רונית פוזננסקי שופטת ביהמ"ש שלום ת"א עצרה ל- 24 שעות אישה שפילחה פחית קולה ו- 3 שקלים: "האזרח אף פעם לא צודק"

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/pxMec-4F6

האם משעמם לשופטת רונית פוזננסקי? אין לה מה לעשות? כתבה מחרידה מאירה צל כבד משופטת זו, בוגרת הפרקליטות שהשאירה שובל של סקנדלים בפרקליטות לפני שעזבה בבושת פנים. המשטרה נלחמת בפשיעה: גנבה פחית שתייה ו-3 שקלים – ונעצרה.

העיתונאי אבי אשכנזי מדווח על המקרה, אבל איננו מעיז להעביר ביקורת על השופטת פוזננסקי, שמתעסקת בזוטי זוטות. על פחית שתייה ו- 3 שקלים עוצרים בני אדם בישראל ל- 24 שעות לצורכי חקירה? האם האישה הזו מסוכנת? היא שדדה בנק? הרי האישה נחקרה. בעלי קיוסק השווארמה נחקרו, ויש מצלמות ביטחון, כך שהאירוע מתועד. מה הסיבה להעסיק שופטים, שוטרים, שב”ס, מזכירות, ועורכי דין על פשע שהשווי הכלכלי שלו הוא 10 שקלים?

רונית פוזננסקי, עד לפני זמן קצר בעצמה פרקליטה שהגישה כתבי אישום שקריים על כל מי שרק יכלה ותפרה תיקים.

החשודה: “הזעקתי את המשטרה, שלא באה”. בית המשפט השלום בתל אביב, היום”

המשטרה נלחמת בפשע: אישה נעצרה בחשד שגנבה 3 שקלים ופחית

שוטרי משטרת תל אביב עצרו אישה כבת 30 לאחר שחשדו כי היא פרצה למסעדת שווארמה בדרום העיר, גנבה קופה עם שקלים בודדים ופחית שתייה. במקביל, נעשים מאמצים לאיתור חשודה נוספת במעשה. בית המשפט האריך את מעצר החשודה ביממה.

המשטרה טוענת שוב ושוב כי היא פועלת בנחישות נגד הפשיעה החמורה ברחבי הארץ, אך ייתכן ששוטרי משטרת תל אביב לקחו את הנחישות הזו צעד אחד קדימה – היום (רביעי) הובאה בפני בית המשפט השלום בעיר אישה כבת 30, שנעצרה בחשד שפרצה למסעדת שווארמה בשדרות הר ציון שבדרום תל אביב – וגנבה שלושה שקלים ופחית שתיה.

במהלך הדיון בהארכת מעצרה סיפר חוקר המשטרה, רב-סמל בכיר משה פויסטרו, כי מהמסעדה נגנבה קופה שהכילה שלושה שקלים ופחית שתיה, וכן נגרם נזק למקום. עוד סיפר החוקר כי המשטרה משקיעה מאמצים כדי לחפש אחר חשודה נוספת, שתועדה על ידי מצלמות האבטחה במקום. המשטרה אף עשתה מאמצים רבים כדי להביא את החשודה לבית המשפט, ונעשה שימוש בניידת סיור ושוטר ושוטרת ששמרו עליה במשך כמה שעות.

החשודה אמנם קשרה את עצמה לאירוע, אך הכחישה את העבירות המיוחסות לה. “הדלת הייתה פתוחה, לא נגענו, יצאנו”, אמרה לשופטת רונית פוזנסקי כץ והוסיפה: “חזרתי פעם שנייה וראיתי את המקום הפוך. הזעקתי את המשטרה, שלא באה”. סנגורה, עו”ד רדא ענבוסי, טען כי אין צורך בהארכת מעצר שכן בעלי החנות מסרו עדות, החשודה נחקרה, והאירוע תועד במצלמה.

עם זאת, השופטת האריכה את מעצר החשודה ביממה. היא ציינה כי אמנם ההרשעה האחרונה שלה הייתה לפני שש שנים, אך יחד עם זאת, מעיון בתיק החקירה עולה חשד לקיום העבירות המיוחסות לה. “אני מפנה לעדות בעל העסק ולדוחות הפעולה של השוטרים”, הוסיפה.

כתבה זו הרתיחה את הגולשים:

כותבת טליה קדוש: “המשטרה נטפלת לחלשים רק כדי להסוות את החולשה והאימפוטנציה שלה במקומות שהיא באמת צריכה לעבוד! חבורה של חסרי יכולת ברשות המדינה”.

