אלי דניאל, עיתונאי: תילחמו כאילו הילדים לא איתכם ותחיו כאילו הילדים איתכם

ערב טוב לכולם. אני אלי דניאל למי שלא מכיר. המקרה שלי בקצרה אני אספר לכם. גידלתי את הילדים חצי מהזמן, אישרו לאישה לצאת עם הילדים לחו"ל ללא שום ערבויות ומאז האישה נעלמה.

בשנה וחצי כמעט שנתיים האחרונות, אני מחפש את הילדים שלי בעולם, זה בקצרה. עכשיו אני רוצה לגעת בכמה נושאים שדיברו פה הערב ואולי לתת פה איזה פתרון או שניים למצב הקיים, איך הוא צריך להיות לדעתי.

ראשית אני רוצה לדבר על תרבות השקר זו אותה מציאות שנגזרת על כל אחד ואחת מכם שבה, אדם שאתם לא מכירים, נכנס לחיים שלכם באמתלה של עזרה או רצון או שימוש במושג אמורפי שנקרא "טובת הילד", שהמושג הזה בתוכו, נמצא כל עוול שנגרם להורים.

"טובת הילד" זה לא משהו ברור, כולנו יודעים את זה. טובת הילד יכול להיות בעיני פקידת סעד דבר אחד ובעיני פקידת סעד אחרת דבר שני. זה יכול להיות בעניין של הזנחה, שפה, לבוש וכל דבר אחר.

במדינת ישראל יש בתיקים אזרחים ופליליים דבר שנקרא פקודת הראיות. במילים אחרות, יש את נטל ההוכחה על הצד שתובע, הצד שרוצה לקבל את הצדק לפחות מבחינתו להוכיח את מה שהוא אומר. דבר זה לא קיים בתיקי משפחה ותיקי נוער. במילים אחרות: פקידת סעד יכולה לרשום מה שבא לה ואף אחד לא יעמת אותה עם העובדות. ככה זה מתנהל במדינת ישראל.

פקידת סעד גם לא לוקחת אחריות על מה שהיא אומרת. כל הנתונים שלה מוגשים בצורה של "התרשמתי", "לדעתי", "כך אני חושבת", דבר שמונע מההורים לתבוע צדק והן את פקידת הסעד. מעבר לזה ישנו פינג-פונג במדינת ישראל, הפינג-פונג הזה מתנהל בין מערכת הרווחה למערכת המשפט. בית המשפט מטיל את האחריות על פקידת הסעד לספק לו את הנתונים שעל סמך נתונים אלו הוא יקבע מה יהיה בתיק, מה תהיה הפסיקה שלו למעשה, וכך הוא פותר את פקידת הסעד לקחת אחריות. בו בזמן הוא כותב, שפקידת הסעד היא זו שהמליצה ולכן הוא משתמש בתסקיר שלה.

דברים אלה גורמים לנו להגיע למצב בו אנו נמצאים היום.

השיטה בארץ מאוד פשוטה: ראשית מנתקים את האבא מהילדים, מרחיקים אותו מהאמא והילדים. בהמשך לוקחים את הילד מהאמא.

אותה פעילות, אותה פעולה שהפעילו על האבא, עזרו לאמא כדי להרחיק את האבא, משתמשים בה אחר כך כנגד האמא.

עוד דבר שנהוג לעשות אצלנו זה השקר הגדול. זאת אומרת, אם בית המשפט לענייני משפחה נתפס לאיזשהו דבר שהוא לא אמת, ואני חושב שכולנו חווינו את זה, אז מערערים למחוזי, והמחוזי אומר "אני לא הופך את ההחלטה. ההחלטה נשארת כמו שהיא", אז מגישים ערעור לעליון וברגע שזה מגיע לעליון, הוא אומר 2 ערכאות כבר קיבלו את מה שנאמר. השקר הזה הופך להיות שקר חלוט. זאת אומרת, שלא ניתן להפוך אותו.

