אותי ביותר כרגע זה לא מה שכולנו יודעים. ממש לא. מה שמטריד אותי כרגע אלו הדברים העלומים שלא מדברים עליהם.

הנושא הזה שכל מי שסיפרתי לו עליו הגיב או בדחייה או שלילה מיידית של הנושא, או בבקשה שאחדל לדבר על כך, מאחר ונושא זה נמצא מעל יכולת הסיבולת הרגשית שלהם.

אנשים פשוט לא מסוגלים לשמוע את מה שאני הולכת לומר.

לפני כחצי שנה הבנתי שאחד הנושאים הכי חסויים במדינת ישראל הוא מספר הילדים המוצאים מהבית. עורכי דין, תקשורת, וחברי כנסת שניסו לדלות מידע נתקלו במבוי סתום וחתום. עובדה תמוהה זו העלתה את הפחד הכי עמוק בתוכי. הרי בימינו אלו בלחיצת כפתור אחת, כל בעל עסק יודע מה המצאי שלו. היצד יתכן שהרווחה אינה מסוגלת לדווח מספר מדוייק של ילדים הוצאו מביתם, אלא אם יש אינטרס למישהו להסתיר את האינפורמציה הזו.

עובדה זו העלתה את חשדי שמשהו רע מאוד קורה מעבר למה שאנו יודעים על פשעי רווחה, אך כששיתפתי את חבריי הפעילים בחשד הנורא, הם פסלו זאת על הסף. אפילו לי, נשמע הדבר כטירוף, אך הפחד והחשש שמשהו נורא ועלום קורה לחלק מהילדים החטופים לא הרפה ממני והמשיך לקנן בתוכי פנימה.

הנה חברים יקרים, התגלתה עוד עובדה מפחידה.

קיימים ילדים חטופים שבאחד השלבים של החטיפה אינם נלקחים למוסדות חירום טראומטיים, גם לא למוסדות המופרטים שבהם  כידוע לכולנו, הם עוברים התעללויות מהתעללויות שונות, אף לא לאומנה או אימוץ כמו שפורסם לא אחת גם בתקשורת על ילדים שחוו שם חוויות קשות כולל אינוס.

החלק הזה של הילדים שאינם מגיעים למקומות הידועים לציבור, מועבר למתקנים אפלים של השב"כ. כל פעמוני האזעקה התנגנו במוחי. מדוע ילדים שנלקחו מהורים באמתלות שווא מגיעים למתקני השב"כ?

איזה ערך מוסף יש לשב"כ בחטיפות ילדים?

מה עושים שם לילדים?

את זה אני משאירה לדמיון שלכם.

הדמיון שלי אומר, שהילדים האלה נלקחים למטרות מחקר. חיות מעבדה. הדמיון שלי אומר שדברים רעים ואפלים קורים שם. אני לא ישנה בלילה בגלל זה. אני לא יודעת מה איתכם. אותי זה מטריד הרבה יותר ממה שכולנו יודעים.

תודה לכולכם שהגעתם.

אני רוצה להודות בהזדמנות זו גם לדניאלה הרשאג, שיושבת כבר 80 יום, מול בית ראש הממשלה בירושלים, וראש הממשלה אפילו לא שם מבט לכיוון שלה.