זאב פרידמן עושק וגוזל כספי חסויים וניצולי שואה מונה יועץ במועצה לעבודה סוציאלית
קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/pxMec-3Ox
בתאריך 14/11/2012 מינה השר משה כחלון שני נציגי אוכלוסייה נזקקת למועצה לעבודה סוציאלית. אחד המינויים הוא זאב פרידמן, איש אשר רחוק מלייצג “אוכלוסיה נזקקת”. המינוי הוא בעקבות עתירה לבג”ץ שהגישו ארגוני אבות גרושים, ונשים שמשרד הרווחה חוטף את ילדיהן לפנימיות. לאחר חצי שנה של תעלולים, דחיות ואוכה, מינה כחלון נציג ל”אוכלוסיה נזקקת” בשם זאב פרידמן, וביקש מבג”ץ לסגור את העתירה.
אלא שזאב פרידמן הוא מינוי לא ראוי איש שאינו נקי כפיים העוסק בעושק זקנים וקשישים, ולבטח אינו מייצג אותם. כמו כן יוצא מכתב לשר משה כחלון איך טען לניקיון כפיים והוא ממנה אדם לא אמין, שרוחץ את ידיו בדם ילדי ישראל אשר מסוממים,מוכים,וזוכים להתעללות נפשית.
מינויים כושלים של כחלון לפני פרישתו כשר הרווחה
מסתבר שהשר משה כחלון, שר הרווחה, יוצא למסע נקמות אישי נגד האבות הגרושים בישראל. אחרי שהגיש תלונות במשטרה נגד אבות שהפגינו נגדו, והתלונות נסגרו בחוסר אשמה פלילית, ואחרי שגברים המתגוררים בארה”ב תבעו אותו בגין פשעים נגד האנושות, כחלון חשב שהגיע הזמן להעניש את הגברים ע”י מינוי למועצה שנועד לאותת לגברים: “אני מצפצף עליכם”. השחיתות והקומבינות של השר כחלון עולה מדרגה לעת סיום תפקידו. מינוי עבריינים בכדי שלא ישנו את המצב הקיים במשרד הרווחה הינו אסון חברתי ומוסרי. הבג”ץ של תנועת האבות הגרושים יתרחב ובית המשפט העליון יתבקש להוציא צו על תנאי על המינוי הכושל .
מיהו זאב פרידמן ומאיפה הוא צץ?
ד”ר זאב פרידמן, היה מנהל אגף הרווחה בעריית תל אביב עד 2009. שכרו היה 35,074 שקלים בחודש. עלות העסקתו 45,303 שקלים. בעיתונות הופיע שמו כאחד מעשר חריגות השכר עליהם התריע מבקש העירייה. זהו האיש שהיה אחרקאי על פקידות הסעד בתל אביב אשר התעללו בגברים, ומידי פעם מוציאות ילדים לבתי סוהר לקטינים “מרכזי חירום”. זהו האיש שטייח פרשיות התעללות בילדים בעמותת אל”י, אחת העמותות הזוועתיות בישראל. איש זה איננו נקי כפיים . זאב פרידמן סירב לטפל בעובדות הסעד אשר מעלו בתפקידן, ונתן יד לפגיעה בקטינים שכול רצונם היה לגור אצל הוריהם.
כיום עבר פרידמן לעסוק בעושק וגזילת כספם של זקנים וקשישים
התפקיד החדש של ד”ר זאב פרידמן –הוא ניהול המרכז הישראלי לאפוטרופסות. זאב פרידמן הינו מנהל קרן חסויים מושחתת אשר מתעללת בחסויים, גונבת את כספם של קשישים,וילדים ללא כול דיווח עפ”י חוק !
