איתיאל חריר התאבד. טרור מערכת המשפט גובה מחיר דמים: שרד פיגוע פלסטיני אך לא שרד גירושין
עוד אבא בן 29 התאבד השבוע, הפעם בשומרון. איתיאל חריר שמו. למרבה האירוניה, איתיאל שרד פיגוע פלסטיני בהיותו בן 13. בנו של מזכיר הישוב עמנואל, איתיאל חריר בן ה-13, ישב באוטובוס, עדויות מהאוטובוס: "אנשים החלו לקפוץ מהחלונות" – עמנואל. אנשים מתו מסביבו והוא שרד. הוא גם התחתן, ואז הנורא מכל התרחש. איתיאל הפך אוייב האומה, פטריארך שיש למגרו ולרסקו. אחרי כמה ביקורי משטרה ומעצרי מזונות, לא היה לו כוח יותר, והוא עשה את מה שאורלי לוי אבקסיס, ומירב מיכאלי מצפות ממנו לעשות בנסיבות אלה, להתאבד.
התאריך א' בשבט תשע"ו הוא 11/1/2016. זהו ככה מתים להם גברים. בשקט. את אף אחד זה לא מעניין. אם תשאלו את אורלי לוי אבקסיס מה דעתה בענין היא תחזור על דבריה: "המנוח היה אוייב הנשים. פטריארך. פטריארכים אחת דינם מוות, וחבל שלא מת קודם לכן". גם מירב מיכאלי תשחרר הודעה "אין מאושרת ממני. סבי גרם למוות של 600,000 הונגרים. מוות זה לפעמים ברכה, במיוחד אם המתים הם גברים. השמחה כפולה: גם גבר וגם מתנחל!!!" לברכות יצטרפו זהבה גלאון, וציפי חוטובלי.
איתיאל היה בן 29 במותו. עבד בחברת טלפונים "פינקי" ברח' הירקון בת"א. עמדו להכניס אותו לכלא על מזונות פעם נוספת. כנראה שהוא היה בדיכאון ותלה את עצמו לפני שיגיעו לקחת אותו. יש לו ילד וילדה קטנים. חברו הפיץ את המידע הזה:
המנוח Etl Harir דאג להשאיר תמונה בפייסבוק של הבן שלמען טובתו ו"טובת הילד" הוא התאבד. בתלייה. איתיאל כתב "הילד הכי מתוק בעולם אין עליו!!!". אכן במדינה פמיניסטית כמו ישראל, מרוב שהילד מתוק, האבא צריך למות כדי שהילד יחיה.
ואלה דבריו של חברו הטוב: Toar Israel
"איתיאל חריר, חבר, מכר, אבא ל 3 ילדים, גבר בתהליכי גירושין, נרצחת בידי נשים מתועבות. מאחל לכם שלעולם לא תחוו מקרוב גירושי אח/חבר. ארגוני הנשים עטים על כל אישה שפונה לבית המשפט בבקשת גירושין, ומשם עדת הזאבים הזאת עושה הכל כדי לאמלל את חייו של הגבר, לסחוט ולמצוץ ממנו את כבודו, כספו ודמו.
עברתי את זה עם אחי, ועברתי את זה שוב עם גירושיו של חברו הטוב ביותר של אחי. אחי, באופן פלאי, עדיין בחיים. להבדיל, חברי הטוב ביותר, לא.
לפני כמה חודשים איתיאל חריר הגיע עם חבלות קשות (!!!!) לאחר שהותקף פיזית על ידי אשתו.
הבחור חווה אלימות מילולית, פיזית, השפלות, וכן אובדן ופגיעה ברכוש על ידי אשתו. באופן מפתיע, כשפנה למשטרה, התיק נסגר. האישה פנתה למשטרה בטענות כלשהן, שנסגרו כולן מחוסר ראיות ולאחר שהודתה ששיקרה. ואז פנתה להליכי גירושין.
ארגוני הנשים נשאו אותה על כפיים. עוד הזדמנות פז לפגוע בגבר. אתמול, יום ראשון, האב, איתיאל חריר, תלה את עצמו. איתיאל חריר לא היחיד. יש פה מגמה ברורה במערכת המשפט. בתהליכי גירושין, הגבר תמיד אשם, תמיד פושע, תמיד אלים. האישה היא קורבן תמים ומסכן. ואם היא מרימה יד (או מברג, במקרה הזה) ושורפת לו בגדים, ושוברת לו את המשקפיים, זה רק כי הוא עושה זאת מתוך "הגנה עצמית". מסכנונה שכזו.
חייבים לשים לזה סוף!!! שמישהו יתעורר כבר. איתיאל, יהא זכרך, וזכר כל הגברים שנפלו קרבן במערכת הגירושים, ברוך. אמן שהצדק יצא לאור במהרה".
האחות השכולה איילה שרעבי כתבה:
"אחי היקר, החיוך שלך של הרגע האחרון נצור לי מול העיניים. לעולם לא אשכח את מראה עיניי ביום ראשון רח שבט 10.1.16 קשה לי עדיין לכתוב עליך בלשון עבר, אבל זה המצב ומאוד קשה לי עכשיו לכתוב לכם, לכן אני קצת ינוח ואז אוכל להגיב ".
מבקש פוסטים
גם אני בדרך….
תגובת לורי שם טוב:
אל תפגע בעצמך. תתקשר אלי 054-5320390. אדבר בשבילך עם עו"ד יניב מויאל שייצג אותך.
אני גבר במצב דומה, אשתי לקחה את הילדים ועזבה, כבר חודשיים שלא ראיתי את ילדי והגעגועים מעבירים אותי על דעתי, בנוסף לכל זה אשתי ביחד עם עורכת הדין שלה מאשימות אותי בהאשמות נוראיות, שהייתי אלים כלפיה וכלפי הילדים, וזה ממש לא נכון מעולם לא הרמתי יד על אשתי, והדבר הכי קרוב למכה שהילדים שלי קיבלו ממני זה היה מכה חלשה על היד לחינוך, וגם זה היה בהמון רחמים ואהבה, אבל מי יאמין לי ומי ישמע אותי ביכלל, אשתי ביחד עם עורכת הדין החליטה כנראה לקבור אותי חי ואין לי מה לעשות נגד זה. כל יום אני חושב להתאבד, אני לא רואה פתרון אחר, עדיין אין לי את האומץ. אני רואה במוות בריחה מכל הסבל הזה, כל יום אני מבקש מהשם שיקח אותי מהעולם הרע הזה, או שיתן לי כבר את האומץ לעשות זאת בעצמי, מה אני יכול לעשות, עיצה לכל הגברים שקוראים את זה, אל תיכנסו לזה.. אל תתחתנו, אח"כ באים ילדים וזהו אתם אבודים והן יודעות את זה. הילדים שלי שיהיו בריאים הם הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, אני אוהב אותם כמו שלא ידעתי שאפשר לאהוב כך, אני מתגעגע אליהם עד כאב, אבל את מי זה מעניין. אני לבד בעולם ואין מי שיעמוד לצידי. אני מקנא באיתיאל שאזר אומץ וברח מכאן. הלוואי שגם אני אצליח. להתראות בשמחות…