ראובן ברבי כותב: “אני בטוח שכולנו זוכרים את הסרטים ההיסטוריים שרואים בהם ילד או אישה רעבים גונבים תפוח ואז כולם רודפים אחריו ואם הוא ניתפס העבריין היו כורתים לו את ידו או אוזנו, עברו כמה מאות שנים וניראה שהמצב חמור אפילו יותר, איך ידה של השופטת לא רעדה? בני אדם במדינה הנאורה עושים תיספורות במליארדים אבל את האשה המיסכנה שכינראה טעתה, אותה צריך להכניס למעצר, לפי ראות עיניי על השופטת להיכנס למעצר על מנת שתשכיל להרגיש איך המאיון התחתון מרגיש, אבל כאשר יש אנשים שיושבים במיגדלי שן אין הם יכולים לחוש את אלו ששם הרחק למטה, פחית שתייה”.

אודי בורג כותב בסרקסטיות:  “וואוו, מזל שעצרו אותה, שמעתי שהיא חברה מרכזית ברשת של גניבת פחיות שתייה, רשת מסוכנת ואלימה מאוד. כל הכבוד למשטרע!!!”.

גולשת נוספת טרחה וכתבה מאמר שלם על כך שהמשטרה פושעת נגד אזרחיה. הגולשת שכחה שמי שאמור לשים בלמים למשטרה אלה השופטים, אבל כאשר השופטים בעצמם הם בוגרי פרקליטות כמו רונית פוזננסקי, אין כל בלמים שכאלה. הנה:

“חונכנו להאמין שהמשטרה אחראית נגד פשיעה ויש למשטרה עניין בהפחתת עברינות ופשיעה. אכן תפקידה הרשמי של המשטרה הוא לדאוג לבטחון הציבור, לטפל בפשיעה ולעשות הכל כדי למנוע אותה ולהציל אנשים מפני פושעים ולמצא את החשודים בפשעים שנעשו להפחתת הפשיעה.  אלא שהמשטרה איננה ישות כי אם אירגון המורכב מפרטים ועניינם שונה מהמטרות שהוצבו למשטרה כאירגון.

היעד הקל ביותר להצגה הוא כמות ההרשעות בתחומים שונים. לראשי המשטרה החשוב מכל הוא הסטטיסטיקות כדי להראות תפקוד. במשטרה מלכתחילה נקבעים יעדים סטטיסטים ובהתאם לכך הפעילות. אוי למי שיצא נגד שגרה זו של ראשי המשטרה מלעסוק כמעט בלעדית בסטטיסטיקות.

חבר הכנסת והרמט”ל לשעבר רפאל איתן המנוח עמד להיות שר המשטרה. הוא התכון להנהיג רפורמות מרחיקות לכת במשטרה. אלא שראשיה לא אהבו זאת כלל, בשליטתם שאינה יודעת גבולות תוך שיתוף פעולה עם הפרקליטות אשר גם היא עובדת לפי תוצאות רצויות שנקבעות מראש “סידרו” כתב אישום נגדו. לא נותר לו אלא לותר על משרה זו. כאשר הפעילות איננה מכונת מטרות אלא רק מראית עין של תפקוד יש לכך השלכות על כל הבט של התפקידים.

על כן פעולות אחרות נדחקות הצידה למשל מניעת עברינות ופשיעה וגם הצלה. לדוגמא ברוב המדינות הדמוקרטיות, כאשר שוטר רואה אדם שיכור שהולך אל רכבו, הוא מזהירו ועושה כדי למנוע ממנו לנהוג. בישראל שוטר רואה אדם שתוי, הוא ממתין שיתחיל לנהוג ואחר כך דולק אחריו, כך הוא תופס אותו בשעת מעשה. לגבי עברות ופשעים שכבר נעשו, המשטרה טופלת חשדות על מי שנוח לה. כל שקר וכל זיוף כשרים כדי להביא לכך שיוגש כתב אישום וכדי שתיהיה הרשעה. לגבי תלונות במיוחד עם המוסר בדה מספיק אודות אנשים מסוימים, המשטרה נוהגת באותה הדרך. בכל המקרים הללו הנחקר יכול להסביר בכל דרך שלא קימת אפשרות שעשה את המיוחס לו. דבריו יכולים להיות הגיונים ואמיתיים אך את המשטרה זה אינו מעניין כלל.

הוא יכול להמשיך להסביר כדי שיאמינו לו, אך מצד המשטרה זה איננו הענין. “חוקרים” עושים הכל כדי לטפול אשמה ולא משום שאינם מאמינים לנחקר אלא משום שמפקדיהם רוצים תוצאות של אשמה והם גם למדו שיטות להשיג זאת. כל אזרח הינו בכח מי שבהזדמנות יטפלו עליו אשמה כלשהי עלפי הנסיבות. תלונות מעלילים יכולות להיות מופרכות ביותר, “חוקרים” כלל אינם מתיחסים לחוסר ההגיון, וגם אינם טורחים לאמתן כדי שלא יצטרכו להפריכן. במקום זאת טורחים לבנות תרחיש לא הגיוני ולהדביקו לנחקר. כך המשטרה מעודדת עברינות באמצעותה. לדוגמא ביום תאונות דרכים שלא קרו הפכו מזמן למכת מדינה.

