אתל טרי אשכנזי תשלם 650 אלף ש”ח ליעקב שלוש על שחטפה את ביתו קרוליין רות לטורקיה תמ”ש 51991-04
קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/pxMec-45A
התיק עם השמות המלאים התפרסם בכל העולם בדלתיים פתוחות, ראו בקישור:
החוטפת: טרי אשכנזי. הקורבן: יעקב שלוש. הילדה קרולין שלוש. הפיצויים בגין החטיפה לטורקיה: 650,000 ש”ח. סכום זעום ביותר בהתחשב בהוצאות שהוצאו. איך אנחנו יודעים את השמות? היא פנתה לבית המשפט האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג, ושם ההליכים מנוהלים בדלתיים פתוחות, ושמות בעלי הדין מופיעים במלואם. את האבא ייצג שמוליק מורן והוא הצליח להוציא מהשופטת אסתר ז’יטניצקי רקובר 15% מהכסף שהאבא הוציא להחזיר את ביתו 650,000 ש”ח.
שמוליק מורן עצמו גבה 300,000 ש”ח לייצוג בתיק והוא גם לוקח 25% מהזכייה העלובה, כך שהאבא ג’ק שלוש נשאר עם פירורים. יש תיקים של לשון הרע שנשים מגישות נגד גברים והן מקבלות 400,000 ש”ח – על לשון הרע, אז בתיק כזה רק 650,000 ש”ח? בושה וחרפה.
אסתר ז’יטניצקי פרסמה פסק דין שאמור להיראות לכאורה בעד גברים. היא פסקה פיצויים לגבר שאשתו טרי אשכנזי חטפה את ביתו קרוליין לטורקיה בסך של 650,000 ש”ח. הבעיה היא שזה סכום זעום לעומת ההוצאת שנגרמו לגבר, וזה בכלל לא פיצויים אלא השבת ההוצאות שהוציא. הוא נסע לטורקיה 50 פעמים בשנתיים, הפיק פרסומת ששודרה בטלויזיה והציע 100,000 יורו פרס למי שיוביל אליה. האבידה נמצאה.
אם רק תחשבו כמה זה 100,000 יורו עם ריבית לפי ההוצאה לפועל מדצמבר 2005, הרי שמגיע לו לפחות 2 מיליון ש”ח. זה לא כולל את הוצאות הדיונים בארץ, בצרפת, והנסיעות לצרפת, 50 פעמים לטורקיה במשך שנתיים, להפיק את הסרט, לשדר אותו בטלויזיה הטורקית. למעשה השופטת ז’יטניצקי זרקה לו פירורים.
ג’ק שלוש
דבר ראשון, למה החוטפת נהנית ממסך החיסיון של דלתיים סגורות? למה ז’יטניצקי לא מפרסמת את שמה? הרי האישה הזו הפסידה בבית המשפט הטורקי, והורו לה להשיב את הילדה. היא פנתה לבית המשפט האירופי לזכויות האדם בשטרסבורג וגם שם הפסידה. אבל שימו לב לקאצ’. בבית המשפט האירופי בשטרסבוג כל ההליכים פתוחים לציבור, ואפילו חלקם משודרים באינטרנט, ופסקי הדין מפורסמים בשמות מלאים.
אז הנה השמות: האבא הוא ג’אק שלוש, ממשפחת שלוש מתל אביב המשופעת בנכסים, יליד 1963. האמא שמה אתל טרי אשכנזי, ממשפחה עשירה באיסטנבול. הילדה שמה קרוליין-רות שלוש, ילידת 2000. החטיפה אירעה באפריל 2004. הטורקים היו מאוד זריזים כשקבעו שעל אתל טרי אשכנזי להחזיר את הבת לישראל. בשטרסבורג הגברת טענה שזכויותיה ייפגעו בגלל שההליכים בישראל מתקיימים בבית דין רבני שעויין נשים. זה לא עזר לה וטענתה נכשלה.
החוטפת טרי אתל אשכנזי, בתמונה בעיתון ורקי
קיראו את תקציר פסק הדין משטרסבורג בענין טרי אשכנזי וג’ק שלוש נ’ טורקיה. שמות מלאים. גם שם הקטינה. אם בכל העולם הפרשה היא בדלתיים פתוחות, מדוע בישראל החוטפת נהנית מדלתיים סגורות? ובישראל עדיין ממשיכים למכור לנו את הבלוף שהפרסום מזיק לילדים? האירופים מאמינים שהפרסום עושה רק טוב לצד שמנצח, והילדה יוצאת נשכרת מזה שהאמת ידועה לכל. איזה נזק נגרם לילדה כתוצאה מפרסום פסק הדין באירופה? הנזק שנגרם לה הוא כתוצאה מהחטיפה, לא מהפרסום.
