השופט משה דרורי חתך קנס בגין ניכור הורי שהוטל על אישה משמורנית מ- 27,500 ש”ח ל- 15,000 ש”ח רמ”ש 21786-07-15
לאחרונה מככב השופט משה דרורי מבית המשפט המחוזי בירושלים בסדרה של פסקי דין המעוררים ענין בקהילה המשפטית.
הנה למשל בסיפור זה יש גבר שמנוכר לילדיו אפילו העו”ס ממרכז הקשר מצביעה על כך שהגבר עושה הכל כדי לקיים את מעט הקשר שאופשר לו, ואילו האישה, ההורה המשמורן מנצלת את מעמדה ומעודדת את הילדים להתנכר לאביהם. בבית המשפט למשפחה הטילו על האישה קנס בגין הניכור הורי בסך 27,500 ש”ח. סכום גדול יחסית המעיד על חומרת התנהגותה של המשמורנית, המנכרת. האישה ערערה והצליחה להפחית את הקנס בכמעט 50% ל- 15,000 ש”ח, שזו הצלחה משפטית משמעותית מבחינתה.
אלא שאותה גברת חשבה שהנחה של כ- 50% איננה מספיקה ושאפשר להוציא מדרורי פטור מלא מהקנס. במקרה זה, זה לא הצליח לה. הקנס נשאר על כנו. האישה חטפה הוצאות מזעריות בסך 1,000 ש”ח.
לסיכום: לפנינו פס”ד שחבל שהשופט דרורי לא מפרט את ההלכות הרלבנטיות לניכור הורי, על בסיס מה חושב הקנס (פר הפרה? פר חודש? פר התרשמות?). מה הנוסחה לחישוב הפיצויים בעד ניכור הורי? אחרי כמה מפגשים או חודשים מוצדק להטיל קנסות בגין ניכור הורי? האם היה ידוע לאישה מראש שהיא עלולה לחטוף קנס? האם יש קו אדום שאם ההורה המנכר חוצה אותו, אז הזכאות היא אוטומטית ללא צורך בדיונים משפטיים? כלומר האם ניתן לומר שאחרי 3 חודשי ניכור, או 6, או 9 חודשים ניתן להפעיל את הקנסות מיידית בהוצל”פ מבלי להתדיין בבית המשפט עד לזרא?
במקרה זה לא היה מספיק בדחיית הבקשה לעיון מחדש. היה על השופט להתייחס גם לשאלת המרדנות, ולהזהיר את המערערת שמזונות הילדים יחתבטלו החל ממועד ספציפי בגין מרדנות, שכן ביטול מזונות עקר מרדנות קשר והטלת קנס במסגרת ניכור הורי ואכיפת הסדרי ראייה הם נושאים הזהים זה לזה במהותם. כלומר יש צורך באמות מידה אחידים שתקפים לא רק למקרה זה אלא לכל מקרה אחר, כדי שעורכי הדין יוכלו לייעץ ללקוחות מה הוא הדין. אחרת, כל עו”ד יכול לייעץ ללקוחה שתמיד יש סיכוי להתחמק מהקנסות האלה כי אין שום קריטריונים אחידים. אחר כך שופטי המשפחה טוענים שהם עמוסים, אבל הם אלה שלא נותנים להורים ולעורכי הדין נוסחאות ברורות ליישום הדין.
מה זו החרטא הזו “לשתף פעולה עם שירותי הרווחה”?
כמו כן לא ברור מדוע השופט דרורי דורש מאישה זו “לשתף פעולה עם העובדות הסוציאליות”. מדובר בדרישה עמומה שאין בה תוכן, ואי אפשר לדעת איזה שיתוף פעולה נדרש בכל יום ויום, שכן העובדות הסוציאליות אינן יציבות, יכולות לשנות דעתן בבת אחת, יכולות להציק באמצע היום, להטריד על חשבון עבודה, ואף אחד לא יכול להתחייב “לשתף פעולה” מבלי לדעת איזה תוכן יצוק לתוך שיתוף הפעולה.
הדרך הנכונה היא שהשופט יגדיר בדיוק מה מצופה מהאישה, יתחום בדיוק את ההתנהגות המצופה ממנה, וייתן להורה המנוכר כלי אכיפה שאפשר לאכוף: ביזיון בית משפט. כאשר אומרים להורה לשתף פעולה עם עו”ס, זה לא משהו שאפשר לאכוף אותו, וזה מייד פותח פתח להתדיינויות עד כמה דרישת העו”ס הייתה סבירה, האם בכלל העו”ס הבהירה מה מצופה ממנה, ושלל תירוצים למינהם.