המרכז הישראלי לאפוטרופסות, או בשמו הקודם “הקרן לטיפול בחסויים”, הינו התאגיד (הקדש) הגדול בארץ, שנועד לטיפול בענייני החסויים, לשמור על רכושם ולדאוג לשלומם הגופני, הנפשי, החברתי, הכספי והרכושי. במרכז, צוות רב מקצועי בפריסה ארצית נרחבת, הנותן מענה לכל צורך- חברתי, כלכלי, בריאותי, סיעודי, משפטי ונכסי של החסויים. המרכז הוא תאגיד ללא כוונת רווח אשר נוסד בשנת 1977 כהקדש ציבורי על ידי האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים ,כדי שישמש אפוטרופוס לחסויים שאין אפשרות למנות להם אפוטרופוס שהוא בן משפחה או קרוב אחר. בתחילה שימש המרכז כאפוטרופוס קבוע של חולי נפש, שנכסיהם נוהלו באופן זמני על ידי האפוטרופוס הכללי. בהמשך, המרכז החלל התמנות ולכהן כאפוטרופוס לגוף או לרכוש לחסויים, ובכלל זה לחסויים שאין אדם אחר, אשר יכול להתמנות להם לאפוטרופוס, ובהתאם למינוי ולהוראות שיינתנו לו על ידי הערכאות השיפוטיות, ועל פי הוראות רשות מרשויות המדינה המוסמכת לכך על פי כתב ההקדש או על פי כל דין.
בשנת 1995 החל המרכז להתמנות ולכהן בנוסף, גם כמקבל גמלה עבור זכאים לגמלה מהמוסד לביטוח לאומי, ובכלל זה לזכאי גמלה שאין אדם אחר, אשר יכול להתמנות להם כמקבל גמלה, כאמור בסעיף 304 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ”ה- 1995, וכל התקנות שהותקנו מכוחו, או חוקים ותקנות שיבואו במקומם (להלן, הזכאי לגמלה, וחוק הביטוח הלאומי בהתאמה), לטפל ולפעול עבור הזכאי לגמלה בהתאם להוראות המוסד לביטוח לאומי, כפי שתהיינה מזמן לזמן…”. המרכז מטפל כיום בכ- 5,000 חסויים וזכאים בפריסה ארצית, קרי הלכה למעשה בכ- 5,000 משקי בית עם היקף סמכויות שונה לגבי כל מקבל שירות, היקף נכסים – כספיים ורכוש אחר שונה, בזכויות ובהתחייבויות שונים והחשוב מכל – תוכנית טיפול שונה ממקבל שירות אחד למשנהו.
אז איך שודד זאב פרידמן את כספי החסויים, הזקנים והחסויים?
ראו המאמר “השוד הקל ביותר בישראל”, מאת יפה נבו, ב”מוסף לשבת”, ידיעות אחרונות:
“בישראל, אחת הדרכים הקלות ביותר לגנוב בלי להיענש היא למעול בתפקידך כאפוטרופוס של אדם מוגבל, פיזית או נפשית. כמעט כל אחד יכול להתמנות לתפקיד, אין פיקוח של ממש על ניהול הכספים, ובמקרה של תלונה, איש לא מועמד לדין. מיליוני שקלים נעלמו מחשבונות של חוסים. עמרם בלום, שהיה האפוטרופוס הכללי במשך 30 שנה: “זה יותר קל מלשדוד בנק… ידועים עשרות מקרים, שאפוטרופסים לקחו כסף של נכים, ואיש לא העמיד אותם לדין. הפיתוי גדול, גם אפוטרופסים מכובדים לוקחים כסף.”… גניבות שמסתכמות במיליונים: 21 אלף בני אדם מוגבלים, נפשית או פיזית, נמצאים בטיפולם של אפוטרופסים בישראל. לכ2,000 מתוכם משמשים כאפוטרופסים גופים ציבוריים, כגון הקרן לטיפול בחסויים, מט”ב או נעמ”ת. את האפוטרופסים ממנה בית המשפט, לבקשת בני משפחה שלא יכולים לטפל בחסוי, או שירותי הרווחה, שהחסוי הגיע לטיפולם. משרד האפוטרופוס הכללי, הכפוף למשרד המשפטים, אמור לפקח על האפוטרופוסים.
