תחקיר: עמותת ש.פ.ר והקרן לטיפול בחסויים שודדים את כספי החסויים גוזלים את רכושם ומזניחים אותם
קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p84aBG-3Of
כך נזנח מי שלא יכול לדאוג לעצמו: בישראל יש היום כ-40 אלף איש שלא מסוגלים לדאוג לעצמם. כדי שיהיה מי שיתאם להם ביקור רופא, או אפילו כדי לשלם חשבון חשמל, קמו עמותות שמקבלות כסף כדי לשמש אפוטרופוסים. הבעיה היא שבהרבה מקרים, האנשים מוזנחים, וגרים בתת-תנאים. רק הכסף לעמותה ממשיך לזרום
בסוף שנות ה-90 התפתחה אצל שולמית אטיאס בעיה נפשית. בתה מעיין ואחיה הקטן נשלחו למשפחה אומנת, ואת האחריות על שולמית העביר בית המשפט לעמותת ש.פ.ר, שתפקידה לנהל את חייהם של אלו שלא מסוגלים לעשות זאת.
יחיאל עמר, חתנה של שולמית אטיאס: פעם, היינו תמימים. היינו ילדים בעצם. אני הייתי בן 20, חייל. היא הייתה בת 16. היינו באים לפה מדי פעם, גם לדאוג לה לאוכל, שמיכות, מה שיכולנו. יחיאל מראה סרטון שכך נראה הסלון שבו חיה שולמית אטיאס, שהמדינה הפקירה בידיה של עמותת ש.פ.ר שאמורה לדאוג לצרכיה.
הרעיון בהקמת תאגידים אפוטרופסיים כמו עמותת ש.פ.ר הוא סוציאלי מיסודו – שהחברה תדאג למי שלא מסוגלים לדאוג לעצמם. בסרטון מלא צרכים של חולדות ועכברים. שולמית הייתה ישנה על מזרון מסריח על הרצפה.
— שום מיטה, שום דבר?
שום כלום.
— וזה מה?
זה החולדה המתה. כל מה שאתה רואה, כל ה…
— הכל עובד, רטיבות.
הכל עובש. קירות מתפוררים עם עובש, סדקים בקיר. לא היה לה פה אף פעם טלוויזיה, כבלים, כאילו, כלום. לא היה פה, לא תנור ולא מזגן.
מעיין עמר בתה של שולמית אטיאס: היא שמונה חודשים חולה, חולה, לא יכלה לנשום. למה? הדוד, שמונה חודשים אין לה דוד. אין לה מים חמים, מתקלחת עם מים קפואים.
אלא ששולמית הוזנחה. מדירתה עלה עובש כמעט בכל פינה, חולדות התרוצצו ברחבי הבית, והיא נאלצה לישון על מזרון ארעי על הרצפה. 14 שנים הייתה תלויה שולמית בחסדיה של עמותת ש.פ.ר, עד שלפני שלושה חודשים, אחרי מאבק משפטי, עברה האפוטרופסות עליה מהעמותה לבת שלה, ולא תאמינו כמה מהר אפשר לשנות מציאות אם למישהו אכפת באמת.
הרעיון בהקמת תאגידים לאפוטרופוסות כמו עמותת ש.פ.ר הוא סוציאלי מיסודו. החברה תדאג למי שלא מסוגלים לדאוג לעצמם, לאנשים שסובלים מלקות שכלית או נפשית. בית המשפט הוא זה שקובע מי יהיה האפוטרופוס. השיקול שאמור לעמוד נגד עיניו הוא טובתו של האדם.
— כמה קלה ידה של המדינה למנות אפוטרופוס על אדם?
אני חושב שנכון להגיד שיש קלות בלתי נסבלת למינוי אפוטרופוסים היום במדינת ישראל. צריך לזכור שמינוי אפוטרופוס זה הליך מאוד מרחיק לכת. כמו לקחת בן אדם מבוגר ולהפוך אותו לתינוק או ילד, במובן הזה שהוא מאבד את החופש לקבל החלטות בכוחות עצמו. אתה מכפיף אותו לציית לאדם אחר.
— ובעצם המשפחה כרגע מודרת מכל המידע?
