ביבי נתניהו נפגש עם יפה ויגודסקי משדולת הנשים ונזף בה שאיננה תומכת בנשים מוחלשות כמו שרה נתניהו

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/pxMec-4px

6.5.2016, יוסי ורטר מעיתון הארץ מדווח על מפגש משעשע בין “שדולת הנשים” בראשות היו”רית יפה ויגודסקי עם ביבי נתניהו. ויגודסקי דרשה מביבי שיתייצב בפני עסקניות השדולה בתירוץ שהן חוגגות 30 שנה למלחמה בגברים ובפטריארכיה, ולכן עליו להתפנות מעיסוקיו ולבוא ולכבד אותן ואת מאבקן בגברים. ויגודסקי שכחה שכאשר ביבי בגד באשתו שרה נתניהו, היפהפיה, המהממת, מלכת היופי, האצילה והנאצלת בנשים, שדולת הנשים נכנסה באם-אמא שלו.

בתמונה: יפה ויגודסקי עם דן מרגלית, מקבלת נשיקה פטריאכלית תוך שהוא מלפף את זרועו הרופסת מאחורי צווארה האחורי ומתחת לסנטרה המנותח. מגע שפתיו נוגע בלחיי הפלסטיק המוזרקים רסטילן של יו”ר השדולה ויגודסקי. מרוב שהעור מתוח באורח מלאכותי, ניכר שהיא חוששת קמעא שהלחץ הגופני עלול לפוצץ לה נקבובית של רסטילן בלחי. שימו לב שהיא אוחזת בידו השמאלית, כדי למנוע ולעצור גלישה של ה”חיבוק” לאיזור השדוזים, כדי למנוע פיצוץ אקראי של שקיות הפלסטיק ששתולות בה. כמו כן, שימו לב לצבע עור ידו השמאלית של דן מרגלית, שנראה אחיד וצעיר יחסית, לעומת צבע עור ידה הימנית שנראית מזעזע ומזקין. ניכרים בידה של יפה ויגודסקי כתמי זיקנה וכתמי צבע מחרידים ממש. לצערה של ויגודסקי עדיין אין טיפול לשנות את צבע העור בכף ידה המסגיר את היותה חטיארית בתהליכי שיפוץ מתקדמים. ויגודסקי היתה מנכ”לית הטלויזיה החינוכית, מה שמסביר מדוע התכניות לילדים מלאות מסרים של מגדר, מיזנדריה ושנאת גברים. מדובר באחת תואמת אורלי אינס, אחותה הסיאמית.

בכל זאת ביבי התייצב בפני ויפה ויגודסקי “סקרה 30 שנות מאבקים והישגים” של הפמיניזם בישראל. מה שקרה שם משעשע במיוחד. להלן התיאור העסיסי של יוסי ורטר:

“שדולת הנשים בישראל חוגגת 30 פלוס שנים. לציון המאורע הוציאה השדולה ספר המתעד את מפעלותיה הברוכים למען קידום בריאותן והעסקתן, זכויותיהן הסוציאליות, שוויון הזדמנויותיהן, מניעת אפלייתן וכיו”ב של נשים. כמקובל בארגונים מעין אלה, ראשות השדולה ביקשו להיפגש עם ראש הממשלה נתניהו כדי להציג בפניו את הספר ולסכם 30 שנה.

עד כאן שגרה. אלא שלשכת רה”מ לא מיהרה להשיב בחיוב. היא התמהמהה, מסמסה, בוששה, מרחה, ולתחושתן הסובייקטיבית של נשות השדולה, התחמקה מלתאם מועד. משהסתייע סוף סוף, הגיעה משלחת מצומצמת בראשות היו”ר, יפה ויגודסקי, למפגש המיוחל עם נתניהו. נכחה בו גם השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל (הליכוד).

בחלקה הראשון, הפגישה התנהלה על מי מנוחות. היו”ר ויגודסקי סקרה את פעילות השדולה בשלושת העשורים שחלפו, את מאבקיה והישגיה, את קשייה ובעיותיה.

נתניהו הקשיב רוב קשב, ובהגיע תורו פנה אל האורחות: “איך ייתכן”, אמר להן, “שיש אשה אחת שמותקפת ללא הרף, נרדפת ללא הרף שנים על גבי שנים, סופגת השמצות והכפשות בלי סוף, ואתן לא מצאתן לנכון לצאת אפילו פעם אחת להגנתה?”.

למול הטרוניה הזו שהוטחה בפניהן בנימה כעוסה ומרירה ומאשימה (על פי תיאור מתוך החדר), נציגות השדולה נתפסו לא מוכנות בעליל. הן הביטו בו, וזו בזו, ובחנו את סוליות נעליהן ואת מצב השטיח, ותהו מה הוא מצפה מהן לומר. הפגישה נמשכה באווירה קודרת משהו. הן המשיכו בסקירות ונקטעו שוב על ידי נתניהו: “אבל איך ייתכן”, הוא רטן, “שיש אשה אחת שמותקפת וסופגת ומושמצת, ומעולם לא טרחתן לומר מלה להגנתה? מלה לא אמרתן!”.

הריטואל הביזארי הזה נמשך. ראשות השדולה מתארות את מגוון פעילות ארגונן למען נשים חד־הוריות, נשים המופלות לרעה בעבודה ובבתי דין רבניים, נשים המוטרדות במקומות עבודתן, נשים המבקשות סיוע משפטי וידן אינן משגת — לא בדיוק הפרופיל הסוציו־אקונומי התואם את מעמדה של רעיית ראש הממשלה עתירת הפריבילגיות — אך נתניהו בשלו. בשלה. כתקליט שבור, כקטגור עקשן הנחוש לחלץ תשובה מהנאשם המתפתל על דוכן העדים, הוא חוזר שוב ושוב על “שאלת ראש הממשלה”, שהיא בעצם ה”אני מאשים” שלו. שלה. שלהם.

עד שבפעם השלישית או הרביעית החליטה אחת הנשים לחתוך ואמרה לו: “אדוני ראש הממשלה, המסר הופנם”. השאלה היא כזו: האם האמירה הזו נאמרה רק כדי לסכור את פיו של נתניהו, כי כמה פעמים אפשר לשמוע את הניגון הזה. או שאולי באמת, בפעם הבאה שמאן דהוא בתקשורת יעז למתוח ביקורת על שרה נתניהו, שדולת הנשים בישראל תתגייס למענה ותצא לזעוק את זעקת הקורבן מרחוב בלפור. זה יהיה חידוש עולמי”.  http://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.2935901