את הנוהג המגונה של שופטים לגלגל אחריות לעו”ס שתציב להורים סטנדרטים להתנהגות חייבים לסיים. זה תפקידו של השופט להציב להורים סטנדרטים להתנהגות, בלי קשר לשום עו”ס. העו”ס איננה שופטת, ואין זה מתפקידה להגיד לאמא או לאבא מה לעשות. גם אם האמא “לא בסדר” והיא לוקה בניכור הורי, עדיין להורות לה לשתף פעולה עם עו”ס זה לא פיתרון. זו בריחה של השופט מאחריות.
| רמ”ש בית המשפט המחוזי ירושלים כבית-משפט לערעורים אזרחיים |
21786-07-15
28/10/2015 |
| בפני השופט: משה דרורי | |
| – נגד – | |
|---|---|
| המבקש: פלוני עו”ד תאנה אקרמן |
המשיבה: אלמונית |
| החלטה | |
ביום כב אלול תשע”ה (6.9.15) קבלתי, באופן חלקי, את בקשת רשות הערעור, וקבעתי כי חיוב המשיבה בקנסות, בגין הפרת הוראות בית משפט לענייני משפחה בענייני הביקורים, יועמדו על סך של 15,000 ₪ (פיסקה 18 לפסק דיני), במקום 27,500 ₪, שהוא הסכום שאליו טען המבקש, המיוצג על ידי עו”ד תאנה אקרמן (פיסקה 17 לפסק הדין הנ”ל).
- טרם יבשה הדיו על פסק דיני, והוגשה, ביום 10.9.15, בקשה לעיון חוזר, חתומה על ידי המשיבה. בבקשה יש התייחסות פרטנית לכל אחד מן הביקורים, והמשיבה אף מציעה שאני אברר דברים מסוימים עם השופטת בבית משפט קמא. היא מבקשת כי אבטל את החיוב בסך 15,000 ₪ וכן את החיוב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.
- הוריתי לצד שכנגד להגיב, עד ליום 10.10.15 (החלטתי מיום 10.9.15).
- בתגובה שהגישה עו”ד תאנה אקרמן, ביום 8.10.15, היא מתנגדת לעצם קיום ההליך של עיון חוזר, המנוגד לסדרי הדין; ובכל מקרה, לגופו של עניין, היא סבורה כי הטענות שהועלו חסרות בסיס, ואינן משקפות את הנתונים שהיו בפני בית משפט קמא, כולל תסקיר העו”ס.
- המשיבה הגישה בקשה, לפני מספר ימים, ביום 18.10.15, ועתרה לכך כי אכריע בבקשתה, והוסיפה וציינה כי הצד שכנגד כבר הפעיל הליכים בהוצל”פ.
- הבוקר הגיעה לשולחני תגובה נוספת ומעודכנת של ב”כ המערער, שאליה צורף דיווח של העו”ס, גב’ מירב שטאובר, מיום ז חשוון תשע”ו (20.10.15), שממנו עולה כי החל מ-1.7.15, בחלק גדול מהמקרים לא התקיים מפגש כלל, ובחלקם לא התקיים מפגש משמעותי.
- וכך מסתיים הדו”ח של הגב’ מירב שטאובר, עו”ס לסדרי דין הנ”ל:
“אציין כי בכל המפגשים האב מגיע בלבוש הולם לפגישה עם הילדים ונענה להנחיות עו”ס מרכז הקשר, פנה אליהם בעדינות ובסבלנות כלפיהם וברגישות, למרות התנגדותם כלפיו.
כפי שתואר לעיל, מאז החלטת כב’ השופטת מיום 1.7.15, לא חל כל שינוי בהסדרי הביקורים בין האב לילדים.
הילדים עדיין מנוכרים כלפי האב ומתנגדים לקשר אתו, זאת בעידודה של האם ובגיבויה.
לאור זאת וכן לאור הדיווח שנשלח לכב’ השופטת על ידי הפסיכולוג אבנר הכהן, ובו המלצות בעניין משמורת הילדים, בכוונתנו לכנס ועדת תסקירים בעניינה של המשפחה. הוועדה תתכנס בחודש דצמבר”.