תחקיר שערכנו מעלה, כי הפיקוח מזערי. במשרד האפוטרופוס הכללי 25 מפקחים בלבד, מפקח אחד על יותר מ800 חסויים. המינוי מחייב הגשת דוח למשרד האפוטרופוס הכללי לפחות אחת לשנה, על הפעולות שנעשו למען החסוי. רוב האפוטרופסים הפרטיים לא מגישים דוחות, חלק גדול מהם לא ממש דואגים לבריאותו, לאיכות חייו או לרווחתו של החסוי, כמתחייב מהגדרת המינוי. מיליוני שקלים השייכים לחסויים נעלמים, ואיש לא תובע אותם…. עורך הדין מנחם רובינשטיין, שפנה בתלונה לאפוטרופוס הכללי אומר “צריך לעשות בדק בית יסודי במשרד האפוטרופוס הכללי. הלכה למעשה, אין פיקוח על החסויים. נקודת המוצא היא, שכל זמן שאין תלונות הכל בסדר. אבל זו הנחה מוטעית: החסויים לא שייכים לקהל שיכול לעמוד על זכויותיו. מישהו מחליט מה ייעשה בכסף שלהם, כיצד ייראו החיים שלהם, ולא מוסר דין וחשבון לאף אחד. זה מצב בלתי נסבל…. האפוטרופוס הכללי מודה: “אם אנחנו מגלים שיש אפוטרופוס שלא מתפקד, אין לנו למי להודיע על כך, והוא יכול להתמנות שוב“
גם יואב יצחק כתב על הנושא: “מי חס על החוסים?” / אתר החדשות “במבילי”: “מאות אלפי שקלים לא הופקדו בחשבונות… כספי חוסים הפכו הפקר. עמותות שונות בוחשות בכספיהם, תוך ביצוע פעולות הנראות על פניהן ככאלה שאינן לטובת החוסה או יורשיו…
קובי שטרית, שהיה חשב של אחת העמותות בתחום, הוא שגילה את הליקויים ואף התריע על כך, דבר שגרר את פיטוריו. בין הממצאים שגילה: העמותה מכרה עשרות נכסים של חוסים ללא פיקוח נאות, ומבלי שהפקדונות נרשמים בחשבונים של החוסים; דירות של חוסים לא הושכרו, מה שגרר הפסד כספי לחוסים; חשבונם האישי של חוסים מסוימים זוכה רק בחלק מהכספים שהגיעו להם… העובדה שכספם של החוסים מוחזק שלא בחשבונם ועל שמם, היא הבעייתית והיא שהגבילה את הפיקוח על תנועות הכספים. ואולם, למרות בקשות חוזרות ונשנות מצד החשב שטרית, לא נמסר דיווח פרטני לגבי הכספים. יתרה מכך: הדרישה לכלול את הכספים בדוח הכספי על אודות החוסים לא כובדה. כך אירע שהאפוטרופוס הכללי, שמקבל דוח שנתי בגין החוסים, אינו מקבל דיווח לגבי תנועות כספים גדולות ופיקדונות, שחלקם, אגב, נושאים פירות ו”מסתובבים” בחשבונות שאינם רשומים על שמו של החוסה… השיטה שננקטה לא אפשרה פיקוח על ניהול כספם של החוסים.
בידינו כמה מקרים המעידים, כי נחתמו עסקות למכירת נכס של חוסה אך הכסף לא הגיע ליעדו במסלול הראוי – מה שיצר לאחר מכן עימותים ומחלוקות, גם עם בני משפחות של החוסים… מאותה עת שהחל שטרית להצביע על הליקויים, והעלה תמיהות באשר לדרך התנהלותה של העמותה והפגיעה האפשרית בחוסים, החלו ראשי העמותה לערער על מעמדו ולדחוק אותו הצידה. אחת מהן נועדה, ככל הנראה, למנוע ממנו נגישות לאותם פיקדונות… מבקר הפנים, אורי שילו, הציג בדוח שהגיש, ליקויים חמורים כליקויים טכניים; ועוד הציג משיכות כספים חריגות, כאילו מדובר בטעויות חשבונאיות פשוטות מצד עורכת הדין שטיפלה במכירת הנכס.”
מיהם החסויים שזאב פרידמן מתעשר על חשבונם?
“חסוי” הוא אדם שמינו לו אפוטרופוס. בישראל חיים אנשים רבים שזקוקים לעזרה, למישהו שידאג להם. רבים מהם ניצולי שואה, עניים חסרי אמצעים, קשישים, חסרי בית, חולים או נכים. אולם, על-פי המידע שעולה מתוך דוחות מבקר המדינה, כתבות התחקיר שפורסמו בעיתונות בשנים האחרונות, ועדויות אישיות, לא פעם אנשים אלה מתקשים לקבל מינוי של אפוטרופוס מטעם המדינה, וכשמתמנה להם אפוטרופוס הוא לא דואג להם ומזניח אותם. במקרים של חסויים בעלי אמצעים (למשל בעלי חסכונות או כאלה המקבלים פיצויים מגרמניה או קצבת נכות), המצב גרוע אף יותר: ממנים אפוטרופוס גם למי שאינו נזקק ואינו רוצה, ואפוטרופוסים רבים מנצלים את החסויים, גונבים את רכושם, ובהיותם מוגדרים כ”חסויים”, אין להם זכות לפעול בשום דרך חוקית-משפטית כדי להגן על עצמם מפני האפוטרופוסים, מלבד לבקש מבית המשפט לבטל את האפוטרופסות – אולם בתי המשפט מסרבים לקבל בקשות לביטול אפוטרופוסות של חסויים בעלי אמצעים.