דבר נוסף שקורה להמון הורים ולורי מכירה את זה מצוין, מוטי מכיר ועוד כמה אנשים, זו הרדיפה של פעילים. מדינת ישראל לא יודעת איך להתמודד עם המצב הזה. היא לא יודעת מה לעשות איתנו. לכן הם ממציאים כל מיני המצאות, מנסים להעביר חוקים הזויים ודברים כאלה.

אנחנו צריכים להמשיך להילחם. אנשים פה שאלו מה הפתרון? הפתרון זה לפרסם, ולפרסם ולפרסם! ברגע שאתם מפרסמים, זה מגיע אליהם הביתה. אתם לא ישנים בבית שלכם בגלל הילדים, הם לא ישנו בבית שלהם בגלל הילדים. זו השיטה היחידה.

כל שופט, כל פקידת סעד, כל מומחה, כל אדם שמערכת המשפט נותנת לו כוחות כדי להחליט על החיים של הילדים שלכם, וצדק פה זה שאמר לפני. יש אלוהים, מעליו יש שופט וביניהם יש פקידת סעד, זה נכון. אל תתנו להם שקט בבית. תפיצו את הסיפורים שלכם, שהם יצטרכו להצדיק את העובדה שהם ניתקו ילדים מההורים. אני יודע שנהוג לומר שכל מקרה הוא מקרה פרטני, אבל אם תשימו לב, השיטה היא מאוד כוללנית והיא מתאימה לכולם.

כדי למנוע מכולנו להתאגד ולהתאחד, הם אומרים שכל מקרה הוא פרטני, כל מקרה הוא לגופו של עניין. לכן אני מבקש, לא רק מבקש, מפציר. תפרסמו את המקרים שלכם עם פרטים מלאים. לא לפחד. הפחד, זה מה שגורם לחטיפות הילדים במדינה. לא לפחד. תדברו. תזכירו שמות של שופטים, של פקידות סעד, אם יש לכם נתונים שאתם יודעים עליהם, תפרסמו אותם.

בזמנו דיברתי עם מוטי על איזשהו הליך שצריך לעשות. ההליך הזה מדבר על הוצאת הילדים של פקידות הסעד מהבית. תקשיבו טוב. לא יקחו לכם את הילדים. הם רוצים ילדים לפנימיות? שיקחו את הילדים שלהם! אם אתם גרים בשכנות לפקידות סעד, אם אתם מכירים את המשפחות שלהם, שמעתם צעקה, ראיתם ילד שלהם יוצא עם חולצה קרועה, לבוש בצורה מרושלת, תתקשרו מיד למשטרה ולהסביר שהילד הזה סובל מהזנחה ואתם מבקשים להציל אותו. זה נקרא אזרחות טובה. עדיף שיקחו את הילדים שלהם ולא את הילדים שלכם.

אם אתם לא מאמינים לי שזה עובד, מוטי פה איתי. היה אישזהו ניסיון שבו ראו בת של פקידת סעד שצרחה בבית, הגישו על זה תלונה. התלונה הגיעה למוטי בתור עיתונאי, וזה התפרסם ופקידת סעד ראשית דיברה על זה. היא אומרת שפקידות סעד מפחדות ששוטרים ידפקו להם בבית יקחו להם את הילדים. למעשה, העמדנו אותם באותו מקום שאנחנו היינו בו.

זו השיטה להילחם: לפרסם, לפרסם, לפרסם. אל תפחדו. אם תפחדו ימשיכו לקחת לכם ילדים.

כשאנחנו מדברים על הרווחה ומערכת המשפט, חשוב שכולכם תבינו, יש משפט שאומר עם למוד סבל, זה עם שלא יכול להתקומם. שמים את כולכם במצב הישרדותי. במצב הישרדותי, אתה מנסה להישאר בחיים, אתה לא נלחם. אתה רק מנסה להעביר עוד יום בחיים שלך. עוד יום עם הילדים שלך. כל עוד אתם במצב הזה אתם לא תילחמו.

תילחמו כאילו הילדים לא איתכם, פשוט ככה ותחיו כאילו הילדים איתכם כל הזמן. אל תתביישו. תפרסמו.