זאת אחת הבעיות הקשות בעולם האפוטרופוסות שממנים גוף זר.
יחיאל עמר, סתם דוגמא, היא הבת שלה. היא הולכת לביטוח לאומי, רוצה להתעניין כמה היא מקבלת בחודש. “מי את? את לא יכולה לקבל אישור מידע!”, הולכת איתה לרופא. כלום. את לא יכולה לעשות כלום.
14 שנים הייתה תלויה שולמית בחסדיה של עמותת ש.פ.ר. רק לפני שלושה חודשים, אחרי מאבק משפטי, עברה האפוטרופוסות עליה מש.פ.ר לבת שלה, ולא תאמינו כמה מהר אפשר לשנות מציאות, אם מישהו איכפת באמת.
יחיאל עמר, קיבלנו את צו האפוטרופוס ב- 04/10, וישר עם הצו הזה הלכתי לעמיגור. יום שלישי הגשתי את זה, ביום רביעי כבר היו פה איזה 6 פועלים שהפכו את הבית.
— אחרי יומים?
כן. יומים, זהו, התחילו לשפץ את הבית.
— ו- 14 שנה הם אמרו שאי אפשר?
אי אפשר.
בעקבות תלונות רבות על היחס של העמותה לאנשים שנמצאים תחת חסותה, החליטו במשרד המשפטים למנות ועדת בדיקה מיוחדת. הוועדה הגישה בשנת 2012 דוח חמור שבו נטען כי “חברי הוועד ועובדי העמותה כשלו בתפקידם כאחראים לשלומם ורווחתם של החסויים. ברוב תיקי החסויים התגלו ליקויים מהותיים. מהממצאים עולים חשדות כבדים למעילות בכספי החסויים וברכושם. הם פעלו בניגוד לחוק והפרו את חובת האמונים שלהם כלפי העמותה”.
רגע לפני שננקטו נגד ש.פ.ר צעדים, החליטה ההנהלה הקודמת להתפטר והנהלה חדשה מונתה במקומה. אין מחלוקת שנעשו שינויים מהותיים במטרה לתקן את הליקויים, אבל הדרך ארוכה. המציאות הקשה ממשיכה לצוץ בעולם הזה שרובנו מעדיפים לא לראות.
מעמותת ש.פ.ר נמסר בתגובה: “לפני שנה וחצי הורה האפוטרופוס הכללי על החלפת חברי הוועד המנהל של העמותה. שינוי של תהליכים אורך זמן ואנו בעיצומה של תפנית. המקרים שהעליתם הינם מקרים בודדים מתוך מאות רבות של חסויים בטיפולנו ואין בהם כדי להעיד על הטיפול המסור של העמותה. בנוגע לאישה שגרה בבית מוזנח, מיד כשהובא הדבר לידיעת מנהלת האזור החדשה של העמותה היא דאגה לבקר בביתה של החסויה ולדאוג יחד עם בתה להסרת המפגעים. בנוגע למר אשטמקר: עניינו הובא לידיעת מנכ”ל העמותה רק שנה לאחר פטירתו. המנכ”ל סייע ככל יכולתו לבני המשפחה באיתור מקום קבורתו. בנוגע לעיכובים בטיפולי השיניים של החסויה: הם נבעו מהצורך למצוא מקור תקציבי למימון הטיפול”.
גליה קהא עמותת ש.פ.ר אפוטרופוסית הפכה את חייה של אמה לגיהנום עלי אדמות
— גליה כמה קשה המצב?
גיהנום עלי אדמות. פשוט גיהנום עלי אדמות. אני אמות עם הנקיפות מצפון האלה שלא עשיתי מספיק. אמא של גליה היא חסויה של ש.פ.ר. גליה גרה בקומה מתחתיה ומתניידת על כיסא גלגלים וסובלת מלקות בראייה היא נמצאה לא מתאימה להיות אפוטרופוסית, וזה נכון גם לגבי הבעל של האמא שעדיין גר איתה. במצב הזה בעצם, האנשים שהכי קרובים אליה מודרים מכל מידע, אבל להם גם הכי איכפת.