מזה שנים רבות מבקרי המדינה וועדות ממלכתיות מתריעים על חוסר הדאגה לחסויים ועושק החסויים, חוסר הפיקוח הממשי וחוסר הציות לחוק מצד גופים אלה, ולפי הבדיקות העדכניות שנעשו נראה כי המצב לא השתנה. 18 פקידים מפקחים, כביכול, על 32,000 חסויים. הפיקוח על האפוטרופוסים כל כך רופף, עד כי גם כאשר האפוטרופוס הכללי יודע על אפוטרופוס שניצל לרעה ועשק את החסוי שלו הוא אמור לדאוג, הוא אינו נוקט באמצעים כנגדו, ואף נותן לו פטור מהגשת דוח שנתי על מצב החסוי, למרות שאין בסמכותו לעשות זאת. בכל יום מתים בישראל כשלושה חסויים. על רוב החסויים שנפטרו האפוטרופוס הכללי כלל אינו יודע, או שאינו יודע את תאריך או סיבת מותם. עובדי ציבור ואזרחים שמנסים לפעול למען החסויים ולהתריע על השחיתות באגף האפוטרופוס הכללי זוכים להתנכלויות מצידו, תוך ניצול מערכת המשפט – כולל כותבי אתר זה.
בין הגופים המעורבים בניצול “חסויים”: אגף האפוטרופוס הכללי וכונס הנכסים במשרד המשפטים, הקרן לטיפול בחסויים, עמותות/תאגידי אפוטרופוסות ומשרדי עורכי דין שמציעים שירותי אפוטרופוסות וגוזלים את כספי החסויים (כגון עמותת מט”ב-ש.פ.ר ומשרד עורכי הדין גולדשמידט-צנטלר-דבורין), שירותי הרווחה, פקידי סעד, עובדים סוציאליים, מוסדות רפואיים ופסיכיאטריים, ועוד.
אז מה מחפש זאב פרידמן כיועץ של השר כחלון במועצה לעבודה סוציאלית?
הכבוד הגדול שבמינוי כיועץ במועצה מאפשר לו לחסות תחת ההילה של “יועץ לשר” ולהפנות את אור הזרקורים הרחק מהעיסוק בשוד היומיומי של החסויים. כל העוסקים בשוד החסויים מוציאים במרמה כספים מחשבונות החסויים שבניהולם… הקרן מגישה לאפט”ר חשבוניות הנחזות כמזויפות או פיקטיביות לגבי כספים שנגבו מחשבונות חסויים שבטיפולה, וכן מדווחים על הוצאות שלכאורה אינן נכונות או שהן נתמכות במסמכים שהתבררו כבלתי נכונים.
ציטוטים רלבנטיים לגזל והעושק של המרכז הישראלי לאפוטרופסות
אליקים רובינשטיין מי שהיה היועץ המשפטי לממשלה אמר ש”הנהלת הקרן לטיפול בחסויים [כיום המרכז הישראלי לאפוטרופסות] מסרבת לשעות לא רק להוראותיו של האפוטרופוס הכללי, אלא אף לאלה של היועץ המשפטי לממשלה. במצב זה לא מתקיים פיקוח ראוי על ניהול הקרן, ואין ביקורת על השימוש בכספים שהיא גובה מהחסויים.” מתוך הכתבה “דוד ברודט ימליץ על אופן השקעת כספי חסויים המוחזקים אצל האפוטרופוס הכללי”, “דה-מרקר”.
האפוטרופוס הכללי הקודם, שמואל צור, שהיה אמור לפקח על הקרן לטיפול בחסויים והאפוטרופוסים שבה אמר ש”הקרן לטיפול בחסויים היא קבוצה של אנשים חובשי כיפות, שאיני מכיר אותם, והם אינם מתייעצים איתי בשום עניין“. מתוך הכתבה “האטימות המזעזעת של המדינה כלפי הקורבנות השקטים של השואה: “נראה שמחכים למותם של ניצולי השואה חולי הנפש – כדי לגזול את כל כספם”, מעריב.
