צפו בכנס מבעית של פקידות סעד לחוק הנוער: האופרציה של חטיפת ילדים ממשקפי העו”סיות רונית ספיבק, מרים בן עטר, מירי בקר, אנה קוטובה
כנס של פקידות סעד לחוק הנוער שהועלה לאינטרנט ע”י הפק”סיות עצמן. הן חושבות שההופעה שלהן בכנס משרתת את האג’נדה שלהן. צפו באיזה תענוג הן מספרות שהן מוציאות ילדים מהבית.
“נערכנו בכוחות גדולים, 8 עובדים סוציאלים, כולל פקידת סעד ראשית מרים בן עטר, שתי מוניות. חשבנו שהולך להיות מאוד קשה. השופטת נתנה את ההחלטה. הבנות לא התנגדו”.
כך מספרת עו”ס רונית ספיבק כאשר כולה מחייכת מאוזן לאוזן, מדושנת עונג, שמחה ורוטטת מאושר. רק דקה לפני כן היא סיפרה שמדובר בילדות שחיות עם האבא, כולן מוצלחות, מטופחות היטב, מצליחות מאוד בלימודים. הבעיה היחידה היא שהבנות פשוט לא רצו לפגוש את האמא. העו”ס החליטו שזה “ניכור הורי”, ובגלל שהבנות לא נהנות לפגוש את האמא שלהן, הוציאו אותן למרכז חירום.
האם זה מוצדק? כמובן שלא. הבנות הוכנסו למסגרות אלימות של משמעת, אלימות ע”י מדריכים, סמים וזנות. ממש יופי. זה בכלל לא מפליא שהעו”ס מסיימת את הסיפור ברגע ההוצאה מהבית למרכז החירום, כי אחרי שזה קורה, את העו”ס כבר לא מעניין טובת הבנות, וגם לא מעניין מה קרה איתן. האם הצליחו בלימודים? האם נותקו גם מהאבא, מהאמא ומכל שאר המשפחה? האם התחילו לעשן? האם נכנסו להיריון בפנימיה? גם האמא ששימשה במקרה הזה פיתיון כדי להכניס את הילדות האלה לפנימיה לא עניינה את העו”ס. סביר להניח שהאמא לא “זכתה” לחידוש הקשר עם הילדות האלה, שכן הן האשימו את האמא בזה שהיא גרמה להשלכתן למרכז החירום.
כך ללא כל נקיפות מצפון העו”ס משגרות משלחת של 8 עובדות סוציאליות לחטוף ילדות שהיה להן טוב בבית, והרסו להן את החיים. עכשיו העו”סיות האלה עוד מתפארות במה שעשו, ומעלות זכרונות באופן נוסטלגי.
יש עוד הרבה מה ללמוד מהסרט הזה. צופינו היקרים מתבקשים לרשום תגובות פה, למטה.
המשתתפות בכנס מבעית זה הן רונית ספיבק — פק”ס עירונית לחוק נוער, אנה קוטובה — מנהלת מרכז חירום גב’ מירי בקר — פק”ס מחוזית לסדרי דין, גב’ מרים בן עטר — פק”ס מחוזית לחוק נוער. לצפות בסרטון זה דומה לצפייה בסרטים מוועידת ואנזה בה הגו את הפיתרון הסופי ליהודים.
מה שמעניין הוא שבמקרה ההפוך שקורה לאלפים ולרבבות – מקרה בו האם המשמורנית מנתקת את הילדים מאביהם ומסיתה אותם נגדו בכח המשמורת שלה (כמו שקרה אצלי) – אף אחד אפילו לא חושב להוציא את הילדים מחזקת האמא לאיזה קלט חירום ולו לפחות באופן זמני עד שיחדשו את הקשר עם האבא ויבינו שהם לא חייבים להיות שפוטים של האמא נגד האבא.
צריך לזכור שבסה”כ להיות מוסתים בצורה עיוורת נגד אחד ההורים (ולא משנה איזה) – זו פגיעה קשה בנפש הילד.
כמובן שאם יש דרך אחרת להשפיע על ההורה המשמורן שלא לנתק ולנכר ולהסית, כל ברירה עדיפה מאשר הוצאה מחזקתו – וכמובן שצריך לאייןם ולאיים לפני שמממשים את האיום (ואני מקוה שבמקרה הנוכחי איימו הרבה פעמים ונתנו צ’אנס לאב המנכר והמסית) – אבל במקרה הנוכחי אני דווקא מצדיק את פקידות הסעד שבאו להגנתה של האמא האומללה שילדיה הוסתו נגדה.
שימו את עצמכם בנעליה של האמא ותבינו. תפסיקו להשמיץ בכל הזדמנות כי יש מקרים שבאמת הפק”ס צודקות (אם כי הם באמת נדירים למדי כי כל הגישה וההסתכלות של הפק”ס מעוותות בדר”כ).
למה קוראים לה קוטובה אם היא בעצם עו”ס רעה ולא כה טובה כפי שהיא נקראית?!