העברינים הכבדים יותר נעזרים באלימות או באיום באלימות כלפי קורבנם. לקורבנות אלו אין כל סיכוי שהמשטרה תחוש לעזרתם. לפעמים אותם עברינים אף ממשיכים להתנכל והם מחבלים ברכבי הקורבנות. עברינים אף הורסים כלי רכב מבלי שהמשטרה תנקוט כל פעולה. בכל מקרה וודאי שלא עוזרים למואשמים בגרימת תאונה גם כשזו לא היתה כלל. זו רק דוגמא אחת מני רבות לאי העזרה מצד המשטרה לפונים אליה במצוקתם. אם כפי שהמשטרה מתימרת לתת שרות לאזרח שומר החוק, היא אינה טורחת כלל לברר מיהו שומר החוק ומיהו העבריין. מה עוד שאין זה מתפקידה של המשטרה להעניש”.

בתי מעצר נמצאים במקומות שכוחים מחוץ לכל ישוב על כן ראוי לצפות שבאותה מידה שלוקחים לשם שיחזירו. לא רק לעצורים משוחררים המשטרה אינה עושה שרות זה. גם למותקפים שסובלים מחבלות ואינם יכולים בכוחות עצמם להגיע לביתם. על אלו להסתמך על טוב לבם של העוברים ושבים כי המשטרה כ”כח הצלה” אינה מצילה. כאשר סיירי המשטרה פוגשים נפגעי עברינות וחבולי גוף הם אינם מסוגלים לקחת בו במקום תלונה.

במקום זאת פוקדים להגיש בדחיפות תלונה בתחנת המשטרה. כמה הכשרה נדרשת כדי לדעת לרשום עדות נפגע? אם אינם יודעים לשאול שאלות הבהרה כיצד יכולים הם להענות לנזקקים לעזרה? אין זה מספיק להחליט שהמשטרה הינה חלק מ”כוחות ההצלה” על השוטרים להיות קשובים וערנים ומעל הכל בעלי הכשרה מתאימה כזו שבשעת פקודה יוציאו לפועל את סיבת קיומם. המאישים את מוקד המשטרה המיועד להענות לקריאות מצוקה של הציבור נשארים אדישים וחסרי מעש. אדם הפונה אל המוקד, ככל שמצוקתו והדחיפות גדולים יותר, ככל שקשה יותר לפונה לדבר כך ההענות פחותה.

המתקשרים בקריאת מצוקה נענים בהסטת תשומת הלב מהשיחה ודיבור עם אחרים גם אם מוקדנים חוזרים אל הפונים, גם אז בחוסר ריכוז תוך המשך בדיבור עם אחרים, הם אינם מקפידים לרשום את המיקום ואחר כך השוטרים “אינם מוצאים” אין זו תופעה חד פעמית. באשר למניעת פשעים לכך צריך הרבה שיטור וזהו תפקידה העקרי של המשטרה.

אלא שלא רואים כמעט שוטרים ברחובות. רוב השוטרים מרוכזים בתחנות ואם רואים שוטרים בשטח, הרי הם בתוך ניידות החולפות ביעף. בדרך זו הם יכולים לראות מעט מאוד מהנעשה וגם אינם מכירים את השטח היטב. נוכח היטפלותם לאנשים בחוסר כל גישה והכרה בתפקידים, ובאין כוח אדם מתאים כיון שלא מכשירים אותם כנדרש, מוטב כך מאשר שהאוכלוסיה תהיה מאוימת מהקלגסים כל עוד אינם יודעים שרות לאזרח מהו. כבר היה במרשתת שוטר אשר הגיב בכעס למגיבים וטען שאם המשטרה תהיה יעילה יותר, אנשים יפחדו לצאת לרחוב. על כל אלו כמובן שמהמשטרה יכולים לטעון שאין מספיק כח אדם עי אין מספיק תקציב, אך לתביעה המשטרתית הענקית הגדלה ללא הרף יש ויש. כמו כן גם לאנשי יחסי ציבור ולצביעה מחודשת של כלי הרכב המשטרתיים כל כמה חודשים שכך מקוים לשיפור התדמית. השרדות הארגון וכוחנות הפכו למרכיבים המרכזיים. הציבור חדל להיות מי שיש להעניק לו שרות אלא להפך, הצבור הינו נתין של המשטרה מי שהמשטרה כארגון משתמשת בו כדי להפעיל עליו את כוחה ואלימותה.

לאזרחים אין כל בטחון, לא מפני העבריינות הקיימת ומהמשטרה שאינה מושיטה עזרה, ולא מפני המשטרה התופרת תיקים והאלימה. לעיתים אלו משולבים יחד באותם המקרים. הנפגע מעבריינות הופך לקורבן של המשטרה ובעקבותיה של שאר “רשויות החוק”.

בקיצור, רונית פוזננסקי והמשטרה גיבורים על חלשים.