נציגי הקרן לטיפול בחסויים, (העמותה של פרידמן, בפניה לבית המשפט במאבק המשפטי בינם לבין הפוט’ הכללי על השליטה בכספי החסויים, אמרו ש”ניגוד האינטרסים בין האפוטרופוס הכללי לחסויים קיים תמיד, כתוצאה ממהות תפקידו של האפוטרופוס הכללי… לאפוטרופוס הכללי אינטרס מובהק שכספי החסויים ישארו בידיו… האפוטרופוס הכללי גרם לכספי החסויים נזק כבד“.
“ריכוזיות היתר נובעת לא רק מעמדתו של נושא המשרה ומהגדרת תפקידיו, אלא מהאופן בו מולא ועוצב התפקיד למעשה… למעשה לא קיימת רשימה מסודרת של עזבונות לטובת המדינה, שהועברו לטיפול עורך דין מטעמה. דומה כי אין צורך לבאר את הנזק שעלול להיגרם ממחדל זה… מתעורר ניגוד עניינים בין מעמדם של אנשי האפוטרופוס כנאמנים בקרן, לבין חובתו להגן על זכויות הנהנים כנגד אנשיו.” מתוך מסקנות ועדה ממלכתית שבדקה את תפקוד האפוטרופוס הכללי, מבנה סמכויותיו וארגון משרדו, “לאחר שדוחות מבקרת המדינה ותחקירים עיתונאיים רבים גילו יותר מקורטוב של אי סדר בפעולותיו” – מתוך הכתבה “יקורת חמורה על תפקוד האפוטרופוס הכללי, האיש השווה מיליונים: “שלטון היחיד” של עמרם בלום”, ידיעות אחרונות)
“מדובר ברשעות ובכהות חושים מוסרית של מערכת פיקוח אטומה, המנצלת לרעה את סמכויותיה תוך שימוש ציני בחולשתם של ניצולי שואה חסרי ישע” , (ח”כ רן כהן, מתוך הכתבה “חילופי האשמות בין מנכ”ל הקרן לטיפול בחסויים לבין האפוטרופוס”, מעריב)
“אדם הגון יודע מה לעשות ברכושו של ניצול שואה פגוע נפש, ערירי ובערוב ימיו. המדינה לא יודעת… קשה לומר זאת, אבל אין מנוס: המדינה נראית כמו ממתינה לקץ ימיהם של חסרי הישע, כדי שתוכל סוף סוף לעשות ברכוש העתק שלהם, ככל העולה על רוחם של פעילי המשרדים האפלים. וכל זה אולי אינו אלא קצהו של הקרחון. האם ייתכן כי מאחורי הסיפור הזה עומדים עוד סיפורים כמותו, כל סיפורי החסות שהמדינה נותנת לחסרי ישע ערירים, כביכול לטובתם?… אפשר להנהיג מדיניות אחרת, יותר מוסרית, יותר רגישה, יותר אחראית, שתיטיב כראוי עם ניצולי השואה הללו, פגועי הנפש, הערירים, הראויים לכל האהבה, החמלה והתמיכה שאנחנו יכולים להעניק להם, לעת זקנתם.” פרופ’ אסא כשר, מתוך הכתבה “האטימות המזעזעת של המדינה כלפי הקורבנות השקטים של השואה: “נראה שמחכים למותם של ניצולי השואה חולי הנפש – כדי לגזול את כל כספם”, מעריב.
“צריך לעשות בדק בית יסודי במשרד האפוטרופוס הכללי. הלכה למעשה, אין פיקוח על החסויים. נקודת המוצא היא, שכל זמן שאין תלונות הכל בסדר. אבל זו הנחה מוטעית: החסויים לא שייכים לקהל שיכול לעמוד על זכויותיו. מישהו מחליט מה ייעשה בכסף שלהם, כיצד ייראו החיים שלהם, ולא מוסר דין וחשבון לאף אחד. זה מצב בלתי נסבל“. עורך הדין מנחם רובינשטיין, שפנה בתלונה לאפוטרופוס הכללי, מתוך הכתבה “השוד הקל ביותר בישראל”, ידיעות אחרונות.
