השופט עידו כפכפי ביהמ”ש שלום אשקלון: לקלל עורך דין נוכל זה לא לשון הרע ואי אפשר לתבוע. עו”ד ארנון ברק רצה 120,000 ש”ח מגבר שאמר לאשתו שהעורך-דין שלה נוכל, ת”א 2-09-13 עו”ד ארנון ברק נ’ יהורם אלביליה
עבודה יפה של השופט עידו כפכפי מביהמ”ש שלום אשקלון המפוגג את ההגמוניה של עורכי הדין בדיני משפחה, קללות בין בני זוג אינם לשון הרע ואי אפשר לתבוע. יהורם אלביליה הנמצא בהליך גירושין אמר לאישה שהוא לא מוכן לתת מסמכים “לעורך דין הנוכל שלך”. האישה הקליטה את המריבה ומסרה את ההקלטה לבא כוחה עו”ד ארנון ברק, שרצה מהגבר 120,000 ש”ח על שקרא לו נוכל.
עידו כפכפי, הוא שופט אהוד במיוחד על האזרחים. מסתבר שגם הוא חושב שיש לעצור את הטירוף של תביעות לשון הרע המוגשות על כל מילה ומשפט שנאמרים בסכסוך גירושין. כפכפי החליט שזה לא לעניין לעודד תביעות כספיות כאלו.
לפנינו אישה, גברת אלביליה מאיזור אשקלון, שבעלה אמר לה שהוא לא מוכן לתת לה מסמכים אודות העסק שלו “לעורך דין הנוכל שלך”, בגלל הדרך הזדונית שהיא מנהלת את תביעת הגירושין נגדו. הבעל צדק. העורך דין חשב שמגיע לו 120,000 ש”ח על ביטוי שנאמר בכל בית בישראל כשגרת יום-יום כשמדובר בסכסוך גירושין. לטעמנו כפכפי היה צריך להשליך את התביעה בדחייה על הסף. הוא במקום זאת העדיף לנהל הוכחות עם תצהירי עדות ראשית ועדויות.
באופן נחרץ, עידו כפכפי קובע שעו”ד ארנון ברק לא הוכיח את יסודות עוולת לשון הרע, ובין שאר קביעותיו, הוא קובע שגידוף עו”ד נוכל אינו עילה לתביעת לשון הרע.
תארו לעצמכם שכל עורך דין בתיק גירושין היה אוסף 50,000 ש”ח על כל פעם שהצד שכנגד קורא לו “שקרן”? הוא יוכל לפתוח בנק. בני זוג בהליכי גירושין רבים, ואי אפשר להכריח אותם לנהל “מריבה סקנדינבית” מאופקת עם שתיקות, רמיזות וויכוח תרבותי. זה טבע הדברים בישראל. אם כל מריבה וכל קללה תייצר עילה לרוץ לבית המשפט, יצטרכו לשלש את מספר השופטים.
כמה קטנוני עו”ד ארנון ברק? הלקוחה אותה הוא מייצג סיפרה לו, שבן זוגה לשעבר קרא לו נוכל. ברק חשב למלא את כיסיו על סמך הקלטה של האישה מתוך מריבה שהתקיימה בביתם. הגבר יהורם אלביליה טען שמדובר בלשון ביקורת על התנהגות עו”ד ארנון ברק, והבעת דעה. במקביל, עו”ד ארנון ברק ממשיך ומייצג את האישה בהליך הגירושין מול הגבר הנתבע.
השופט כפכפי כותב:
“שמיעת הדברים של הנתבע במהלך שיחה עם אשתו, מובילה למסקנה כי הכינוי “נוכל” באותו משפט, דומה במהותו לכל קללה אחרת שהיה מפנה הנתבע כלפי התובע ובנסיבות אלו הדברים אינם עולים לכדי לשון הרע.
יפים לעניין זה הדברים בת”א (שלום י-ם) 41370-01-12 שמש נ’ רפ, 9.2.14 שם במהלך ויכוח בין שני עורכי דין במסדרונות בית המשפט כינתה הנתבעת את התובע “מופרע וחולה”. כב’ השופטת ש’ ליבוביץ קבעה שם כי לא מדובר בלשון הרע: ההתייחסות בפסיקה לקללות, גידופים ונאצות אינה עשויה מקשה אחת. כל מקרה נבחן לגופו בהתאם לנסיבותיו בשים לב לטיב ההתבטאויות, זהות הצדדים, נימת הדיבור ונסיבות הפרסום. כאשר מדובר בפרסום שנעשה בעת כעס ומריבה, על פי רוב הוא לא יתפרש על ידי האדם הסביר כמבטא אמת עובדתית.”
כפכפי קבע שגם אם לא עומדת לנתבע הגנת תום הלב או הגנה אחרת בחוק, נסיבות העניין אינן מצדיקות פסיקת פיצוי לתובע.
“התובע בחר לקחת פרסום שנעשה בתוככי ביתו של הנתבע ואשתו, אולם לא מצאתי כי פרסום מעין זה גרם לו נזק בפועל או מקים את הזכות לפיצוי ללא הוכחת נזק.
כאמור לעיל, עדות אשת הנתבע כי חששה שמא יש אמת בפרסום כנגד התובע אינה מהימנה עלי. עולה רושם של ניסיון להאדיר אמירה של הנתבע, אשר אין בכוחה לגרום לנזק כלכלי לתובע, ולהפוך אותה לכלי אשר ימנע מהנתבע להביע דעתו כנגד התובע”.
סופו של דבר השופט כפכפי הורה על דחיית התביעה וחייב את עו”ד ארנון ברק בהוצאות בסך 7,500 ש”ח.
כל הכבוד לשופט כפכפי שהשתמש במילים ברורות לדחיית התביעה.
בתמונה: השופט המשובח עידו כפכפי. כן ירבו פסיקותיו לתועלת האזרחים.