כשאמא שלי בכתה לבקרית של ש.פ.ר שהיא רוצה שיניים, אז היא אמרה לה “את יפה גם בלי שיניים”. מלחמת עולם הייתי צריכה לעשות, מלחמה של שנים, שיעשו לאמא שלי שיניים. שנתיים, זה הזמן שלקח לעמותת ש.פ.ר להשיג מימון לשיניים תותבות. בדרך התפתח סכסוך קשה בין הצדדים.
בש.פ.ר קוראים לגליה קהא מתלוננת סדרתית והיא טוענת שהעמותה ממררת את חייה. תוך כדי, קבע בית המשפט שהאמא חייבת מטפלת צמודה. את זה אין מי שיממן, אז בש.פ.ר הוציאו מכתב שאם זה לא ייפתר, ייאלצו להוציא את האם מהבית לאשפוז ווירשמו הערת אזהרה בטאבו על בית המשפחה.
למה לאשפז את אמא שלי? היא לא זקוקה לאשפוז למה לאשפז אותה?
ש.פ.ר היא לא העמותה היחידה שנמתחה עליה ביקורת. בשנה שעברה גזר בית המשפט העליון 9 שנות מאסר על עו”ד ירדנה נילמן שגנבה 7.4 מיליון ש”ח מכספי החסויים שלה.
מבקר המדינה כתב דוחות קשים על שוק האפוטרופוסות וביקר בחריפות את הקרן לטיפול בחסויים.
בעצם כל מי שמכיר קצת את העולם הזה, יודע שיש בעיה.
פרופ’ ישראל דורון, החוג למדעי הזקנה, אוניברסיטת חיפה: נורא קל לנו לבוא בטענות לתאגידים, אבל גם המדינה אשמה, כי אם המדינה מתגמלת אותם בסכומים כל כך נמוכים, אז גם אם הם רוצים הם לא מסוגלים.
— מה הם מקבלים בכלל?
כשמדובר על אדם ללא שום רכוש שאין לו שום הכנסה, מתחת ל- 200 ש”ח לבן אדם לחודש, וזה יכול להגיע עד 1,000 ש”ח לחודש ברמה המקסימלית. זאת גם הסיבה שיש הרבה מאוד תמריצים שליליים לפעול בצורה לא חוקית, או למעול באמון.
אז מי אמור לפקח על התחום?
על ניהול הרכוש והכסף של החסויים ממונים 25 פקחים בכל הארץ. כלומר, פקח על כל 1600 חסויים. על הטיפול הפיזי אין פיקוח בכלל, ורק השנה יצא לדרך פיילוט לפיקוח כזה מטעם משרד המשפטים. יש גם הצעת חוק חדשה שתאפשר לאנשים לבחור מראש אדם שיהיה האפוטרופוס שלהם, ובכך למנוע סכסוכים, אבל זה מעט מידי ומאוחר מידי ביחס למדינות המערב.
— אז אנחנו בפיגור של כמה שנים?
פרופ’ ישראל דורון, לפחות שניים-שלושה עשורים.
מותו של ראובן אשטמקר – עמותת ש.פ.ר קברה אותו בחלקה לא נכונה.
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: “לאור חשדות שהתעוררו אצל האפוטרופוס הכללי להתנהלות לא תקינה של עמותת ש.פ.ר, בוצעה במהלך שנת 2012 ביקורת. דוח הביקורת הצביע על שורה של ליקויים חמורים. בעקבות כך הוחלט לפעול להגשת בקשת פירוק כנגד העמותה וחברי ועד העמותה ומנהליה הוחלפו. גם כיום מוסיפות להתקבל תלונות על התנהלות עמותת ש.פ.ר והן נבדקות על ידי מערך הפיקוח על אפוטרופוסים באגף האפוטרופוס הכללי”.
מבית החולים קרית שלמה, בעניין ראובן אשטמקר, נמסר בתגובה: לאחר ארבע שנים של טיפול מסור בבית החולים, חלה הרעה משמעותית במצבו והוא הועבר לבית החולים מאיר בכפר סבא להמשך טיפול. במהלך האישפוז שם נפטר. כפי שנמסר לנו, בית החולים העביר את המשך הטיפול לידי חברה המטפלת בסידורי הקבורה”.
[wpvideo hLyL8G2L]