על פי הפרסום בניוז 1 אישה שחטפה את בתה מאביה ונעלמה איתה למשך ארבע שנים, תשלם לאב מאות אלפי שקלים של פיצוי. כך קובעת (17.2.16), בפסק דין ראשון מסוגו, שופטת בית המשפט למשפחה בתל אביב, אסתר ז’יטניצקי-רקובר.
האב ג’ק שלוש הוא אזרח צרפת וישראל, והאם טרי אשכנזי היא ילידת טורקיה ובת למשפחה עשירה ורבת השפעה במדינה זו. בתם נולדה בשנת 2000 והמשפחה התגוררה בישראל. בשנת 2004 נשאו האם והבת לביקור בטורקיה, אך לא שבו. הליכים משפטיים שהגיעו עד בית המשפט העליון בישראל ועד בית הדין הבינלאומי לזכויות האדם, בכולם נפסק שיש להחזיר את הילדה לישראל, לא הועילו. האם והבת אותרו רק בשנת 2008, כאשר האם מתחזה למוסלמית, והילדה הוחזרה ארצה.
האב תבע פיצוי הן על נזקים ישירים והן על נזקים בלתי-ממוניים, הן מאשתו-לשעבר והן מאביה שלטענה סייע לה. ז’יטניצקי-רקובר מחקה את תצהירי ההגנה של שני הנתבעים, אשר לא התייצבו לעדות בארץ, לאחר שדחתה את הסבריהם לכך (האם טענה שהיא מבוקשת בידי האינטרפול, אך הפרקליטות הצהירה שלא תיעצר אם תגיע להעיד; אביה טען שמצבו הרפואי קשה, אך לא הציג מסמך כלשהו).
ז’יטניצקי-רקובר קבעה, כי מעשיה של האם היוו הן רשלנות והן הפרת חובה חקוקה, ולכן היא חייבת בתשלום פיצוי. לעומת זאת נדחתה התביעה נגד אביה, משלא הוכח שסיועו לבתו היה חיוני להמשך החטיפה. ז’יטניצקי-רקובר קבעה, כי האם תשלם 65% מהסכומים שהוציא האב על העסקת חוקרים פרטיים לאיתור בתו, למרות שחלקם שולמו במזומן; תשא ב-80% מההוצאות המשפטיות שהוכיח; ותפצה אותו ב-340,000 שקל על אובדן השתכרות בזמן בו חיפש את בתו (האב תבע 1.8 מיליון שקל בסעיף זה).
עוד נקבע, כי האם תפצה את האב ב-650,000 שקל על עוגמת הנפש, הכאב והסבל שנגרמו לו באותן ארבע שנים. בין היתר מציינת ז’יטניצקי-רקובר את הנתק הממושך של האב מבתו, את הפחד שקינן בליבו שמא לא ישוב לראות אותה, את תלונות השווא שהגישה נגדו גרושתו ואת הלחצים העצומים שהפעילה עליו משפחתה. החטיפה וההסתה של האם נגד האב מהווים עד היום “חור שחור” ביחס האב והבת, אשר ישפיעו עליהם לתמיד – נקבע.
ז’יטניצקי-רקובר עומדת על חומרת חטיפתם של ילדים בידיהם הוריהם, ואומרת שבנסיבות הנוכחיות מדובר במקרה חמור ביותר שיש בו כוונה וזדון, המצדיקים פיצויים מוגברים. היה זה מעשה נפשע, שכאמור תוצאותיו עדיין ניכרות, היא מדגישה. האם ואביה חויבו גם בתשלום הוצאות של 40,000 שקל לטובת אוצר המדינה בשל התנהלותם הפסולה לאורך ההליך – נסיונם להכשיל אותם וסירובם להתייצב לעדות. בנוסף לכך, תשלם האם לאב הוצאות של 80,000 שקל. את האב ייצג עו”ד שמואל מורן, את האם ייצג עו”ד יוסי לבן, ואת אביה – עו”ד אסף פוזנר
פסק דין השופטת אסתר ז’יטניצקי רקובר תמ”ש 51991-04, קובץ pdf
