ניר מישורי לב טוב ביהמ”ש שלום טבריה זיכוי לאישה גרושה שהשחיתה את הספות של בעלה: “ראיות נסיבתיות להיזק לרכוש לא סיבה להרשיע” ת”פ 26418-11-14 מדינת ישראל נ’ לולו שעבאן
זיכוי אישה גרושה מהשחתת רכוש בעלה. בשופט ניר לב טוב מישורי נתקלנו בדרך כלל בנסיבות מחמיאות. מדובר בשופט לא רע, אנושי אפילו. את פסק הדין שלפניכם אנחנו מביאים בגלל שהוא ממחיש את הצורך הדחוף והקריטי לשנות את חוקי הגירושין בארץ, כדי שזוגות יוכלו להתגרש בשלום ובנועם. לצורך זה צריך שוויון בין המינים. הפעם ראו איך הגירושין מכה במשפחות הערביות של צפון הארץ. ראו גם איך הסכסוכים מתלקחים בגלל פקידות סעד למיניהן וגם כנמה עדים היה צריך לשמוע, וכמה ארוך פסק הדין. דווקא משום כך שסכסוכי הגירושין מייצרים בוננזה כלכלית לשופטים, שוטרים ועובדות סוציאליות, קשה להאמין שמשהו ישתנה בתעשיית הגירושין.
שימו לב איך שמה של האישה לולו שעאבן מפורסם בלי בעיות יחד עם שמות כל בני החמולה ושמות כל העובדות הסוציאליות בסיפור, ולאף אחד אין שום בעיה ששמות הבעל והאישה מתפרסמים, למרות שכולם התרגלו שכל פסקי הדין הם על פלוני ועל פלונית, ושכולם גרים ב XXX, ולכולם מקצוע XXX, ולכולם יש XXX. נו, אז השמות מתפרסמים והשמיים לא נפלו. אנחנו גם למדים מפסק הדין שהאישה לולו גרמה לניכור הורי של הבנות מאביהן, שהבנות רשמו לאבא FUCK YOIU על הספות, ושהעובדות הסוציאליות הסיתו את האישה לפברק טענות של אלימות.
ראו במיוחד בעמוד 88 פסקה ו, באיזו נונשלנטיות מודה העובדת הסוציאלית “עדת ההגנה העו”ס כיפאח שבאיטה מסרה בחקירתה הנגדית, כי הייתה בבית הנאשמת פעמיים ואישרה כי כל מה שרשמה בתסקירים שהוגשו לבית המשפט, הינם עדות שמיעה וכי מעולם לא ראתה את המתלונן שובר חפצים בבית”.
בסופו של דבר השופט ניר מישורי לב טוב לא ידע למי להאמין. החפצים היו שבורים ועליהם מתנוסס הכיתוב FUCK YOU. גם הגבר לא אמין. גם האישה לא אמינה. גם בני המנשפחה לא אמינים. גם העו”סיות לא אמינות. איך שופט יוצא מהסמטוכה במקרה כזה? מאוד פשוט: אם הנאשם גבר אז מרשיעים ואם הנאשמת היא אישה אז מזכים. במקרה זה קבע השופט ניר מישורי לב טוב שהראיות הן נסיבתיות בלבד וזה לא מספיק להרשעה.
סעיף 458 לחוק העונשין, תשל”ז 6711 קובע כי “ההורס נכס או פוגע בו במזיד ושלא כדין, דינו מאסר שלוש שנים, והוא אם לא נקבע עונש אחר”. ראיות נסיבתיות נבחנות על ידי בית המשפט על פי מבחן תלת שלבי, כפי שנקבע בפסיקה ונסקר בהרחבה ב ע”פ (מרכז) 45683-68– – ,(8) 61 עלאא באזלאמיט ואח’ נ’ מדינת ישראל,
“הדעה המקובלת בפסיקה היא, שהערכת משקלן שלראיות נסיבתיות לא נעשית על פי מודל הסתברותי מתמטי, אלא על פי עקרונות לוגיים, המגלמים את ניסיון החיים והשכל, לדוגמה, ע”פ 202616 אגבריה נ’ מדינת ישראל, , אזולאי נ’ מדינת ישראל, שם עמדה השופטת דורנר על כך שבחינת הראיות נעשית על פי מודל אינדוקטיבי לפיו “השאלה הנשאלת היא כמה ראיות חסרות להוכחת הקשר בין העובדות המוכחות לבין העובדה הטעונה הוכחה, ומהו משקלן של הראיות החסרות בהתייחס לראיות הקיימות”….”רק אם המסקנה המרשיעה גוברת באופן ברור והחלטי על כל תזה חלופית ולא נותרת כל מסקנה סבירה אחרת, ניתן לומר שאשמת המתלונן הוכחה מעל לכל ספק סביר”.
הפסד צורב לפרקליט המדינה נוח רחאל.