- עו”ד אקרמן, ב”כ המבקש, בהתייחסותה לדו”ח האמור כותבת: “האמור בדו”ח מעיד כאלף עדים על כך שהמבקשת עושה לעג וקלס גם את הדיון ופסק דינו של בית משפט זה, ולכן בוודאי אין כל מקום להיענות לבקשתה ל’עיון חוזר’. לאור האמור מתבקש בית המשפט הנכבד להורות על דחיית הבקשה, תוך חיוב המשיבה בהוצאות משפט ובשכ”ט עו”ד בגין בקשה מיותרת זו והצורך להשיב עליה”.
- לאחר ששקלתי טענות הצדדים, החלטתי שלא להיענות לבקשה.
- הטעם הדיוני שהועלה על ידי ב”כ המבקש – נכון הוא.
בית משפט שנתן פסק דין בערעור וסיים את מלאכתו, אינו רשאי להפוך את התוצאה. לכל היותר, רשאי בית המשפט, לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ”ד-1984, לתקן טעות, המוגדרת בסעיף 81(א) לחוק האמור כ“טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה”.
ברם, מטרת הבקשה ונוסחה אינו תיקון טעות כזו, אלא היא עותרת למהפך כולל של פסק הדין, והדבר גם בא לידי ביטוי בעתירות שבסופה של הבקשה לעיון חוזר, שהן, לבטל את הקנס בסך 15,000 ₪, ואת חיוב ההוצאות שנקבעו בסך 4,000 ₪.
- מעבר לצורך, לגופו של עניין, לא שוכנעתי כי טעיתי בפסק הדין, ואינני סבור כי נפלה טעות במה שפסקתי.
- למותר לציין, כי הצעת המשיבה כי אברר דברים אצל הערכאה הדיונית, אינה במקום, שכן בית משפט לערעורים בודק – מבחינה משפטית – האם בית משפט קמא צדק או טעה, וקבעתי בפסק דיני כי בנקודות מסוימות צדק בית משפט קמא ובנקודות אחרות טעה, ועל כן, הערעור התקבל באופן חלקי.
- לא זו אף זו, ניתן לומר כי “סופו מעיד על תחילתו”.
דו”ח העו”ס, הגב’ שטאובר, מלפני מספר ימים, מוכיח כי אכן המשיבה אינה מבצעת את החלטות בתי המשפט (הן בית משפט לענייני משפחה והן בית משפט זה, בשבתו כבית משפט לערעורים), ככל שהדבר נוגע לביקורי הילדים.
- בנסיבות אלה, אין כל מקום להיענות לבקשת המשיבה.
- יש מן האמת בדברי ב”כ המערער כי המשיבה עושה ללעג ולקלס את ההחלטות של הערכאות השיפוטיות, ובכך מסכלת את מטרת הדין – כפי שמיושם על ידי בתי המשפט השונים – בדבר החובה המוטלת על ההורה המשמורן (קרי: המשיבה) לאפשר קשר הולם בין הילדים לבין ההורה שאינו משמורן (קרי: המבקש).
- לפיכך, הבקשה לעיון חוזר, שהוגשה על ידי המשיבה ביום 10.9.15 – נדחית; ופסק דיני, מיום 6.9.15, עומד על כנו, ללא כל שינוי שהוא.
- צודקת ב”כ המבקש בדרישתה לחיוב המשיבה בהוצאות משפט, עקב הגשת בקשת סרק זו והטרחת המבקש לשכור שירותי עורך דין ולהגיב על הבקשה.
- החלטתי לחייב את המשיבה בהוצאות משפט שאינן גבוהות במיוחד, מתוך תקווה כי לא תשתמש בתירוץ זה של קביעת הוצאות גבוהות, כאמתלה נוספת לאי קיום צווי בית משפט.
- אני מצפה, כי מכאן ואילך תאפשר המשיבה (האם) את הביקורים של הילדים עם המבקש (האב),כסדרם, כאשר הביקורים יהיו משמעותיים, כפי שהגדרתי זאת בפסק הדין (תוך השוואה לתיאור העו”ס ,בדבר ביקורים בלתי משמעותיים, בתסקיר שלה מיום 20.10.15).
- התוצאה היא זו:
א. הבקשה לעיון חוזר – נדחית.
ב. פסק הדין נשאר על כנו, ללא כל שינויים ותיקונים.
ג. המשיבה תשלם למבקש הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד, בגין בקשה זו, בסך כולל של 1,000 ₪.
- המזכירות תשלח העתק החלטה זו לב”כ הצדדים.
ניתנה היום, ט”ו חשוון תשע”ו, 28 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.
